פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: אמא לא מרשה לי לצאת עם חייל בודד

      אמא לא מרשה לי לצאת עם חייל בודד שפגשתי - מה לעשות? והאם תחושת ה"היי" שאני חווה - זאת אהבה? הפסיכולוג ארז עונה לשאלות שלכם

      בת 18 שואלת:

      לפני כשבועיים התחיל איתי משהו באוטובוס. הוספתי אותו בפייסבוק יום אחרי, ומאז אנחנו לא מפסיקים לדבר. אני ממש נהנית איתו והחלטנו להיות ביחד.

      הבעיה היא אמא שלי. הוא חייל בודד בן 21, ממשפחה קצת הרוסה. כבר היה לי חבר ממשפחה בעייתית וגמרתי איתו, כי פשוט הרגשתי כמו פסיכולוגית שלו, הוא כל הזמן היה מתלונן ובוכה לי ומתרץ כל דבר בגלל החיים הקשים שלו. החבר הנוכחי שלי בכלל לא כזה, הוא אפילו מתחמק מלדבר על העבר שלו. אבל עדיין אמא שלי מודאגת מאוד, לא רק בגלל הגיל אלא מהעובדה שהוא פשוט כמשמעו - בודד, אצל משפחה אומנת וגר ממש רחוק. היא שפטה אותו ממש מהרגע שסיפרתי לה עליו ומתנגדת לקשר הזה.

      חשוב לציין שאמא שלי ואני בקשר הכי טוב בעולם, לא רבות אף פעם ומספרות הכול אחת לשנייה. היא לא בנאדם ששופט, ואני ממש מתבאסת מאיך שהיא מגיבה אליו - והיא אפילו לא פגשה אותו. הקשר איתו חשוב לי והקשר עם אמא עוד יותר, ואני פשוט לא יודעת איך לגרום לה להתעלם מהדעות הקדומות. הצעות?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 18 יקרה,

      נראה שהקשר הנוכחי הוא הזדמנות עבורך ללכת בעקבות לבך, גם לנוכח הספקות שלך אמך. העבודה שהיית כבר בקשר שלא התאים לך בעבר, ויכולת לסיים אותו - היא סימן טוב. זה אומר שיש לך כוחות להתנתק מקשרים שלא עושים לך טוב, ויכולת לשמור על עצמך. הדאגה של אמך היא חשובה, כמו גם ההיכרות שלה איתך ועם הקשר הקודם, ושיחות על דברים יעזרו לך להבין עם הזמן אם הקשר הנוכחי מתאים לך יותר והאם יש הצדקה לחשש שלה.

      מלבד הרקע המשפחתי הרעוע, ייתכן מאוד ששני הבחורים שונים אחד מהשני, והרקע כשלעצמו הוא לא סיבה לפסול אותו. הדבר החשוב הוא להישאר ערנית למצב שבו דפוס מהקשר הקודם חוזר - כלומר, כשאת מרגישה בתפקיד המטפלת המכילה שמוותרת על הצרכים שלה, וכאשר חברך לא מוכן לקחת אחריות על עצמו. קושי כזה וקשיים אחרים עשויים להתעורר וחשוב להישאר ערה לדפוסים שלך מול קשיים כאלה.
      מלבד זאת אין סיבה שאת ואותו החייל תנתקו את הקשר בגלל החששות של אמך. אני מבין שלאור הקירבה העמוקה ביניכן חשוב לך לקבל את האישור שלה וזה טבעי, אך עם זאת יש לך הזדמנות לבחון את תחושות הבטן שלך שהמצב שונה. לא נשמע שיש סכנה בהתנסות הזו וסביר שבכל מקרה תוכלי ללמוד משהו דרכה.

      בת 16 שואלת:

      לפני שבוע בערך יצא לי לדבר עם בחור שבוגר ממני בשנתיים, ומאז הוא לא יוצא לי מהראש. זה נראה לי כל כך מוזר כי הפסקתי לאכול כמו שצריך (ורזיתי, מן הסתם), אני לא ישנה כמעט ובאותו הזמן גם מרגישה שמחה בלתי מוסברת ולא מרגישה צורך באכילה או שינה. זה נמשך כבר כמעט שבוע ובכל פעם שאני חושבת עליו הלב שלי כאילו גדל בכמה סנטימטרים. הייתי מאוננת בעבר - והפסקתי, אני לא מרגישה צורך בכך.

      מצד אחד אני האדם המאושר בעולם, ומצד שני זה נורא מטריד. והכי מוזר זה שאני יודעת שזה בגללו, אני רואה תמונות שלו בפייס ומאחלת לו רק טוב, שגם ירגיש כמוני - אפילו אם זה לא יהיה כלפיי. זה נקרא לאהוב? אני מבולבלת.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 16 יקרה,

      התחושה שאת מתארת עשויה להיות התאהבות עוצמתית בבחור שפגשת. ההבדל בין להתאהב ולאהוב הוא שהתאהבות היא ההתרגשות החזקה והראשונית שחווים בהתחלה (ובעוצמות מסוימות גם בהמשך קשר), ואהבה היא רגש שמתפתח עם הזמן וקשור בקשר עמוק יותר שמתבסס על היכרות ועל חברות.

      ההתרגשות הגדולה שחווית מהשיחה עם אותו בחור אולי מסעירה אותך, לנוכח זה שבעקבותיה נפתח לך עולם רגשי חדש בפעם הראשונה. תחושת התאהבות יכולה להיות מאוד נעימה ומלהיבה, אך גם מפחידה בעוצמות שלה ובכך שמרגישים יציאה משליטה, הדבר עשוי להטריד ולבטח בפעם הראשונה.

      לנוכח ההתלהבות האדירה שאת מתארת, שהעוצמות שלה גם מטרידות אותך, כדאי יהיה לשמור על מה שיכול לקרקע אותך ולעזור לך לשמור על יציבות נפשית ופיזית - אכילה ושינה מאוד חשובים לשמירה על היציבות הזו. כדאי לזכור שהתחושה שאת מתארת עוד תחלוף, וכשזה יקרה את עשויה לחוות ירידה זמנית במצב רוח. במצבי "היי" שכאלה עשויה להיות נטייה לאבד קשר למציאות ולדברים חשובים, ולכן כדאי להיות קשובים לדאגות שמביעים הסובבים אותך. במידה והתחושה העוצמתית הזו נמשכת והופכת מטרידה אף יותר - אפשר להתייעץ עם איש מקצוע.

      בת 18 שואלת:

      בחיים לא היה לי חבר, לא התנשקתי וגם לא התאהבתי באף אחד. זה בגלל שאני ביישנית ואין לי בכלל ביטחון עם בנים ליד החברות שלי, ואולי גם חוסר מזל (מזל אף פעם לא היה הצד החזק שלי). אני לא זוכרת שמישהו התחיל איתי אי פעם.

      והאמת היא שאני כן נראית טוב, אני מתלבשת יפה ואני מאוד מטופחת ויש לי פנים יפות. חברות שלי המון פעמים רמזו לי שאולי אני לסבית, אבל אני ממש לא. אני נמשכת רק לבנים.

      מה אני יכולה לעשות עם הדיכאון שרובץ עליי?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 18 יקרה,

      זה בסדר גמור שעוד לא היה לך חבר. זה לבטח יקרה בעתיד. המשיכה שאת חשה היא הדבר החשוב לגבי הנטייה שלך, ואם את מרגישה משיכה לבנים ולא לבנות - אז את לא לסבית. עם זאת, אפשר להתייחס אל הרמיזות של חברות שלך באופן יותר כללי: שכלפי חוץ נראה שאת לא מעוניינת בבנים, מה שעומד בסתירה למה את מרגישה בפנים.

      על כן הדבר החשוב יהיה להבין את הפער הזה, כלומר - איך הרגשת חוסר הביטחון נתפסת כחוסר עניין בבנים. אם יש לך חברה טובה שאיתה את יכולה לדבר על הנושא, הייתי מציע לך לשאול אותה מה גורם לבנות לחשוב שאת לא מעוניינת בבנים. ייתכן וכאשר את מעוניינת במישהו, את מתנהגת ההיפך ממה שאת מרגישה - ומשדרת קרירות. ייתכן גם שבגלל שליד החברות את מרגישה פחות ביטחון בעצמך, את לוקחת צעד אחורה, ונמנעת מלדבר על הנושא.

      הדיכאון שאת מרגישה קשור אולי בתחושת הפסימיות לגבי העתיד, אבל האמת היא שאת בהחלט יכולה לשנות את המצב. במקרים רבים הפריחה הרומנטית מתרחשת בגיל מאוחר יותר, אז חשוב שתתני לעצמך את הזמן להיפתח. בנוסף ככל שתדברי יותר על רגשותיך, תרגישי פחות בודדה עם הקשיים הללו, שמתעוררים אצל רבים.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב, מטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט ובקליניקה פרטית.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      שאלה פתוחה עם הפסיכולוג ארז: בכל יום חמישי בוואלה! ZONE