פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מספרים לנו סיפורים

      השנה שינו לנו את השיטה שבה אנחנו לומדים אנגלית בתיכון - ועכשיו אנחנו לומדים ספרות אנגלית. אלכס חושב שהשיטה החדשה מקלקלת הכול - מסכימים?

      תלמידים, אתם לא יודעים עד כמה נדפקתם: עד השנה שעברה, לימודי אנגלית בתיכון לא כללו את לימודי ספרות אנגלית. אני עוד זוכר את שיעור הניסיון הזה, שבו המורה ניסתה ללמד אותנו אנגלית עם ספרות. הוא נפתח בקריאת קטע מתוך הסיפור "מר כל יודע".

      היא קראה והדגישה את המילים "ושיניו זרחו". ברגע זה החל בכיתה דיון מעמיק – איך זה ששיניו של אותו "כל יודע" הפכו בוהקות? אולי היו לו כתרים, אולי שיניו היו לבנות. עד שאחד אמר בפשטות: "נראה לי שהוא פשוט כושי" – והמורה טפחה על שכמו וקראה: "ב-ד-י-ו-ק!".

      כן, ככה נראה הלימוד ה"ספרותי" של שיעור אנגלית, ועכשיו זה כבר הפך לחובה: התכנית החדשה ללימוד אנגלית כוללת עכשיו ניתוחים ספרותיים כחלק בלתי נפרד ממנה. מטרת התכנית היא שנדע לענות בבגרות על שאלות מסוג ה-HOTS , כלומר, שאלות שדורשות חשיבה, יצירתיות, הסקת מסקנות והיגיון. שלא תטעו: אכן הגיע הזמן שנפסיק להיות רובוטים, ונדע להביא מעצמנו יותר. העניין הוא שכאן בדיוק התכנית הולכת לחטוא, ובגדול.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      לא באמת מבינים את הסיפורים

      מאפשר יצירתיות והבנה? לא ממש

      בשיטות מחקר וההערכה יש מושג שנקרא "תוקף" – האם המבחן בדק מה שהוא רצה לבדוק? כפי שאתם יודעים, מורים לספרות נורא אוהבים להכניס מסרים חינוכיים לתוך השיעורים: על קשר בין הסיפור לאיזה אירוע שקרה, או לתקופה בהיסטוריה שיש בה שימוש קטן ביותר שם. את הדברים הנאמרים בשיעורים, אם תסכימו או לא – תוסיפו למבחן, מתוך ידיעה שהמורה יתחבר אליהם. אם יש לכם עוד אפשרות לפרשנות – סביר שתרשמו אותה.

      באנגלית – המצב קצת מסובך יותר: המורה תכתיב לכם כל-כך הרבה על הפרשנות שלה, תדון בה אתכם – וגם אם תתן לתלמידים להציג אפשרות נוספות, היא תעדיף לפתח את הרעיון שלה. במצב הזה, כשיש לכם מסר מפותח ומבוהר, לא תעלו אותו על הדף? כן. אז את החשיבה ואת היצירתיות פסלנו? יופי! וזה עוד בלי לומר שידיעת שפה לא מחייבת יצירתיות.

      עכשיו בואו נדבר על היגיון. בשיטה הישנה היינו קוראים את הקטע המצורף במבחן, ומפעילים את ההיגיון הבריא שלנו כדי להבין מתוכו משפטים או מילים מסובכות, וכדי ליצור משפטים חדשים. אבל בשיטה החדשה להיגיון הבריא אין פה תפקיד: לכל סיפור יש כל כך הרבה משמעויות והסברים (למשל בסיפור "הנחשול", או במחזה "כל בניי"). הבוחן ייאלץ להיות אורן זריף, להיכנס למוחו של התלמיד, ולבדוק האם יש סימוכין לתשובתו, והאם הדרך שבה הוא הסיק מסקנות אכן טובה.

      אילוסטרציה בגרות אנגלית (ShutterStock)
      בבגרות באנגלית - אל תהיו בטוחים שתסתדרו

      מה רע באנסין רגיל?

      אין לי ספק שבשלב הזה אתם חושבים - "אבל מסיפורים אפשר ללמוד אוצר מילים מטורף" - ואני מסכים. בדיוק בגלל זהלא ברור לי למה נותנים לנו שני סיפורים ללמוד: המורה בוחר אחד מהם, ו"לועס" לנו את החומר והפרשנויות סביבו. זו באמת הדרך הנכונה להכיר אוצר מילים?

      האם אנסינים, חיבורים, קטע שמיעה וראיון בעל-פה על-ידי בוחן חיצוני אינם מספקים עוד? הרי הם אלה שבודקים את החלקים המרכזיים בשפה, בהם אנחנו משתמשים. בצדק עשו שפצלו את הלשון מהספרות, אין שום סיבה שזה לא יקרה גם באנגלית.

      אז תגידו אתם – התכנית החדשה גרמה לכם לאהוב את האנגלית, לדבר בה יותר ולשפר את אוצר המילים – או רק לחפש דרכים לצאת מהשיעורים המשמימים?