פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: "ההורים לא מסכימים שאצא עם מוסלמית"

      אני נוצרי והתאהבתי במוסלמית אך ההורים מבקשים שאעזוב אותה - מה לעשות? ולמה בנים נרתעים מכך שאני בתולה? הפסיכולוג ארז עונה לשאלות שלכם

      בן 18 שואל:

      אני נוצרי, ולפני שנה התאהבתי במישהי מוסלמית מהכיתה שלי. אנחנו כבר שנה ביחד ונחשבים בעיני כולם כ?זוג האידיאלי". אנחנו פשוט מתים אחד על השניה ואין בינינו מריבות בכלל, נראה לי שזה די שולי אבל זו הפעם הראשונה שאני מתאהב.

      הבעיות התחילו לפני כמה חודשים. כולם במשפחה שלי התחילו להתחנן בפניי שאעזוב אותה, בגלל הדת. לא הסכמתי. מאז שהכרתי אותה חיי השתפרו כל כך, התחלתי לקבל ציונים מעולים, לעבוד על פרויקטים חדשים ועוד דברים. אם ניפרד אני יודע שאני פשוט אקרוס. השיא היה כשסבתא שלי לקחה אותי לשיחה ובכתה לפניי שאפסיק את הקשר. האדם היחידי שקצת תומך (או ליתר דיוק - הכי פחות מתנגד) הוא אבא שלי.

      אני מתחיל להתייאש, אני מדמיין את עצמי בעוד כמה חודשים (כשאסיים בית ספר) עובד כמו חמור, בקושי לומד, רק בשביל לשכור דירה ולגור לבד בלי המשפחה. הלוואי ויכלו להיכנס לי ללב ולראות עד כמה אני אוהב אותה. אני מתחנן לעזרה, בכיתי כבר המון לילות לבד בחדר בגלל שאני יודע שאני צריך לבחור בין אהבה למשפחה, ואני יודע שאני אבחר באהבה כי היא המשפחה העתידית שלי.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 18 יקר,

      הדילמה שאתה מתאר היא אכן קשה, ונראה שהלחץ המופעל מהמשפחה מכביד עליך ומלחיץ אותך מאוד. עם זאת, מדבריך אני מבין שלמרות הלחץ לא איימו עליך בנידוי מהמשפחה או דרשו ממך לבחור. יש הבדל בין "להתחנן שתעזוב אותה", אולי מתוך דאגה לעתיד שלך, ואמונה מסורתית שיחסים מחוץ לדת הם בעיתיים, ובין לאיים עליך או לכפות עליך את דעתם. ייתכן שלמרות הקושי תוכל להתמודד עם האכזבה שבני המשפחה חשים ולדבוק ברצונות שלך. אנשים עושים פעמים רבות בחירות בניגוד לדעת המשפחה, לא רק בבחירת בת זוג אלה גם במקצוע, מקום מגורים וכו'.

      הסיכוי שאבא שלך לא מקובע בעמדה המסורתית כמו שאר המשפחה הוא יתרון גדול. הייתי ממליץ לך לערוך שיחה רק איתו כדי להבין האם באמת קיימת סכנה של נידוי מהמשפחה או שקיימת אפשרות שיכבדו את הבחירה שלך למרות הקושי והאכזבה.

      עבור כאלה שנושא הדת הוא מרכזי עבורם, באופן טבעי יחסים מחוץ לדת מעלים מורכבות רבה. למרות המורכבות הזו, השינויים החיוביים שאתה מתאר בחייך והאהבה כלפי חברתך הם בעלי משקל רב. הכאב של סבתא מושפע מכך שבדור שלה יחסים מחוץ לדת היה "דבר שלא יעלה על הדעת", וגם אם בני שאר המשפחה מחזיקים בעמדה שלה, אני מקווה שבכל זאת יהיו מספיק גמישים כדי לתמוך בך למרות השוני.

      אז הדבר העיקרי כרגע הוא לבחור - שלא לבחור, לקחת את הזמן. להעביר מסר שאתה לא מתכוון לוותר על הקשר עם החברה - וגם לא על המשפחה. הקשר עם החברה נשמע חזק, אך כמו בכל קשר ייתכן שבהמשך ויעלו קשיים שלא צפית שאינם קשורים לדת, וכרגע נראה לי מוקדם להתחייב אליה. בנוסף, ייתכן שהמשפחה עם הזמן תתרגל לרעיון והלחץ יפחת ולא תרגיש כה מאוים.

      כדאי יהיה לך גם לגייס תמיכה מכאלה שמחזיקים בעמדות יותר גמישות. שווה לפנות לגורם מקצועי כמו יועצת בית הספר או מורה עליו את סומך (אני מבין שאתה לומד בבית ספר מגוון מבחינת המוצא אז בטח יש להם ניסיון בנושא). אתה יכול גם לדבר עם קרובי משפחה בגילך או מעט יותר מבוגרים ולשתף אותם בדילמה. לרשותך עומדים גם קווי ייעוץ למתבגרים ותוכל להעזר בהם לחשיבה נוספת (אל"י, ער"ן,על"מ, הדלת הפתוחה). חשוב שלא תישאר לבד עם המצוקה ותשתף.

      בת 18 שואלת:

      אני עדיין בתולה. זה כלל לא מפריע לי, אני מאמינה שכשאמצא את המישהו הנכון לא תהיה בעיה.

      כמעט כל גבר שאני יוצאת איתו מאוד מתלהב מהעניין הזה, אך כשהעסק נהיה יותר רציני - כולם מתקפלים ומפחדים. אני מנסה להרגיע אותם אך כלום לא עוזר. זה מתחיל ממש להפריע לי.

      החינוך שקיבלתי הוא מאוד מודרני וחם, להורים שלי אין בעיה עם כל גבר שאני אביא כל עוד הוא בסדר מבחינתי זה בסדר מבחינתם, אך למרות זאת הכי רחוק שהגעתי עם מישהו זה נשיקה צרפתית. זה מתסכל אותי, מה אוכל לעשות?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 18 יקרה,

      הבחירה שלך לחכות לקשר רציני בשביל לקיים יחסי המין היא בריאה ולגיטימית. אני מאמין שאם ייווצר חיבור רגשי עם גבר הוא יוכל להיות איתך ולהמתין שתרגישי מוכנה. בכל מקרה, אין לחץ להיות בקרבה פיזית אם אין חיבור רגשי שמלווה אותה. בהחלט להיות בת 18 ולהתנשק זה נורמלי, שכן כל אחד והקצב שלו.

      מדברייך לא ברור לגמרי ממה אותם גברים נבהלים. הרצון שלך לשכב במסגרת קשר זוגי רגשי הוא מובן, ובהחלט אין סיבה להתנצל לגביו. שקשר מתבסס, הצרכים השונים לגבי מגע הם נושא שאפשר לדבר עליו ולא סיבה לברוח. ייתכן מאוד שעדיין לא נוצר קשר עם בחור שהרגיש מספיק מחויב, וחיפש קשר רציני, כדי יהיה לו חשוב להיות קשוב לקצב שלך ולתת לרגע הזה להבשיל.

      עם זאת, ייתכן וישנן סיבות נוספת לכך שהקשרים הסתיימו שלא קשורה לכך שלא שכבת עם אותם גברים. כדאי יהיה לבדוק עם עצמך, ובעזרת חברות מה קורה בתוך הקשרים הללו מלבד העניין שלא שוכבים? ולקבל פרספקטיבה כדי להבין טוב יותר את ההתנהלות הרגשית שלך מול גברים ואיך היא משפיעה על הקשרים. ואולי גם איך את מגיבה באופן כללי למגע, גם שאין ציפייה שיוביל ליחסי מין.

      בת 16 שואלת:

      אני יוצאת עם איזה בחור שפגשתי באינטרנט. בפעם הראשונה נפגשנו כידידים ובפעם השניה, כחברים. בפעם השניה הוא הכניס את היד מתחת לסוודר שלי, וליטף אותי בחזה. אחרי כמה דקות הוא ביקש להכניס את היד מתחת לחולצה, לא נתתי לו כי חשבתי שזה מוקדם מדי.

      האם הייתי צריכה לתת לו להכניס את היד? עוד כמה זמן זה יהיה נורמלי שאני אתן לו לגעת לי בחזה?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 16 יקרה,

      טוב שפעלת מתוך המחשבה שהמגע הזה היה מוקדם. ביצירת קרבה אינטימית חשוב לשמור על איזון בין שני דברים: מצד אחד, להישאר מחוברים לרגש, למגע למה שמרגיש נעים ונכון, ומצד שני גם "לעבוד מהראש": לזכור את השלב בו הקשר נמצא ולשמור על עצמך מפני היסחפות לקצב מהיר מדי.

      אם פגשת את אותו בחור ברשת, זה יהיה חשוב אף יותר לשמור על עצמך. ההכרות איתו עוד שטחית מאוד, אז כדאי לקחת את הזמן ולהיות זהירה. אין מדד מדויק שמגדיר מתי הזמן הנכון עבור המגע. זה קשור בעד כמה נמשכים ועד כמה אוהבים ומרגישים בטוחים. עם זאת, אני בהחלט חושב שכדאי יהיה לך להאט את הקצב של הדברים ולהכיר אותו טוב יותר לפני שהמגע הפיזי הופך קרוב יותר. כמו כן, אל תהססי לומר לו את הדברים בפירוש: שהמגע היה לך מוקדם מדי ושאת רוצה להכיר טוב יותר קודם.

      כאשר "לוקחים את הזמן" בהתקרבות הפיזית, יש לך מספר יתרונות. ההתאפקות מייצרת מתח מיני וציפייה, שהם עצמם "דלק" חשוב להתקרבות, לשיחה ולהכרות. בנוסף, הצד השני עשוי להעריך את המגע יותר אם הוא לא מובן מאליו, שכן כאשר מתאמצים להשיג משהו, מעריכים אותו יותר. אז אל תהססי להשהות את הקצב וליהנות מההתקדמות האטית. בהמשך הייתי ממליץ לך להיפגש איתו במקומות ציבוריים, כדי לעזור לך לשים גבול ותוכלו לדבר אחד עם השני ולהכיר טוב יותר מבלי שתצטרכי להיות "על המשמר".

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב ומטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      "שאלה פתוחה" עם הפסיכולוג ארז - בכל יום חמישי בוואלה! ZONE