פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לא רק למבוגרים

      צוף בן ה-17 כותב לנו איך התחיל להתעניין בפוליטיקה, ולמה זה חשוב שנשים לב למה שקורה במדינה כבר עכשיו

      אני תלמיד כיתה י"ב, בן 17. הבית שלי הוא לא בית פוליטי, או לפחות לא היה. ההורים הצביעו, אף פעם לא שאלתי למי, והנושא כמעט ולא עלה בבית בשום מקום. גם במשפחה המורחבת – כולם מצביעים, כל אחד תומך במה שתומך, אך אין שום עניין או שיח משפחתי בנושא.

      בכיתה ט', כשהתבקשנו לבחור מגמות לתיכון, היה לי ממש קל להחליט - תמיד אהבתי ביולוגיה, ובחרתי בזה. הייתה גם אופציה למקבץ ב', והגיעה מורה והציגה מגמה חדשה יחסית בארץ: "אזרחות ומנהיגות", מה שנקרא גם "אזרחות מורחב". חשבתי כמו כולם: " זו מגמה ב', אני תמיד אוכל לפרוש באמצע", והחלטתי ללכת על זה.

      היחידה הראשונה הייתה על נושא בשם המפוצץ "חברה וכלכלה". במהלך השנה נשמעו בכיתה שוב ושוב משפטים כמו "איך רק אנחנו לומדים את זה?", או "מה ההיגיון? זה משהו שכל אחד צריך לדעת". למדנו איך מתנהלת המדינה שלנו ומה זה פוליטיקה. מונחים שנשמעים כל הזמן בחדשות ("עובדי קבלן", "הפרטה", "מיקור חוץ"), ובמסגרת בית הספר כמעט לא נוגעים, בהם היו חלק מהחומר לבגרות. התחלתי ללמוד מה זה מדינה, ואיך ולמה אני חי בה.

      בחירות דמה בבית הספר בליך, דצמבר 2012 (יותם רונן)
      תלמידים מצביעים בתיכון בליך (יותם רונן)

      בשנתי הראשונה במגמה פתחנו במסורת שנתית והלכנו כל המגמה, שכבות י' יא' יב', ל"כנס שדרות לחברה וכלכלה" במכללת ספיר, כנס שאליו מגיעים אנשים חשובים מהפוליטיקה והכלכלה הישראלית ומעבירים פאנלים ודיונים על המדינה. לאט לאט התחלתי להתעניין – איך בעצם עושים שינוי? למה המורים שבתו במשך רבע שנה ב-2007, ומה הם ניסו להשיג? ראיתי מול עיניי אנשים שעושים מעשים גדולים באמת ביום יום שלהם. אלה האנשים שיכולים לגרום למהפכות ולשנות את המדינה.

      אחרי שנתיים של מעורבות ולמידה הבנתי שעכשיו זה הזמן להתחיל. אני תלמיד כיתה י"ב, שאמנם בבחירות הקרובות לא יוכל להצביע, אבל מוצא כל פרצה להיות מעורב. אני פעיל בסיירת נוער של מפלגה שלא אזכיר את שמה, ומצליח בין כל המבחנים והבגרויות לצאת לחלק פלאיירים, לעזור להרים כנסים כל עזרה חשובה ותורמת, ויש משהו מיוחד בשיחה אמיתית עם אנשים ברחוב ממקום שכזה.

      הכנסתי את אבא שלי איתי, הבאתי אותו לחוג בית. התחלנו לדבר במשפחה, גם המורחבת, על המדינה ועל נושאים מעבר לרכילות הרגילה, מה שאבא אמר פעם "סופסוף צוף מדבר על דברים ברומו של עולם". משהו השתנה. גם בשכבה התחלתי לדבר עם אנשים, וגיליתי עוד אנשים שמתעניינים בנושא אבל פשוט לא מוצאים עם מי לדבר ועל מה לדבר. אני מוביל עכשיו בחירות דמה בבית ספר בהן משתתפים תלמידי ח' עד י"ב. בית ספר מתמלא במשחק התעמולה, ומה שאני רואה כל היום זה באנשים שבסופו של יום, באמת אכפת להם, והמעבר מאכפתיות לעשייה מעולם לא היה פשוט יותר מתקופת בחירות.

      אז החלטתי שהגיע הזמן לעבור למגרש של הגדולים, כי ככה משנים דברים באמת. הגיע הזמן להוציא את המשפחה הסביבה הקרובה ואת המדינה כולה מהאדישות ולהתחיל לדבר ולעשות. יש לנו רק מדינה אחת, כאן אנחנו מרגישים בבית, ועל המדינה הזו צריך להילחם, ולא רק באויבים האלה או האחרים שמציבים לנו מול העיניים, להילחם בהפקרה של המדינה על ידי האזרחים העייפים. אז בין אם אתם בימין ובין אם אתם בשמאל – קומו, תתעוררו, צאו לשפיע, זאת חובתנו וזכותנו הגדולה ביותר.

      הכותב הוא צוף, תלמיד י"ב.

      רוצים גם לפרסם טקסט שלכם ב-ZONE?

      אם אתם בני נוער ויש לכם משהו חשוב לומר לעולם, כתבו לנו: zonesupport@walla.net.il בציון גילכם, ונשתדל לפרסם.