פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: נמשכת רק למבוגרים

      אני יוצאת עם מבוגרים וההורים שלי נגד - מה לעשות? וגם - למה פתאום חברים שלי יוצאים לבלות בלעדיי? הפסיכולוג ארז עונה לשאלות שלכם

      בת 19.5 שואלת:

      הבעיה שלי (לא יודעת אם לקרוא לזה בעיה) היא שאני נמשכת למבוגרים ממני, אפילו ב-10 שנים. תמיד היו אומרים לי שאני בוגרת לגילי, וקראתי שכשנערות צעירות נמשכות למבוגרים מהם זה כי יש להן "תסביך" עם האבא. אך אצלי זה לא ככה, אבא שלי בן אדם מקסים ויש לנו יחסים מדהימים, אין כמוהו והוא תמיד שם לצדי.

      לי אין בעיה לצאת עם בוגרים ממני, הבעיה היא ההורים שלי. יצאתי עם שני בחורים בני 27, והם קיבלו את זה מאוד לא טוב. ניסיתי המון פעמים לצאת עם בחורים בגיל שלי - וזה פשוט לא עושה לי את זה. אני מרגישה שאני מדברת עם ילדים שלא מבינים כלום.

      אבל היום אני יוצאת עם בחור בגיל 30 - ואני מתביישת בזה. אמנם הוא נראה צעיר מאוד לגילו, אבל אני נמנעת מלספר על הגיל שלו לחברות, וכמובן להורים. וזה מעציב אותי כי בא לי לחלוק איתם את זה.

      מה לעשות? יש תשובה בכלל לבעיה שלי?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 19.5 יקרה,

      כל עוד את שומרת על עצמך, זו תהיה בחירה שלך האם לצאת עם בחורים שגדולים ממך או לא. פער הגילים אמנם גדול, אבל לא בלתי מתקבל על הדעת. הדבר החשוב הוא להבין טוב יותר את טיב הקשר. כרגע אין לך שליטה על המשיכה שאת מרגישה, ואין סיבה להרגיש בושה לגביה.

      השאלות שההורים ושחברות יעלו לגבי הקשר הן חשובות. התהיות הללו לא בהכרח פוסלות את הקשר, אבל כדאי לבחון באופן ענייני דברים שמשתמעים מהבדלי הגילים - כמו הפער במקום בחיים, הציפיות מהקשר הרומנטי, תחומי עניין שמשתנים עם הגיל וכו'. אם תוכלי להתמודד עם השאלות הללו באופן ענייני, תוכלי להסביר לעצמך ולאחרים טוב יותר את הבחירה שלך תוך שאת מודעת גם ליתרונות וגם לחסרונות שיש בבחירה הזו.

      הדבר המשמעותי בעיניי הוא שלא תישארי לבד עם התחושות הללו. הלבד וההסתרה הם יותר מסוכנים מקשר עם גבר בן 30, כי אין מישהו שיעזור לך לראות את הדברים מפרספקטיבה נוספת. הסכנה היא שכל עוד מתנהלת מתוך תחושת בושה, לא תתני לעצמך לחוש את הספקות הלגיטימיים שעשויים לעלות כתוצאה מהבחירה שאת עושה.

      על כן אני מציע לך לספר על הקשר להורים ולחברים, וכאשר הם יתייחסו לנושא הגיל - להזמין אותם להתייחס באופן ספציפי לטיב הקשר, ולהיות פתוחה וגלויה לגבי שאלות שבאופן טבעי עולות בהם וגם בך. נסי להתייחס ברצינות ובפתיחות לחששות שמעלים ההורים שכן ייתכן והם מבחינים בכך שאת משלמת מחיר על הקשרים עם הבחורים המבוגרים.

      בן 16 שואל:

      אני לא יודע מה קרה לי. הגעתי למצב שאין לי חברים, אני לא יוצא מהבית. אני נראה טוב ופעם היו לי מלא חברים, לא הייתה לי שנייה פנויה. אבל עם הזמן נהיו לי פחות ופחות חברים, וגם הם חברים שלי רק בבית ספר - ומחוץ לו כבר לא מדברים איתי.כל הזמן הם מעלים לפייסבוק תמונות שלהם יוצאים, והם כל הזמן מתכננים יציאות וימי הולדת - ולא מזמינים אותי. אפילו לא אכפת להם לדבר על זה לידי.

      מה לעשות? לבקש מהם שיזמינו אותי? זה נראה לי משפיל!

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 16 יקר,

      העובדה החברים מדברים על יציאות בקרבתך עשויה להיות סימן לכך שאולי הם לא בטוחים שאתה מעוניין להצטרף אליהם. אתה בהחלט יכול לומר להם שאתה רוצה להצטרף, כדי לוודא שהם אכן מודעים לכך. ייתכן מאוד שקיים פער בין הרצונות שלך ובין המסר שאתה מעביר לחברים, ולכן כדאי להביע את הרצון שלך באופן ברור.

      כמו כן, כדאי להבין מה קרה מבחינה חברתית שהוביל למצב הנוכחי. אחת האפשרויות היא לשוחח עם אחד החברים אליהם אתה עדיין קרוב, ולשאול מה לדעתו התרחש. ככל שתאסוף יותר מידע מהסביבה - כך תבין טוב יותר כיצד תופסים אותך, ואולי לעשות שינויים בהתאם. אפשרות נוספת היא לשוחח על הדברים עם אדם מבוגר או איש מקצוע שיוכלו לתת לך זווית נוספת על הדברים.

      לבסוף, נשמע שכדאי להיות יותר אקטיבי ביצירת הקשרים, שכן הדפוס הפסיבי מוביל אותך לתחושת בדידות. אתה יכול להתעניין יותר בתכנונים וביציאות שהחברים רוקמים וגם לנסות ליזום יציאות בעצמך. זה לא חייב להיות עם כל הקבוצה אלה אפילו עם חבר אחד או שניים.

      בת 16 שואלת:

      רציתי לדעת אם זה נורמלי שלילדה בגילי לא היה חבר, אפילו לא נשיקה. זה לא שאני חנונית כזו שלא יוצאת, להפך, אני יוצאת ורואה בנים וגם מדברת איתם, אבל לא יצא לי להיות ב?קטע? או ?סיטואציה? לבד עם בן.

      הפסיכולוג ארז

      בת 16 יקרה,

      אין לך מה לדאוג. את עדיין צעירה וזה ממש נורמלי שעוד לא הייתה לך התנסות רומנטית. את יכולה להיות מאוד חברותית ואהובה, ועדיין מבחינה רומנטית שיהיה לך את הקצב שלך. ייתכן מאוד שכרגע עוד לא התפתחה ממש השאיפה להיות עם בנים באופן אינטימי, ושקירבה כזו עוד מרגישה מוזרה או מאיימת. סביר להניח שבהמשך דברים יקרו באופן טבעי.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב, מטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט ובקליניקה פרטית.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      בטור שעבר: "זה נורמלי להיות בתוך בגיל 18?"

      שאלה פתוחה עם הפסיכולוג ארז: בכל יום חמישי בוואלה! ZONE