פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: מאוהבת באישה מבוגרת

      יכול להיות שאני מאוהבת באישה מבוגרת ממני? והאם "בזבזתי" את הפעם הראשונה שלי? הפסיכולוג ארז עונה לשאלות שלכם

      בת 18 שואלת:

      התחלתי לעבוד במקום עבודה שבו יש הרבה אנשים בעלי דרגות גבוהות ממני, כולל כמה נשים. מהרגע שהגעתי שמתי לב במיוחד לאישה אחת, שאני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליה. להימשך אליה.

      אני מוצאת את עצמי מנסה ליצור איתה קשר כל הזמן, משננת את סדר היום שלה, מנסה להיכנס לחדר צוות כאשר היא שם. כשהיא הולכת - כל המצב-רוח שלי צונח לרצפה.

      האישה היא בגיל של אמא שלי, נשואה עם ילדים (אחד מהם אפילו יותר גדול ממני, אחרי צבא). וזה פסיכי, כי אף פעם לא הרגשתי דברים כאלה לנשים. מעולם לא הייתי מאוהבת, וחבר אצלי היה טרחה לא מעניינת. אבל לא הרגשתי שיש עניין מצדי גם לצד השני...

      האם אני לסבית? איך אפשר לדעת?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 18 יקרה,

      נשמע שהתאהבת באותה אישה, וייתכן שהדבר מעיד על המשיכה שלך לנשים, ועל הרצון שלך לקיים איתן קשר רומנטי - אך הדבר לא ודאי.

      מצד אחד, ייתכן והמשיכה הזו נחווית עכשיו כי היא הייתה מפחידה מכדי שתתני לעצמך להיות מודעת אליה קודם. כמו כן, ייתכן ואת חווה את המשיכה הזו בתור קשר "בלתי אפשרי", שכן אם הקשר היה אפשרי - זה היה מאיים אף יותר ואז לא היית נותנת לעצמך להרגיש את המשיכה. יחד עם זאת, ייתכן וההתאהבות קשורה בגורמים רגשיים, כמו רצון בדמות מבוגרת וחזקה שתשמור ותגן עלייך, או משהו באותה אישה שהופך אותה למושא הערצה עבורך. ייתכן והרגשות הללו מתערבבים עם משיכה מינית.

      לא ניתן לדעת בוודאות מה המשמעות של ההתאהבות הזו. אני חושב שזו הזמנה בשבילך להתבונן פנימה, להיות כנה עם עצמך ולברר: האם את נמשכת גם לנשים אחרות, או אולי גם לגברים אבל גם חוששת מכך? יש לך עוד זמן רב לגלות את הנטייה המינית שלך, וזה טוב שלאחר תקופה בה לא חווית התאהבות כלל ושקשרים זוגיים היו "טרחה לא מעניינת" - את מתעוררת למציאות המרגשת הזו שבתוכך, גם אם הקשר הנוכחי אינו בר מימוש.

      בכל מקרה כדאי יהיה לך להתחבר לפורומים של הקהילה ההומוסקסואלית, שם תוכלי למצוא עוד מתלבטים רבים שיסייעו לך בתהליך ("איגי" , "הבית הפתוח" וכו'). כמו כן, אולי תרצי לגשת להתייעץ עם איש מקצוע, לא בגלל שיש משהו לא בסדר בלהיות לסבית כמובן, אלה כדי שילווה אותך בתהליך שעשוי להיות מורכב. אני מאמין שתוכלי ליצור קשר עם מטפלים כאלה דרך הארגונים שהזכרתי.

      בת 17 שואלת:

      לא מזמן הייתי במערכת יחסים של כ-5 חודשים. זה היה הקשר הרציני הראשון שלי, האהבה הראשונה שלי - וגם הפעם הראשונה שקיימתי יחסי מין.

      הוריי לא ידעו על התקדמות העניינים, משום שלא מדברים אצלנו בפתיחות על נושא המיניות. כשנסעתי למסע פולין החבר שלי הכיר בינתיים מישהי ופיתח אליה רגשות, וכשחזרתי מהמסע הוא זרק אותי במייל בצורה מכוערת מאוד.

      מאז הפרידה אני מרגישה שלא משנה מה אני אעשה - אני לא אצליח להמשיך להתגבר על זה ולעבור למערכת יחסים נוספת. אני מרגישה שהאמון שלי בגברים נפגע, ולא מצליחה לדחוק לפינה את הזיכרונות שהיו לי עם האקס. חשוב לי לציין שאני לא מתירנית בכל הקשור למיניות, ולא חזיתי שהפרידה הזאת תגיע מהר כל כך, היו לי ציפיות שהקשר הזה יימשך הרבה יותר, עכשיו אני מתוסכלת שאת הפעם הראשונה שלי כביכול "בזבזתי" ומרגישה נורא. כיצד אוכל להמשיך בחיי כשהמצפון מעיק עלי כל כך?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 17 יקרה,
      לא עשית דבר רע, או דבר שיש להתבייש בו. קיימת יחסי מין עם בחור מתוך אהבה ותקווה אמיתית לקשר ארוך יותר. הרי לא ידעת שהקשר עומד להסתיים בצורה כזו, ומכיוון שזה הקשר הראשון שלך - טבעי שהתמסרת לרגשות האהבה הללו ופחות דאגת לשמור על עצמך. הרבה מאוד אנשים לא מתחתנים עם אלו ששכבו איתם בפעם הראשונה, אז בדרך כלל עוברים דרך החוויה שאת מתארת.

      כרגע כדאי יהיה לקחת את הזמן ואין צורך לקפוץ למערכת יחסים נוספת. השתמשי בזמן שעובר כדי לעבד את מה שקרה ואת הפגיעה. את המחשבות על האקס לא כדאי "לדחוק לפינה", זה ממילא לא יעבוד. תני לעצמך זמן לעבד ולהבין את מה שהתרחש.

      חשוב גם שתדברי על הדברים עם חברות או עם אחרים שקרובים אלייך. אם תוכלי להכיר בהגיון של הבחירה שעשית, מתוך מנקודת המבט של איפה שהיית שהחלטת לשכב איתו, תוכלי להפחית את תחושת האשם. נשמע גם שההתנהגות של אותו חבר הייתה אכן פוגעת וזכותך לכעוס עליו.

      כדאי לזכור שלא כל הגברים ינהגו באופן הזה. בהדרגה אולי תוכלי לראות האם היו בעבר רמזים על חלקים אחרים בו, בהם לא הבחנת (לא בטוח שהיו, אבל אולי). כך תוכלי לדעת איך לשמור על עצמך טוב יותר בקשר הבא.

      בן 19 שואל:

      אני מרגיש שיש פערים גדולים מאוד בין מה שההורים שלי חושבים, לבין מה שאני רוצה ואיך שאני מתנהל. למשל, כשאני נוסע באוטובוס לאיזשהו מקום או שאני צריך לחזור הביתה ממקום מסוים, אני צריך לשלוח להם SMS שאומר איפה אני נמצא, או שכשאני בא הביתה הוריי מיד אומרים "רק עכשיו הגעת? כבר דאגנו".

      אני לא יודע איך לגשר על הפער הזה. אני רואה בזה חלק מהעצמאות שלי, ומרגיש שההורים שלי שומרים אותי יותר מדי בצמר גפן.

      מה לעשות? איך לגשר על פער הדורות הזה? אני ממש אובד עצות באיך לפנות להורים שלי, איך הם יבינו בכלל.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 19 יקר,

      הדאגה של ההורים כלפיך היא טובה וחשובה - עד גבול מסוים, ואני מקבל את התחושה שכרגע היא חונקת ומרחיקה. נשמע שההורים חרדים לגביך ומרגישים שהם צריכים להישאר בשליטה מסוימת כדי להירגע. עם זאת, אתה בן 19 וזה בסדר גמור לדרוש יותר עצמאות ופחות מעורבות בחיים שלך.

      הדאגה כלפיך היא גם ביטוי של אכפתיות, ולכן אני יכול להבין מדוע קשה להגיב עליה בכעס ובהתנגדות. עם זאת, הדאגה הזו היא גם ביטוי לכך שההורים מתקשים לסמוך. זה יכול להיות קשור בך שקשה להם לסמוך ספציפית עליך, או בחרדות כלליות יותר שיש להם כלפיי העולם (שהוא מקום מסוכן וכו') ולכן ממשיכים לדאוג עד שאתה חוזר.

      בכל מקרה, כדאי יהיה לדבר עם ההורים על הנושא ולנסות לשתף אותם במה שאתה מרגיש. אני חושב שלגיטימי גם לכעוס על ההורים במידה והם לא נותנים לך יותר מרחב. האופן שבו ההורים מקבלים את פניך שאתה חוזר הביתה, מביע דאגה אבל גם רומז שאתה "לא בסדר" שאתה חוזר מאוחר, או מדאיג אותם. אם אתה לא באמת עושה דברים מדאיגים, זכותך להתרגז ולהתנגד לאמירות הללו. ייתכן שההורים לא יבינו או יסכימו איתך ובכל זאת אתה יכול לבקש מהם לכבד את הרצון שלך גם מבלי להבינו.

      לבסוף, ייתכן ו-"למטבע יש שני צדדים", ושיש בך גם צד שמעודד את ההורים להתערב בצורה הזו בחיים שלך. יכול להיות שאתה נמנע מלהציב להם גבולות או מלפתח עצמאות כלכלית, או שאתה מתקשה ליצור קשרים חבריים. אם אתה רוצה להראות להורים שניתן לסמוך עליך, נסה להראות להם שאכן אתה מסוגל להתמודד עצמאית ובמקביל גם יודע לפנות לעזרה במקרים שאתה זקוק לה. בהקשר הזה אני רוצה להדגיש שעצמאות אמיתית היא לא "לעשות דברים לבד", אלה היכולת לדעת מתי להיעזר ומתי לא.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב ומטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      "שאלה פתוחה" עם הפסיכולוג ארז - בכל יום חמישי בוואלה! ZONE