פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      עובדים היינו: להיות עובד בבורגר ראנץ'

      לתקתק הזמנות, לקרצף רצפות: אלה בניאן, כתבת וואלה! ZONE, הזיעה מאחורי דלפק בבורגר ראנץ' ועמדה בלחץ הגדול רק כדי לשנורר שוקופאי הביתה. פסח של עבודה עברית

      עובדים היינו: אלה בניאן עובדת בבורגר ראנץ' (בן קלמר)
      אלה משנסת מתניים (צילום: בן קלמר)

      להיות כתבת נוער של וואלה! ZONE זאת לא עבודה פשוטה. עם הדד-ליינים, הראיונות, המילים שמסרבות לפעמים לצאת החוצה, הטוקבקים. ועדיין, בהשוואה לרוב העבודות המתישות שבני נוער מבצעים כדי לגרד כמה שקלים פה ושם, מדובר בג'וב די נוח. אז לרגל פרויקט "עובדים היינו" של וואלה!, הגיע הזמן להתנסות בקצת עבודות פרך אמיתיות של בני הנוער. הגיע הזמן ללכלך את הידיים על אמת, לעמוד על הרגליים כל היום, לחייך ללקוחות. הגיע הזמן לטבול צ'יפס בקצת שמן רותח, ולהגיש לכם עם המבורגר.

      מדים זה סקסי

      הגעתי לבורגראנץ' בפוד קורט של הדיוטי בנתב"ג, סניף הדגל של רשת המזון המהיר הישראלית. כאן מועסקים כ-60 בני נוער מתוך כ-100 עובדים, בסניף שעובד 24 שעות ביממה, בכל יום מלבד יום כיפור. ראוי לציין כי על אף המונופול על תחום המזון המהיר בנתב"ג - הם שומרים על רמת מחירים דומה עם שאר הארץ. אולי זאת הסיבה שכשהגעתי למשמרת שנקבעה לי בארבע אחה"צ, המקום עלה על גדותיו כאילו היתה זו השקה של... ובכן, כל דבר שקשור לג'סטין ביבר.

      ראשית - קיבלתי מדי עבודה. חולצה קצרה ומכנסיים בגזרה הזויה מפוליאסטר, וכמובן - הכובע ההו-כל-כך מזוהה עם עובדי בורגראנץ'. הבחורה שהחלפתי איתה את המדים, גם היא במשמרת הראשונה בחייה, הייתה בשוק - "איזה מכוערות אנחנו!", ולאחר הנהון הסכמה מצדי, גם - "את רואה פה כיסים? איפה אני אמורה לשים את האייפון?".

      למעשה, בראייה לאחור, אני שמחה שנתנו לי את המדים להחלפה, אחרת הייתי חוזרת עם כתמי פאנטה על המכנסיים וריח של צ'יפסר מהחולצה. להוריד שרשראות, עגילים, טבעות, צמידים וכל דבר מייחד, להיכנס אל מאחורי הקלעים. לחטא ידיים (בכל זאת, צריך להגיש אוכל לאנשים) - והישר לעבודה בשכר מינימום!

      משחקי הרעב

      אם יש מילה לתאר את מה שהלך שם, זו כנראה "טירוף". בשעה שהגעתי הודיעו על דחיית טיסה של אל על, דבר שזיכה את נוסעי הטיסה המעוכבת בארוחת חינם - מה שגרם ללחץ אפילו גדול יותר בתור, על אף שכל העמדות היו מאוישות.

      נשלחתי לעבוד בדלפק, לקחת הזמנות מלקוחות. לכאורה, התפקיד היותר-קל בסולם העבודה פה. אך כשניגשתי למחשב ההזמנות חשכו עיניי: איך יודעים על איזה כפתור ללחוץ? הכול מלא אותיות, מספרים, גדלים וסוגי ארוחות, ואיכשהו העובדים מצליחים לתקתק "ראנץ' ספרדי כפול עם פאנטה גדולה בלי קרח וצ'יפס גדול" תוך כמה שניות.

      כך מצאתי את עצמי נתקעת שוב ושוב על הכפתורים, כשהלקוחות הלחוצים מהטיסה שהתעכבה מזרזים אותי. האוכל עדיין הגיע למגש שלהם בפחות משלוש דקות, ולפי המבטים שלהם זה נראה כאילו אני "מחכה שינחת המטוס עם הצ'יפס?" במילותיהם. לעזאזל, הטיסה שלכם מתעכבת, יש לכם עוד חמש שעות עד המטוס הבא, מה יזיקו לכם חמש דקות בתור? שבו בשקט. ואם זה לא מספיק מלחיץ, מדי כמה דקות נשפכת עוד כוס על הרצפה (זוכרים שאמרתי שמזל שהחלפתי מכנסיים?), וכך כל החלל הצר בו אנחנו מתרוצצים הופך לזירת החלקרח משומנת. מי ידע שזה יהיה כל כך אינטנסיבי?

      עובדים היינו: אלה בניאן עובדת בבורגר ראנץ' (בן קלמר)
      "לחצתי על כל הכפתורים, וזה לא כותב לי שום כתבה!"

      אז אמנם יצאתי משם עם מיגרנה, סחרחורת וריח שלא ניתן לתאר במילים, אבל גם עם שוקופאי חם וצ'יפס זיגזג הביתה. ועם כמה שהעבודה הזו קשה, מלחיצה וסיזיפית - בניגוד להרבה מהמקומות שמעסיקים בני נוער, הם שומרים בדקדוק על כל חוקי ההעסקה: הפסקה של חצי שעה ברצף כל משמרת, ארוחה בחינם, תשלום על התלמדויות והגבלה של שעת סיום המשמרת (11 בימי שבוע, 12 בסופ"שים וחופשות). שזה חשוב ביותר כשאתם בני נוער שנשלחים לעבדות. אה, וכבר הזכרתי שוקופאי?

      עובדים היינו: אלה בניאן עובדת בבורגר ראנץ' (בן קלמר)
      אלה עוצרת להרהר בחייה האומללים
      «object width="466" height="260"»«param name="movie" value="http://mm.walla.co.il/archive/1476057-28.swf "»«/param»«param name="allowFullScreen" value="true"»«/param»«param name="allowScriptAccess" value="always"»«/param»«embed src="http://mm.walla.co.il/archive/1476057-28.swf ?lm_supplier=&lm_bc=&utm_source=&utm_medium=&utm_campaign=&utm_term=&utm_content=" allowfullscreen="true" allowScriptAccess="always" width="466" height="260"»«/embed»«/object»