פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אנחנו דור מזויף

      שירה, כמו הרבה בני נוער בגילה, לא זוכרת כלום מרצח רבין. הזמן עובר, זיכרון הרצח מתרחק, ויותר קשה לנו להתחבר לסיפור הזה - ובבית הספר לא ממש עוזרים לנו

      מה בעצם הקשר ביני לבין יצחק רבין, ראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל?

      כשהוא חתם על אוסלו ב?, אני רק התחלתי לאכול אוכל מוצק. כשהוא נרצח למדתי להחזיק כפית. אז מה כבר יכול לחבר אותי אליו, או אל הרצח הרחוק הזה, שהמבוגרים סביבי חוו כבוגרים - אבל אני רק גדלתי על הדיבור שהוא יצר?

      ברוב בתי הספר אומרים בשנים האחרונות את אותו הדבר, פחות או יותר, ביום הזיכרון לרצח רבין: ?לא נדבר על האיש ועל הערכים שהוא מייצג - נדבר על הרצח ועל דמוקרטיה". אבל במקום לדבר על האיש או על הרצח או על דמוקרטיה, מקשקשים כמה מילים על ?קבלת השונה? וממשיכים הלאה.

      לא באמת ילמדו אותנו על כוחה של השנאה

      לא, לעולם לא נהיה דור הנרות. אנחנו הדור שנולד רגע אחרי, שהחבר?ה מהכיכר קיפלו את התווים הגיטרות ואת עצמם ופנו להמשיך בחיים. מה אנחנו כן? אנחנו דור מזויף, מדקלם, שבטקס של בית ספר אומרים לו להדליק נרות או לשיר כשייתנו לנו סימן. אנחנו גם דור שמוותר לעצמו: מתי בפעם האחרונה פשוט קיבלתם אדם בלי לשפוט אותו? מתי ישבתם, קבוצה של חבר?ה דתיים וחילונים, בלי שכל מיני ארגונים של קירוב לבבות יצטרכו ?להפגיש בינינו??

      מערכת החינוך לעולם לא תספיק ולא תוכל באמת ללמד אותנו על מה קרה באותה תקופה במדינת ישראל. אף אחד לא יספר לכם בכיתה על השנאה, על תמונות של ראש הממשלה עולות באש, גם לא על הקרע העצום שנוצר אז בין הדתיים לחילונים. יש חבר?ה שמנסים לשחק אותה כאילו גם הם דור הנרות, עושים מעגלי שיר ובכי כאילו גם אנחנו ישבנו בכיכר ובכינו, אבל האמת היא שאני לא הייתי בכיכר ולא בכיתי, גם אתם בטח לא.

      רבבות השתתפו בעצרת לציון 17 שנים לרצח רבין בכיכר רבין בתל אביב (נמרוד סונדרס)
      בני נוער בעצרת תנועות הנוער לזכר רבין (צילום: נמרוד סונדרס)

      אז מה כן אפשר לעשות כדי להרגיש את היום הזה? לדבר על השנאה, לדבר עלהשונה ולהתחיל לחפש אותו סביבנו. אני נולדתי קצת לפני שרבין נרצח, אחותי הקטנה תכיר את רבין כמו שאני מכירה את גדליה בן אחיקם - כלומר, לא תכיר בכלל. אלא אם אנחנו, בני הנוער בעצמנו, ניקח את ההיסטוריה לידיים ונחליט להפנים כל אחד בחיים שלו.

      האלימות, כמו שהיא נוכחת בחיים שלנו, תמיד תוביל אותנו לתהום. באותה מידה להגיד סיסמאות ריקות מתוכן יובילו אותנו לאותו מקום. אז בואו נדבר על השנאה ובואו נדבר על הפער בלי לפחד ובלי להתייפייף, ולא נשכח שלמרות הפער אנחנו חייבים לחיות ביחד.