פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: החברה כועסת שאני לא מקשיב לה

      איך להקשיב יותר טוב לחברה שלי? איך להפסיק להיות לחוצה מכל דבר? ומה לעשות אם התאהבתי בילדה קטנה ממני? הפסיכולוג ארז עונה לכם

      בן 18 שואל:

      יש לי חברה כבר כחצי שנה. הרבה פעמים היא מתעצבנת עליי כי היא אומרת שאני לא נותן לה לדבר. אני באמת מנסה לשנות את זה, מנסה לשים לב כשהיא רוצה לדבר על משהו - אבל לפעמים אני פשוט לא שם לב ואני מדבר ומדבר ואז היא מתעצבנת עליי שאני לא נותן גם לה לדבר, והיא צודקת.

      אני באמת לא יודע מה לעשות עם העניין. מה בתכלס אני צריך לעשות?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 18 יקר,

      נשמע שאתה באמת עושה מאמצים כדי להיענות לצרכים של חברתך, וזה חשוב וראוי להערכה. השלב בו מכירים בקושי ומנסים לעבוד עליו הוא שלב מאוד חשוב בתהליך של שינוי. עם זאת, חשוב לזכור ששינוי עשוי לקחת זמן והוא מצריך סבלנות גם מצד חברתך.

      כדי לשפר את ההקשבה שלך, נסה לשים לב אם אתה "מקשיב לעצמך". כלומר, האם הדברים שהיא אומרת מעוררים בך אסוציאציות ומחשבות לגבי עצמך, ובהם אתה משתף אותה במקום להתעניין בה? אם זה המצב, נסה להשהות את הדחף לדבר על עצמך, ובמקום זאת שאל אותה לגביה.

      אתה יכול להתחיל בלשאול אותה על פרטים עובדתיים לגבי מה שהיא מספרת כדי ללמוד את הסיטואציה (מה קרה בדיוק? מי היה שם? האם זה קשור למקרים אחרים בעבר?). לאחר מכן שוחח איתה לגבי רגשות שונים שהיא חוותה (האם היא הופתעה, שמחה, כעסה, פחדה, התאכזבה וכו'). בהמשך, אפשר לנסות להבין את הקשר בין מה שקרה ובין הרגשות שעלו בה ("ברור שכעסת, הרי זו כבר פעם שנייה שהחברה הזו עושה לך את זה..."). לבסוף אתה יכול לנסות להציע לה הצעות ופתרונות לגבי איך לנהוג בעתיד.

      במקביל, חשוב שגם חברתך תנסה לקחת אחריות על הקשיים שלה, ולא רק תצפה שאתה תשתנה. ייתכן מאוד והקושי לתפוס מקום ולהתבטא קיים במקומות אחרים בחייה, ולא רק איתך. חשוב שגם חברתך תתבונן פנימה ותראה איך היא יכולה לתרום לתקשורת ביניכם. לדוגמא, היא יכולה לנסות לומר לך באופן ברור שהיא רוצה לדבר - ולא לחכות שאתה תפנה לה את המקום. אם קשה לה לומר את הדברים, אתם יכולים לסכם על סימן שמאותת לך שהיא מרגישה מתוסכלת מכך שהיא הייתה רוצה לדבר ואינה מצליחה.

      בת 18 שואלת:

      מאז ומתמיד הייתי בן אדם כזה: נלחצת מכל דבר קטן, כל פאדיחה גורמת ללב שלי לדפוק בחוזקה ולכל הגוף שלי לרעוד, אני הופכת להיות אדומה כמו עגבנייה וזה נשאר לי בראש במשך כמה ימים.

      מה אני יכולה לעשות? האם יש תרופות שאפשר לקחת?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 18 יקרה,

      סיפקת מעט אינפורמציה על הדברים שמבהילים אותך, ולא ברור אם מדובר ברגישות כללית (לרעשים חזקים לדוגמא) או רק לסיטואציות חברתיות. הקשיים שאת מתארת עשויים להיות קשורים לחרדה חברתית אם מדובר ברגישות ספציפית למצבים חברתיים, אך אם מדובר ברגישות כללית יותר - יכולות להיות סיבות נוספות.

      אני מניח שאם תתייעצי עם פסיכיאטר תוכלי להבין בעזרתו טוב יותר את מקור הקושי, ואולי להתאים לך טיפול תרופתי מרגיע. עם זאת, ישנן דרכים נוספות להתמודד עם הקשיים שאת מתארת, ושווה לבדוק אותם.

      אם מדובר ברגישות סביב סיטואציות חברתיות, אזי טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד עשוי לעזור. במסגרת הטיפול תלמדי טכניקות הרפיה שיעזרו לך למתן את התגובות הפיזיולוגיות, ותתרגלי התמודדות במצבים חברתיים.

      בנוסף, דרך השיחות, תוכלי להבין טוב יותר מדוע אירועים חברתיים נחווים בעוצמה שכזו אצלך, וממשיכים להטריד אותך גם לאחר שחלפו. מספר הנחות מוטעות יכולות לגרום לכך: ייתכן ואת מעריכה יתר על המידה את האופן שבו ניתן לראות שאת נלחצת, כך שהתחושה ש"רואים עליך" מתחילה תגובת שרשרת של חרדה (את יכולה לבדוק האם באמת את נהיית "אדומה כמו עגבנייה" או שמדובר רק בחוויה אישית?).

      אפשרות נוספת היא שאת מייחסת לאחרים סביבך יותר שיפוטיות ממה שיש להם בפועל, ואולי את גם מעריכה יתר על המידה את החשיבות של הדעה שלהם עלייך ומרגישה צורך להישאר בשליטה. דוגמא נוספת היא הנטייה לפרש בטעות תגובות של הסביבה כביקורת (כמו לפרש פיהוק כשעמום ממך). בדיקת ההנחות השונות הללו בטיפול תסייע לך.

      לבסוף את יכולה היא להיעזר בפעילויות גוף-נפש כמו יוגה, כדי לעזור לך להתחבר לגוף וללמוד להרגיע אותו.

      בן 16 שואל:

      הכרתי ילדה שקטנה ממני בשנתיים וחצי. ניסינו להיות ביחד ולהסתיר את זה, כי היא לומדת באותו בית ספר שלי שלוש שכבות מתחתיי, אבל בסוף נפרדנו. אחרי שנפרדנו נפגשנו פעם אחת בשביל לדבר - וזה נגמר בנשיקה.

      אני לא מצליח להשתחרר ממנה, כמה שאני מנסה, וגם היא אומרת לי שיש בה צד שאוהב אותי, אבל היא לא יודעת מה היא רוצה מעצמה. היא אומרת שהיא רוצה להמשיך הלאה, למרות הרגשות העזים שלה כלפיי, אבל היא לא פוסלת קשר עתידי.

      כבר הייתי עם מבוגרות ממני והייתי עם בנות בגילי, אבל היא משום מה עשתה לי משהו אחר בלב. אני אובד עצות ולא יודע מה לעשות, כי מצד אחד אני רוצה שיהיה לה טוב ואני יודע שאני יכול לגרום לה טוב - ומצד שני היא רוצה להמשיך הלאה.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 16 יקר,

      אני שומע את האכזבה העמוקה שאתה חווה ואת הקושי להתחבר לכאב שפרידה. עם זאת, נראה שכרגע אותה ילדה אומרת באופן ברור שהיא הייתה רוצה להמשיך הלאה, וכדאי מאוד יהיה להכיר בכך ולאפשר לה את המרחק. ייתכן והרצון להתרחק קשור בהפרש הגילים שיש ביניכם וייתכן ולא. מה שחשוב הוא לתת מקום לרצונות שלה ולהתייחס אליהם באמת כרצונות של אדם בוגר שיש לכבד את בחירתו.

      המשמעות של הפרש הגילים ביניכם תצטמצם עם הזמן, וזו עוד סיבה לתת לדברים להתרחש בקצב שלהם ולקחת את הזמן. הייתי ממליץ לך לשתף מישהו עליו אתה סומך באכזבה שאתה חווה, וזאת כדי שיעזור לך להכיל את הקושי.

      אין רע בכך שהתאהבת בילדה צעירה ממך - זה קורה, ואני בטוח שחבר אמיתי ורגיש (או ידידה) יוכלו להבין זאת. בתקופה הקרובה כדאי יהיה לבלות יותר עם חברים, ובעיקר כאלה שאתה יכול לדבר איתם, ואולי אפילו לנסות להכיר בנות אחרות. בהדרגה, אני מאמין, תוכל לעבור תהליך פנימי של פרידה ולהמשיך הלאה.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב ומטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      שאלה פתוחה: בכל יום חמישי בוואלה! ZONE