פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      50 גוונים של קישוטים לסוכה

      את הסיפור לחג החלטנו להגיש בהשראת הסיפור הכי לוהט עכשיו: "50 גוונים של אפור". מה קורה כשנערה חסודה פוגשת סאדיסט שרמנטי עם חיבה לחגי תשרי?

      הוא הכניס אותי לארמונו.
      זה היה בנתניה, ממש מאחורי איקאה. היה שם ריח חזק של צואה ושתן של כלבים, או של בני אדם, לא ממש יכולתי לזהות, ובאמצע קרחת קטנה בין הצמחים המטפסים נבנה החדר המרשים ביותר שראיתי.
      הייתה זו סוכה מפוארת, קירותיה עשויים סדינים לבנים מוכתמים בלשלשת יונים וגגה עשוי סבך זרדים שבבירור נפלו מהעץ שליד. באיקאה טיילו כמה אמהות עם עגלות שקנו ואזות לחג ואהובי גירש אותן בהינף יד.
      "לכו, ילדים בני זונות!”, קרא ירון הרשקוביץ בקולו המסוקס, ואני נמסתי.
      נכנסנו אל הסוכה. הריח לא השתנה, אך הוסיף קלות לאווירה החשוכה. על הרצפה נחו גזרי עיתונים ישנים ועטיפות של במבה וכמה חרצנים של אתרוגים עם רימות. מילימטר אחד מחרצן גדול במיוחד נח מעמד יפהפה העשוי מקרטון של אבטיחים. במבט ראשון הוא נראה כאילו הוא אמור להכיל אבטיחים, אבל בעצם הוא הכיל 4 לאוטרדים בצבעים שונים, ומלון. מהתקרה השתלשלו לולבים ארוכים וקשים, אך הדבר הבולט ביותר בסוכה היה דווקא קרש גדול שהסקתי כי נגנב מהמחסן של איקאה, עליו הונחה כרית נוי מרופטת עליה כתמי שפיך התנוססו בכל מקום. מקרש העץ השתלשלו טבעות נייר צבעוניות ואפלות והדסים קישטו את הסוכה.

      אילוסטרציה (רחלי רוטנר , שאטרסטוק)

      "מה את חושבת בייב?,” שאל אותי ירון באפלוליות.

      "שיואו זה ממש קינקי אה?” עניתי, מפוחדת.

      "קינקי? מה, את חושבת שאני סוטה?!” מבטו של ירון נעשה קר ומנוכר.

      "לא מה פתאום...”

      "שאני לא אכאיב לך קורלי.”

      "לא לא זה בסדר זה בסדר.”

      "אז מה, בא לך לעשות איתי קצת סקס סאדו מאזוכיסטי?”, שאל ירון.

      "מה זה אומר, אני לא מבינה לועזית!” אמרתי לירון, זאת למרות שידעתי.

      "זה אומר שאני מרביץ לאמאמשלך,” ענה ירון.

      הסכמתי. זה היה ממש כמו בפעם הראשונה שפגשתי אותו באותו ערב חג. הוא הגיע למאפייה כמה דקות לפני ארוחת שבועות, וברגע שעינינו נפגשו מעל עוגת הגבינה הנוצצת ידעתי שזה זה. הו, אותו הרגע בו הוא הטיח בראשי קרם אוכמניות רציתי לאכול אותו ממנו.

      מבחינתי,” פתח ירון וכחכח בגרונו, “סאדו מאזו הוא סיבה למסיבה. אני עושה את זה רק בחגי תשרי,” הוא הסביר לי. “אני אוהב לפגוע בעיקר כשמזג האוויר מתחיל להיות קריר,”

      "למה דווקא בחגי תשרי?” שאלתי.

      "בראש השנה, כי ראש השנה מסמל את השנה החדשה ואני רוצה שנה מלאה בסאדו מאזוכיזם. ביום כיפור, כי כך אלוהים יסלח לי על החטאים. ובסוכות, כי יש לי פטיש, וגם בסוכות משתמשים בפטיש.”

      "וואו, אתה כל כך חכמי!” הנדתי בראשי לאות הסכמה והתפלאתי על הקישורים הנהדרים שירון עשה, “אבל אם אתה רוצה שנה מלאה בסאדו מאזוכיזם, למה אתה עושה את זה רק בחגי תשרי?!”

      "תסתמי את הפה שלך יא זונה!”, צעק עליי ירון.

      "תגיד, זה מחרמן אותך שבני ישראל סבלו ביציאת מצרים?”, הרהרתי.

      "שלא תתני לי לפתוח את הפה על זה, את תגלי את כל הדברים החשובים על יציאת מצרים בסשן שלנו בפסח,” ירון ענה.

      בלי לשים לב, ירון הניח על ברכיי דף נייר שהוכתר כחוזה בינינו, ואני חשבתי לעצמי – שיואו זה מפחיד כל העסק הזה, יש הרבה לקרוא וכאלה. אבל בכל זאת חתמתי.

      בלי לשים לב ירון תפס אותי וקשר אותי בשרשרת נייר למיטה. “אופוש אני לא מאמינה אני קשורה ולא יכולה להשתחרר!” קראתי, וירון תפס לולב מהתקרה והתחיל להצליף לי במצח איתו.

      "זה על כל מה שעשית לי זונה ארורה!” הוא צעק, ווריד גדול וכחול פעם לו במצח.

      "לא עשיתי לך כלום!”

      "עשית גם עשית!” צרח ירון והצליף בי שוב, תוך כדי שהוא מוריד לי את התחתונים.

      "לא, תפסיק!” אמרתי, והוא שלף הדס ודחף לי אותו לנחיר, “יש לזה ריח טוב אה!!! זה האחד מארבעת המינים שיש לו ריח אבל אין לו טעם!!!” הוא צחק צחוק מרושע ודחף את ההדס כל כך עמוק עד שהוא נכנס לי לפה.

      "באמת אין לו טעם,” אמרתי, תוהה לעצמי.

      "זהו להפעם,” הוא אמר. “לכי לישון, בבוקר אביא לך בגדים חדשים.”

      נרדמתי על קרש העץ וירון הרשקוביץ נעלם אל תוך הערפל של חגי תשרי.

      התעוררתי לצלילי קרקוש מתכתיים. השמש עדיין לא הפציעה והאווירה הייתה אפלולית ולחוצה, ממש כמוני. הבטתי אל עבר הכניסה לסוכה וראיתי שירון חזר מסיבוב הבוקר שלו על מכונית הזבל. הוא הביא לי בגדים חדשים.

      "תראי מה מצאתי היום בשקית זבל אחת!”, צעק אליי ירון בשקט.

      "וואו! זה ממש יפה! וואו!” אמרתי, למרות שלא חשבתי שזה יפה.

      "אני אצליף בך, את משקרת לי!” אמר ירון, וכך בזמן שהתלבשתי הוא המשיך להצליף בי עם הלולב.

      "איך זה כנטילת לולב בשבילך אלוהים?!” צעק ירון באוזן שלי, ואז גמר.

      "אווי זה כואבוש :(“ אמרתי לו ועשיתי פרצופי עצובי.

      "שתקי יא זונה", ירון ענה ואני הבנתי שמדובר בתחילתה של ידידות מופלאה, למרות שאני בתולה.