פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אזור הדמדומים

      כבר חודשים אתה רוצה אותה, אבל היא מתעקשת שאתה הידיד הכי טוב שלה. למה בנות עושות את זה? ואיך להפסיק להיות "הידיד" וסוף סוף להשכיב מישהי?

      הפרינדז-זון: אימתו של כל נער מתבגר. "אזור הידידות", אם לתת לזה תרגום מעפן. ואם אתם עוד לא בטוחים מה זה (איפה לעזאזל אתם חיים?) - מדובר במערכת יחסים של שני ידידים, בה אחד מבני הזוג (לצורך עניין - הבחור) רוצה קצת יותר מידידות, אבל לשני (לצורך העניין - לבחורה) לא באמת אכפת, והיא חולבת מהקשר בעיקר שיחות נפש וחיבוקים. הסימן הראשון לכך שאתם נמצאים שם הוא המשפט הכואב ההוא שהפך כמעט לסימן מסחרי של בנות בכל העולם - "הלוואי שהיה עוד מישהו רגיש וחמוד כמוך". "אבל אני כמוני!" אתם חושבים בייאוש, "אז למה לא אני?!"

      אז למה לא, באמת?

      שאלה טובה. אז מפרוינדזנים יקרים וממורמרים, תנסו רגע להיכנס לראש של בחורה. אנחנו לא טיפשות כמו שאנחנו נראות. בדרך כלל. תחשבו כמה גברים מנסים לשכב איתנו בכל שנייה נתונה. ברגע זה ממש אני מתכוננת נפשית לצפירות של הערסים במכוניות עם הגג הנפתח באלנבי ביום הראשון של שמלות הקיץ, והאינבוקס שלי מפוצץ בעשרות גברים ש"רק צוחקים" בנוגע לפטיש שלהם למלפפונים בתחת (בחיי), או סתם בקשר לסקס לא-מוזר. אני מוצאת את עצמי הודפת גברים חרמנים-מריירים-אנשי-מערות שרוצים להגשים את רצונם הבסיסי על החפץ בעל השדיים הראשון שהם רואים (במקרה אני) כמעט בכל שנייה נתונה ביום. הסיבה שהפירוט הדוחה הזה היה כל כך רחב היא כדי שתבינו עד כמה אנחנו זקוקות לעוגן חסר הבולבול שהוא אתם. אנחנו צריכות מישהו שבאמת נוכל לסמוך עליו, שאיתו נוכל להיות עצמנו, בלי שהוא ינסה לתקוע בנו את מה-שיש-לו-שם. חוות דעת גברית (להבדיל מהגיי-פרינד), בלי משחקים מיותרים.

      אנחנו מבינות שאתם גברים עם יצרים ומחשבות, כמובן. אבל אתם לא מפגרים כמוהם, לא מגעילים כמוהם, אתם חברי האמת שלנו, האנשים שאנחנו באמת יכולות לדבר איתם, לסמוך עליהם ולהיפתח אליהם. בשבילי, ואני מקווה שאני מדברת בשם כל הבחורות, זה הרבה יותר טוב ממערכת יחסים עם סקס וכל האיכסה הנלווה. על הדייט הראשון (טוב. הגזמתי. השני. כדי שלא ייבהל) אני מסבירה לבנאדם מולי שאין סיכוי בחיים שלו שהוא מתעלה ברמת החשיבות שלו על הידידים שלי. כשאני איתם הוא נעלם ומתנדף - וחסר לו שיפריע.

      אז למה לא להכניס סקס למשוואה, אתם שואלים? סתם ככה, בקז'ואל? זה פשוט: אתם לא באמת יכולים להתמודד עם זה. בעצם, גם אנחנו לא. מהשנייה שמתחילים לשכב כל הרגשות מסתבכים. כל האהבה הופכת לשונה, האינטימיות גוברת ובשל כך, בצורה לא רצונית, הרגשות הופכים לרומנטיים. למה זה רע? טוב, אנחנו לא רוצות לאבד אתכם. אתם מדהימים בעינינו. אתם היחידים שמקשיבים באמת, ושהחיבוק שלהם הוא לא במטרה למשש לך את הציצי מהצד. אנחנו אוהבות אתכם, ולצערנו, מערכות יחסים זה דבר שנגמר, ולא כל כך בא לנו על זה. שלא לדבר על משחקי הכוח שמתקיימים בכל אחת כזו, הקנאה המיותרת, והכאב המלווה. זה שמור לגברים החדשים בחיינו.

      אתם הכנסתם את עצמכם לזה

      כי זו אשמתכם. אף ידידות לא מתחילה ככה, היא מתחילה בהיכרות. מרגע שהכרתם אותנו לראשונה, יש לכם בערך חודש עד הכניסה הרשמית לפרינדזון. אם לא עשיתם משהו בחודש הזה, אז אתם פשוט גרועים ממש. ב"עשיתם משהו" אני לא מתכוונת ל"אוגה-בוגה-ציצים" אלא ל"תקשיבי, את מדהימה, והייתי רוצה שזה יהיה יותר".

      יש לי ידיד ממש טוב, האמת, שאני הצעתי לו לצאת כשרק הכרנו, והוא התעלם בחינניות. היום הוא די בוכה על זה, ובצדק. במקום פשוט ללכת על זה, מה שלא נוגד את הידידות שעלולה להתפתח אחר כך, אתם מראש מוותרים. ואז, כשאתם כבר עמוק בתוך הלב שלה, העוגן שלה, הבחור שהיא מפחדת לאבד - רק אז פתאום אתם נזכרים שאתם בעצם מאוהבים בה עוד מתחילת ההיכרות ביניכם ואתם מתים שהיא תתייחס אליכם. נו באמת.

      ואפילו יותר מזה - הרבה פעמים, כשאנחנו אומרות את המשפט שכבר הפך לאלמותי "הלוואי שהיה לי מישהו מדהים ורגיש כמוך" - אנחנו מתכוונות אליך! אבל אתה, לגמרי מתוך ביישנות / פחדנות / ווטאבר, בוחר להתעלם ולא להגיב. וזו לגמרי אשמתך.

      הידיד הנצחי

      וכמובן יש את הפרינדזונים הנצחיים. כן, אני מדברת אליך. זה שבאמת מנסה לצאת עם בחורות, ולפעמים אפילו מצליח בזה, אבל ברגע שהן מתיישבות מולו במסעדה הן רואות את הבסט-פרינד-אבר ולא את האין-א-ריליישנשיפ הבא שלהן. אתה, הבחור הזה שיש לו קרוב ל-15 ידידות קרובות אבל לא הכניס את האיבר שלו לאף איבר מסוג אחר בשנה האחרונה.

      אז כנראה שזה טבוע בך. אתה פשוט משדר פרינדזון, בחור. אנחנו יכולות להריח מגברים את המחסור בסקס שגורר איתו חוסר ביטחון מפחיד. את החיוך הלחוץ והמוגזם הזה אני יכולה לזהות מקילומטרים, וגם את צליל הג'יז במכנסיים למראה מחשוף. אז תפסיק, באמת. פשוט תפסיק להיות קריפ. תנקה ממך את ריחות הבתולין ותתחיל להיות גבר. לא גבר של "אוגה-בוגה-כדורגל" שרחוק ממך שנות אור, אלא "אני מקשיב לך אבל גם יכול לנשק מעולה". לא משנה באיזה קהילת חנונים אתה(פשוט מסיקה שאתה בכזו), תמיד יהיו בנות.

      אז די להתבכיין - צא לזיין!