פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שעת הדמדומים

      פתאום כולם רוצים להיות ה"דמדומים" הבא, ולכתוב רב-מכר על התאהבות בין נערה לערפד/זומבי/חייזר, ורצוי שיהפוך לסרט. קארין ניסתה להבין את האובססיה ובטעות התאהבה במיקרוגל

      מאז ומתמיד הייתי, מה שנקרא, ילדת כאפות. או, אם לייפות את זה, גיקית. מאוהבת בעולם העל טבעי של "באפי ציידת הערפדים" ו"מכושפות", בולעת אין-ספור סרטים, סדרות וספרים אפלים. אז זה היה אנדרדוגי ומגניב. היום, כשאני בת שמונה עשרה, הסטייה הזאת הפכה לנחלת הכלל. פתאום כולן רוצות בויפרינד שהוא גם מפלץ רגיש, אבל מוכנות להתפשר גם על סתם בחור שמנצנץ בשמש. חכו בתור ביצ'ס, אני הייתי פה לפני כולכן.

      מאז שסאגת "דמדומים" הגיחה לאוויר העולם, כולם רוצים גם. בארבע השנים האחרונות יצאו מאות ספרי נוער שמנסים לחקות את "דמדומים" ולשחזר את ההצלחה, כל אחד עם סיפור רקע דלוח יותר, מפוצצי קלישאות עם פרצופים יפים. תקציר הנוסחה: טינאייג'רים סקסיים, סיפור אהבה בלתי אפשרי בין שני עולמות, משהו על טבעי, רצוי בטרילוגיה. קונפליקטים אפשריים: "הוא ערפד, היא כנופה", "הוא איש זאב, והיא בכלל סבתו ז"ל", או "היא רוח רופאים, הוא אלפקה רדיואקטיבית", וכל קשקוש הזה בא לחפות על עוד סיפור-אהבה-משמים-בלתי-אפשרי-שבסופו-של-דבר-הוא-כן-אפשרי-אבל-איך-זה-שלא-שמנו-לב-לזה-מהרגע-הראשון-אומייגאד-איזו-עלילה-מטלטלת. כל ביקור בחנות הספרים מגלה עוד ועוד ספרים אפלים כמו סדרת "בני האלמוות", סדרת "הזאבים של גרייס", סדרת "האקדמיה לערפדים", סדרת "בני הנפילים", וזה רק על קצה היתד.

      תמיד נתאהב במפלצות

      אז מה קורה פה? איך הפכנו לכאלה סאקרים של אותה נוסחת "דמדומים" שוב ושוב, ולמה עדיין מנסים לדחוף לנו אותה בכלל? ואולי זה לא באמת משהו שהתחיל רק לאחרונה. "נכון, קמו לאחרונה הרבה חקיינים שניסו לתפוס טרמפ על 'דמדומים'," מסכימה גילי בר הלל, עורכת הוצאת "גרף" האחראית לסדרת "בני הנפילים" והמתרגמת הרשמית של סדרת "הארי פוטר". "אבל בל נשכח שהיו גלים דומים גם לפני 'דמדומים', כמו גל הערפדים של תחילת שנות התשעים, עם ספרים כגון 'יומני הערפד' מאת ל"ג סמית (1991), הסרט 'דרקולה' (1992, מבוסס על ספר משנת 1897), הסרט 'ראיון עם הערפד' (1994, מבוסס על ספר משנת 1976), 'באפי ציידת הערפדים' הסרט (1992) וסדרת הטלוויזיה (1997), ועוד".

      מה הקטע שלנו עם ערפדים דווקא?

      "בשעתו, בשנות התשעים, ניסו לקשור בין הפופולריות של סיפורי הערפדים לבין מגיפת האיידס, מחלה שעוברת באמצעות דם ומגע מיני, ונקשרה איכשהו לאירוטיות של דמות הערפד. אז ניסו. כאמור, כל דור מחפש את עצמו בסיפורים שהוא אוהב, וזה ברור. גם בתקופות קודמות הייתה ספרות גותית, וסיפורים על אהבה על-טבעית, לא רק עם ערפדים: הספר 'פרנקנשטיין', המחזה 'הדיבוק'. גם הפולקלור העתיק מלא מעשיות על גברים שהתאהבו בפיות, על נשים שהתאהבו במפלצות, על אוהבים שגם במותם לא נפרדו."

      ואיכשהו הבחור הוא תמיד היצור המרגש שבא להסעיר את עולמה של בת האנוש הפאסיבית, לא?

      "הסטריאוטיפים הללו ללא ספק משקפים ערכים לא שוויוניים בחברה. האם הם משפיעים על בנות ומעודדים אותן להיות פסיביות, כמו בלה הסמרטוטה ב'דמדומים'? אני לא חושבת שיש לזה תשובה ברורה. בנות מופצצות בכל כך הרבה דימויים משתקים, שקשה להגיד שדווקא ספר אחד שהן קראו הוא שמעורר אצלן פסיביות, אם כי הוא בטוח לא מעודד בנות להיות פמיניסטיות לוחמניות".

      כוכבי הסדרה "חצויה" (יח"צ)
      "הו לא, אני חצויה בין שני עולמות... ומשום מה לבושה כמו בפנימיה אנגלית!" (מתוך "חצויה", צילום: יח"צ)

      השלב הבא: עוברים לחלל

      לא מדובר בטרנד חדש, אם כן, אלא בנוסחה די עתיקה בלבוש מודרני. אפילו סופרים וסופרות ישראליים מנסים את מזלם לאחרונה בסיפורי אהבה אפלים על-טבעיים, כמו "ייעודו של דן" או "אבקה צהובה" (שפורסמו לראשונה כאן ב-ZONE).

      בטלוויזיה קיבלנו כבר לפני כמה שנים את "חצויה", ערפדנובלה מקומית לתפארת מדינת ישראל, אבל בספרות הישראלית והבדרך-כלל ריאליסטית זו תופעה די חדשה. פתאום אפשר למצוא ספרים שבהם החייזר/ערפד/מפלץ הסקסי נוחת דווקא בקיבוץ נידח או ברמת גן. גם לנו בארץ הקודש מגיעה קצת רומנטיקה בין-ממדית. התופעה בארץ עדיין בחיתוליה, אבל אוטוטו נהיה מוצפים בספרי "דמדומים" ציוניים למכביר. כל מה שצריך זה בחור חתיך מעולם אחר, בחורה אאוטסיידרית ומספיק קרינה מהכור בדימונה כדי לייצר מוטציה רירית ומגעילה אך מסוקסת. ושיספיקו לסיים להילחם ברשע הקוסמי לפני צו ראשון.

      אז מה יהיה הטרנד הבא? בהנחה, כמובן, שבשלב מסוים נמצה סוף סוף את מפגש התרבויות הרומנטי של בת אנוש עם בן שטן, וסיפורי הערפדים יחזרו להיות גילטי פלז'ר של חננות? "אז היה טרנד של ערפדים, ועכשיו מדברים על טרנד של דיסטופיות", אומרת בר הלל, כשהיא מרמזת ל"משחקי הרעב" שמטאטאת החוצה את כל מעריצות "דמדומים", "יש שמנבאים שהטרנד הבא יהיה טרנד מדע בדיוני ואופרות חלל. האמת, טרנדים באים והולכים, אבל קריאה באופן כללי תמיד תהיה גילטי פלז'ר של חננות. אני מעודדת מאוד מכך שגדל לנו דור שלמרות כל ההשמצות, אוהב לקרוא. הסטטיסטיקות מראות שיותר ילדים קוראים ספרים מאי פעם בעבר. בעיניי זה בקושי משנה איזה ז'אנר קוראים, העיקר שקוראים".

      משחקי הרעב (יח"צ)
      השלב הבא: "משחקי הרעב" (צילום: יח"צ)