פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      10 הסדרות האהובות על הנוער, והפעם: "איך פגשתי את אימא שלך"

      ה-ZONE אסף את 10 הסדרות שאתם הכי אוהבים, ובכל שבוע נעשה כבוד לאחת מהן. והפעם: "איך פגשתי את אימא שלך"

      הסדרות הקודמות בפרויקט:
      המפץ הגדול
      איש משפחה
      אחת שיודעת
      דקסטר
      GLEE
      דוקטור הו
      90210
      משפחה מודרנית
      שקרניות קטנות יפות

      איך פגשתי את אמא (yes)
      (צילום: יח"צ)

      "איך פגשתי" היא כולה פלאשבאק אחד ארוך של טד מוסבי, המספר לשני ילדיו איך הוא פגש את אימא שלהם. וזה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע.

      טד הוא ארכיטקט בשנות העשרים המאוחרות לחייו, וכל מה שהוא עושה בזמנו הפנוי זה לבלות עם חבריו כשהם מחליפים בניהם הלצות סרקסטיות ויושבים בתא הקבוע שלהם בבר. בינתיים לא נראה שהאימא היא כל כך רלונטית לסיפור, ואבא טד לא חוסך בסיפורים על חייהם של החברים הכי טובים שלו: מרשל ולילי הזוג הנצחי, בארני המצחיקול בחליפה ורובין, אשר רוב הסדרה עומדת על תקן "הבחורה שיוצרת מתח מיני עם הדמויות הראשיות". ובאשר לאמא, זהותה המסתורית עדיין נותרת כתעלומה, אם כי הרשת כבר הומה ניחושים ותיאוריות קונספירציה (וזאת המוצלחת ביניהן).

      למה אנחנו אוהבים את "איך פגשתי את אימא שלך":

      האווירה בסדרה היא בלי ספק אחת מהמעלות היותר בולטות שלה. תחושה משפחתית וחמימה שנכנסים אליה עוד בפתיח, שאופפת אותנו עד כותרות הסיום. הסדרה גם מחוננת במה שקשור להשקעה בקטעים מוזיקלים ופארודיות אבל, "More On That Later".

      ובכלל, הסדרה הצליחה שלא ליפול לקלישאת ה"סדרה על קבוצת חברים שגרים בניו יורק" שכבר ראינו מספיק ממנה,
      והיא עושה את זה עם עלילה מקורית והומור משובח.

      למה אנחנו שונאים את "איך פגשתי את אימא שלך":

      כי היא מתדרדרת. הסדרה התחילה בקצב קליל וזורם, הבדיחות עוד הצחיקו ולא מיצו את עצמן והכי חשוב - היא לא הייתה כל כך דרמטית. ככל שהזמן עובר, הסדרה הופכת ליותר קודרת ומדכאת, ונראה כי כותבי הסדרה משתדלים להכניס יותר קונפליקטים מאשר כאפות לבארני. עושה רושם שהם מתבלבלים בין קהל המעריצים שלהם לקהל הסבתות הלטיניות שעוקבות אחרי אופרות סבון מקסיקניות. דרמה? לא תודה!

      ההידרדרות משפיעה גם על הדמויות, שככל שהזמן עובר, האופי החברמני והחביב שלהן הפך לזועף ומשעמם. אבל אין מה לעשות, אנחנו בני ערובה, אנחנו משועבדים לסדרה כל עוד אנחנו לא יודעים מי האימא. אין ספק שזה היה נחמד אם הם היו לומדים לפרוש בשיא. אה ו- טד מוסבי משום מה הופך לבוב סאגט בשנת 2030, אני גם לא הבנתי את הקטע הזה.

      מלך הסדרה:

      בארני, ואין פה שאלה בכלל. בארני התחיל כרודף השמלות האולטימטיבי עם אובססיה לחליפות ולייזר טאג. הוא מוכן להקים לעצמו אתר מעריצים, ללבוש חליפת צלילה ולהעמיד פנים שהוא ניל ארמסטרונג (לא בהכרח בסדר הזה) כדי לשכב עם בחורה. בארני הביא לנו מגוון ביטויים שכיום משמשים כמטבע לשון כמו "suit up!" וה- "it's gonna be Legen... wait for it...dary!" הבלתי נשכח, והוא הופך את הסדרה להרבה יותר כיפית.

      בארני נחוש בדעתו להיות האדם הכי awesome על פני האדמה, אך למרות שבתחילת הסדרה נראה כי הוא אינו מעוניין באף קשר עמוק עם בחורה, הוא מתפתח ומנהל מערכות יחסים רציניות ובוגרות (שזה חרא שלא מעניין אותנו אבל עדיין), ואת כל ההרפתקאות שלו הוא נוהג לתעד בבלוג (אשר אגב, קיים במציאות).

      ניל פטריק האריס הוא האיש שמגלם את בארני, ושבר אלפי לבבות ברחבי התבל כשיצא מהארון ב-2006. כולנו נהנים להשתעשע במחשבה שבארני הנהנתן וההולל שכנראה יילך לגיהינום אחרי התככים והמזימות שהוא יצר כדי לשכב עם בחורה - הוא בעצם הומוסקסואל חביב ורגיש שלא עשה רע לאף בחורה (חוץ מלדחות אותה לטובת בחור כמובן).

      רגע זכור במיוחד:

      רובין נכנסה לסדרה בתור בחורה סקסית ומתוחכמת חובבת אקדחים ו-וויסקי. אך בעונה השניה, כשעלתה השאלה מדוע לרובין יש פוביה מקניונים, עולות השערות רבות. אך למזלנו הסוד נחשף, ולמזלנו הוא היה יותר טוב ממה שיכולנו לצפות.

      הרגע בו מגלים על קריירת הפופ המביכה של רובין בקנדה בניינטיז, כשהיא מתהדרת בשם הבמה "רובין ספארקלס", הוא רגע בלתי נשכח. ושלא נדבר על הפארודיה המצויינת על טיפאני זמרת הקניונים הנאלחת. הנה הקליפ המלא של רובין ספארקלס:

      הידעתם?

      אף על פי שמרשל ולילי הם זוג נצחי בסדרה, כמעט ולא נצפים מתנשקים וזאת משום שהשחקנית של לילי (אליסון הניגן) נגעלת מהרגל העישון של ג'ייסון סיגל המגלם את בעלה מרשל.

      ציטוטים:

      בארני: "lie is just a great story that someone ruined with the truth".