פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: נפרדת מבחורים על כל דבר קטן

      מה לעשות אם אני כל הזמן נפרדת מבחורים על כל דבר קטן? הפסיכולוג ארז עונה לשאלות שלכם

      בת 17 שואלת:

      רוב החברות שלי הן כבר במערכות יחסים ארוכות ושכבו עם חבר שלהן. לי יש בעיה של להחזיק בן זוג למשך יותר משבוע שבועיים.

      ברגע שמשהו מתחיל להפריע לי, אני ישר נפרדת מהבן-אדם. אני לא יודעת איך לשחרר, ולהתפשר על כל טעות או חיסרון באדם. אני לא מנסה בכוח, אם הבן אדם לא מתאים אז לא מתאים, אבל ברגע שאני ממש מרגישה רגשות גדולים כלפיו ומשהו מתחיל להפריע לי - אני בכל זאת אפרד ממנו, ואז אתחרט על זה.

      לאחרונה אני גם ממש חרמנית, ומשיחות עם חברות על סקס אני ממש רוצה את זה, אבל יש לי אופי חזק ואני לא אלך לשכב עם כל אחד רק בשביל ההרגשה. אבל אני פשוט ממש רוצה להרגיש את זה כבר ונמאס לי לחכות. מה אני יכולה לעשות?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 17 יקרה,

      חשוב שאת ערה ומזהה את הדפוסים שלך ביצירת קשר, שכן זהו שלב מאוד חשוב ביצירתו של שינוי.

      קודם לכן, חשוב להדגיש שאת עדיין מאוד צעירה, וטבעי שרגשות עזים ומנוגדים עולים בהקשר של קשרים רומנטיים, ועם הזמן זה עשוי להתמתן. גם בהקשר של המין אין מה למהר כלל, גם אם חברות שלך כבר קיימו יחסי מין: את עדיין בגיל צעיר וחשוב שתתני לעצמך את הזמן להבשיל למקום שבאמת תהיי מוכנה לכך.

      בנוסף, עם הזמן תוכלי ללמוד אילו חסרונות עבורך הם דברים שאת יכולה להתפשר עליהם, ואילו תכונות הן מהותיות ועליהם את לא יכולה להתפשר. כמו כן, לעתים יש את האמונה המוטעה שהחבר צריך להיות מתאים "בול". חשוב לדעת שעם הזמן יש דברים אפשר לעבוד עליהם בתוך הקשר, והם יכולים להשתפר, כמו למשל התקשורת והיכולת להבין אחד את השניה.

      לבסוף, את אומרת שאת מסיימת קשרים למרות הרגשות העזים שמתעוררים בך. אפשרות נוספת שאפשר לשקול היא שאת מסיימת קשרים בגלל אותם רגשות. שה"פגמים" שאת מוצאת בכל אחד (וקיימים בכל אחד) הן ביטוי של החששות מול הרגשות העוצמתיים הללו. החששות יכולים להעיד על כך שאת אכן מתייחסת לקשר רומנאטי ברצינות וזה טוב, אך כדאי להבין טוב יותר עם חברות או מבוגרים עליהם את סומכת, מהן אותם חששות?

      בן 16 שואל:

      יש לי חבר ממש טוב, כמו אח, כבר ארבע שנים. הוא עבר אלינו בכיתה ח', ומאז אני והוא חברים ממש טובים ועושים הכול ביחד.

      לפני שבוע הוא אמר לי בהפתעה שהוא עובר כיתה כי קשה לו בכיתה שלנו, שלא יבינו אותי לא נכון, אני לא כועס עליו שהוא עבר, אלא חושש מהעתיד שלי - בלי תמיכה גבית שלו.

      יש לציין, אני לא הומוסקסואל, אני פשוט מפחד כי אני לא אמצא עוד חבר טוב כזה. אני רוצה לעבור כיתה בשל מצב רוח רע וציונים גרועים בגלל חוסר הגב המנטלי (הבריאות שלי מושפעת עמוקות ממצב הרוח שלי).

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 16 יקר,

      אני מבין את החשש לשינוי שמעבר הכיתה עשוי לגרום לאחר שנקשרתם, ושאתה מרגיש שהנוכחות שלו כה משמעותית עבורך.

      עם זאת, זה לא מובן מאליו שהקשר בניכם יתנתק עקב המעבר. אתה אפילו מציין שעדיין לא היה שינוי. אני מאמין שבחברות אמיצה כמו שיש ביניכם, יש מקום לדבר על הרגשות שאתה מעלה, וכדאי יהיה לדבר יותר עם החבר על הדכדוך עקב ההתרחקות, וגם להבין טוב יותר מה גורם לו לעבור כיתה.

      מצד שני, ייתכן ויש כאן פוטנציאל לחוויה מחזקת עבורך. נשמע שאתם חברים כבר תקופה ארוכה, ושיש בך אמונה שללא החברות הזו לא תוכל להסתדר. גם במידה והחברות בניכם תישמר, ואני מקווה שכך יקרה, כדאי מאוד שתחווה שאתה מסוגל ליצור גם קשרים עם נערים אחרים ולהסתדר עם המרחק.
      במידה ובטווח הארוך תרגיש שהשינוי הזה קשה לך מדי, אני חושב שהאפשרות של לבקש לעבור לכיתה איתו היא סבירה.

      עם זאת כדאי לאפשר לעצמך זמן התרגלות, לראות האם היעדרו בכיתה מאפשר לך להרחיב את מעגל החברים שלך והאם לאחר התגובה הטבעית של מצב רוח רע, אתה מסתגל למצב ואפילו לומד לשמר את הקשר (מעט) ממרחק - שזה מאוד חשוב.

      בת 16 שואלת:

      אני כל הזמן מרגישה שיותר אכפת לי מהחברות שלי מאשר שאכפת להן ממני. בנוסף, אני מרגישה לפעמים עצובה ואז פתאום מאושרת, למרות שבבית הספר הכי כיף לי בעולם ועם כולם אני מדברת ומרגישה אהובה. זה נורמלי להרגיש ככה?

      ועוד משהו קטן - לא היה לי חבר עדיין ולא התנשקתי אף פעם, ולפעמים אני מרגישה שזה אף פעם לא יקרה. זה "בסדר"שלא היה לי חבר עדיין?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 16 יקרה,

      זה בסדר גמור להרגיש שינויים במצב הרוח. השינויים הללו קשורים בין השאר בגיל ההתבגרות שבו יש הרבה משקל לחוויות שלך בין החברות ובשכבה. מהדברים שלך עולה שייתכן ואת מרגישה "מקובלת" ואהודה באופן כללי בתוך השכבה, אך ביחסים יותר קרובים עם חברות, אולי חסר לך להרגיש יותר אינטימיות ויותר איכפתיות כלפי מה שעובר עליך, או לשתף ברגשות ובמחשבות שלך.

      ייתכן שמרוב הרצון להרגיש אהובה או מתוך חשש לעסוק במה שאת מרגישה, את עסוקה באחרים יותר מאשר בעצמך. חשוב שתתני מקום גם לרגשות העצבות שאת חשה, הם נורמליים ואין באמת צורך להיות שמחה וחברותית כל הזמן. כדאי למשל שתשתפי בסיבה לכך שאת חושבת שלעולם לא יהיה לך חבר. למרות שהדבר בהחלט נורמלי, מחשבות שליליות כאלו כלפי עצמך כנראה קשורות בעצבות שאת מרגישה לפעמים. אם תאפשרי לעצמך לדבר על מה שעובר עליך ברגעים הללו עם חברות או עם משפחה תרגישי שגם אחרים נמצאים שם בשבילך, ותחווי פחות שינוים לא מובנים במצב הרוח.

      כמו כן, כדאי יהיה לראות על מי מהחברות את יכולה לסמוך, לחלוק איתה את רגשותיך ולקבל ממנה תמיכה. עם חברה כזו כדאי יהיה להדק את הקשר.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב, מטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט ובקליניקה פרטית.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      בטור שעבר: "למה בנים מתחילים רק עם חברות שלי?"

      שאלה פתוחה עם הפסיכולוג ארז: בכל יום חמישי בוואלה! ZONE