פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה: מפחד לדבר עם בנות

      בכל פעם שאני מנסה לדבר עם בנות אני משותק - מה לעשות? והאם זה נורמלי לפחד כל כך מנחשים? הפסיכולוג ארז עונה לשאלות שלכם

      בן 16 שואל:

      אני מפחד לגשת לדבר עם בנות שאני רואה במשך היום. כשאני רואה בנות אני קופא, לא זז, כאילו שכחתי איך מדברים. אני נורא רוצה חברה, אבל לא יכול להשיג את זה. גם אין לי בכלל כמעט ידידות, ואלה שיש לי הן לא ממש ידידות אלא יותר בנות שאני מתכתב איתן בפייסבוק, אבל לא נפגש איתן. כיצד אוכל להתגבר על הפחד, שכל כך מעיק עליי?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בן 16 יקר,

      הדבר החשוב הוא סבלנות ומוכנות "להתחיל בקטן". זה בסדר גמור שאתה מפחד לגשת לדבר עם בנות, זו חרדה מאוד נפוצה. מדבריך אני מבין שבאופן כללי אתה חושש ליצור קשרים, אך קשר דרך המחשב נוח לך יותר. זה בסדר גמור וזו נקודת פתיחה טובה, שכן המשמעות היא שאתה יכול ליצור שיחה, אבל צריך להרגיש בטוח ושיהיה לך זמן לחשוב. אם כך, המטרה היא לנסות לעבור לאט ממצב בו את מרגיש משותק במצבים הללו - למצב בו אתה יכול לסבול את החרדה הזו ובכל זאת להצליח לדבר קצת.

      מה שיכול לעזור זה להציב לעצמך מטרות קטנות. לעבור בבת אחת ממצב בו אתה משותק מול בנות למצב שבו יש לך חברה זו קפיצה גדולה, והשאיפה הזו מדכאת אותך כי אתה מרגיש רחוק מהטרה שלך. מה שאני מציע זה שתנסה להציב מטרות יותר קרובות ליכולות העכשוויות שלך. עם הזמן תלך ותתקרב למטרה שלך. מטרה קרובה שכזו יכולה להית פשוט להגיד "שלום" או "היי" לבנות בסיטואציות בהן בדרך כלל אתה קופא. לא לפתח שיחה, רק לומר "היי" וללכת. אם תצליח לעשות זאת זה יהיה דבר גדול עבורך ותהיה לך סיבה טובה לשמוח.

      כאשר לומר שלום יהפוך ליותר קל, אתה יכול לנסות לשאול שאלה (כמו "יש לך את החומר למבחן בספרות?"), לקבל תשובה וזהו. בשלב הבא אתה יכול גם להתאמן בלפתח שיחה, לחשוב על שאלות ותשובות מראש ולהתאמן על כך במפגשים יום יומיים. בצורה כזו ובהדרגה תוכל להתגבר על הפחדים הללו. אם יש לך חברים בנים שאתה יכול להיעזר בהם זה יהיה טוב, אתה באמת לא לבד עם הקושי הזה וכדאי שתשתף אחרים בו. אתה יכול גם להיעזר באדם מבוגר עליו את סומך או באיש מקצוע כמו יועצת בית הספר שייעצו לך כיצד להתקדם.

      בת 17 שואלת:

      מגיל קטן אני פוחדת מנחשים. אני לא יכולה לראות נחשים בסרטים, בטלוויזיה ובתמונות, חוץ מנחשים מצוירים. כל דבר שקשור לנחש מפחיד אותי (הצורה שלו, המראה שלו). לאנשים מהצד זה נראה מוזר - הם חושבים שאני סתם מגזימה וממציאה את הפחד, אבל אני באמת ממש פוחדת. האם זה הגיוני?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 17 יקרה,

      זה בסדר גמור שאת מפחדת מנחשים. כמעט 7% מהאוכלוסייה מפחדת פחד עז מחיות שונות (נחשים ,עכבישים, חרקים וכו'). הפחד מנחשים כשלעצמו הוא ברור ואפילו בריא, שכן אלו חיות שעשויות להיות מסוכנות. עם זאת, נראה שהפחד אצלך התרחב למקומות בהם לא באמת נשקפת סכנה אמתית לחייך, ולכן הוא כבר לא משרת אותך. ייתכן שהפחד התחיל בגיל צעיר ומאז הלך והתעצם עם הזמן, כאשר התחלת להימנע יותר ויותר ממקומות בהם את עשויה לראות נחשים (וככל שנמנעים יותר - החרדה מתעצמת).

      מאוד סביר שלאנשים סביבך שאינם מפחדים יהיה קשה לראות מה כל כך נורא בלראות נחש בטלוויזיה, בעוד את חווה חרדה מאוד גדולה מכך. ההבדל טמון אולי בחוויה הכוללת שהמראה מעורר בך, אולי מעורר איזה זיכרון קדום ולא נעים, או אולי מראה הנחש מעורר בך תחושות גוף מאוד לא נעימות (דפיקות לב מואצות, הזעה וכו'). כמובן שאנשים שאינם חווים את התחושות הללו לא מבינים את תגובתך החזקה. אני מניח שהפחד להיתקל בתמונות של נחשים באופן לא צפוי גורם לך להימנע מדברים מסוימים (סרטים, טלוויזיה) וכך מגביל אותך ומצמצם את עולמך.

      הבשורה המשמחת היא שקיימים היום טיפולים פסיכולוגים קוגניטיביים-התנהגותיים (CBT), שהם טיפולים קצרים וממוקדים ה יעילים מאוד עבור פחדים ספציפיים כמו זה שלך (ועבור פחדים אחרים כמו פחד מגבהים, ממקומות סגורים, מטיסה, מקהל וכו'). בטיפול תוכלי לבחון את המחשבות שמתעוררות בך למראה תמונות של נחשים, ובעיקר לחשוף את עצמך בהדרגה למצבים שמפחידים אותך, עד שהפחד ידעך. הטיפול הזה, שנקרא "חשיפה", הוא כמו לראות את אותו סרט מפחיד שוב ושוב באופן מבוקר. עם הזמן הפחד דועך והסרט לא רק שכבר לא מפחיד, הוא הופך אפילו למשעמם. כך בטיפול בהתחלה מתרגלים לדברים פחות מפחידים (נגיד תמונה של נחש קטן), ובהדרגה מרגילים את עצמנו למצבים בהם יותר חוששים. כמובן שהתהליך יהיה מותאם אליך ולקצב שאת תכתיבי. כמובן שבהתחלה הדבר כרוך באי-נעימות מסוימת ומצריך אומץ, אך בטווח הארוך אין ספק שהמאמץ יהיה שווה את זה.

      אנונימי שואל:

      יש ילדה אחת שאני מכיר, ממש יפה ונחמדה, אני ממש אוהב אותה. הבעיה היא שעוד בערך שישה ילדים חושבים כמוני... היא ידידה שלי, ולפני כמה ימים נפגשנו בבר מצווה ורקדנו קצת ביחד, אפילו כמה דקות ריקוד סלואו, אבל כמובן שאותם ילדים חטפו לי אותה הרבה.

      מה לעשות? איך להמשיך? האם לפרוש ולחפש ילדה אחרת?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      אנונימי יקר,

      תחרות אכן עשויה להיות מפחידה, שכן קיים החשש להתאמץ אך "להפסיד" ולהתאכזב. אתה מתאר חוויה בה אתה תוהה אם עדיף להימנע מהתחרות אך במחיר של לוותר על ה"חלום" שלך. ישנם כאלה שמעדיפים לא להתחרות כדי לא להסתכן בהפסד ולהרגיש רע עם עצמם, אך הבעיה שנוצרת עבורם היא כפולה: הם לא באמת לומדים על היכולות האמיתיות שלהם ולא מרגישים מסופקים (שכן אולי היו עשויים להצליח), ומצד שני לא מתרגלים למצבים הטבעיים בחיים בהם לא מקבלים את מה שרוצים,חווים אכזבה אך לומדים להתגבר ולהמשיך הלאה.

      על כן, למרות החשש, אני ממליץ לך לא לוותר ולנסות להתחיל עם אותה ידידה. יש לך יתרון בכך שיש לכם קשר של ידידות, אז אפשר להניח שהיא נהנית במחיצתך. הצעד הבא הוא לברר אם היא גם נמשכת אליך, ורואה מצב בו יהיה לכם קשר רומנטי. אני מניח שהבירור הזה הוא אכן החלק שמפחיד, ובכל זאת כדאי לך לנסות. נסה להתעלם מהעובדה שיש עוד ילדים שמעוניינים בה ותתרכז ברצון להתקרב אליה, להציע לה לעשות דברים רק שניכם (ואז לא יהיה מצב שיחטפו לך אותה), ולזכור שאם היא תרצה בך - אז זה לא משנה כמה ילדים אחרים ינסו, הבחירה שלה זה מה שישנה.

      גם אם תגלה שהיא רוצה להיות "רק" ידידה שלך, זה לא אומר שאחרות לא יימשכו אליך בעתיד. בנוסף, אתה תאמן את עצמך בלנסות להשיג את הדברים שאתה רוצה. כמו כן, לאחר שתתגבר על האכזבה, הלב שלך יהיה פנוי באמת להתאהב במישהי אחרת. כל עוד אתה לא עושה את הצעד הזה אתה עשוי להמשיך ולהסתובב בתחושת החמצה מבלי שבדקת באמת האם יש אפשרות להגשים את החלום.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב ומטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט.

      גם אתם רוצים לשאול משהו את הפסיכולוג שלנו? כתבו לנו, בציון הגיל שלכם בלבד, והפסיכולוג ארז יענה גם לכם!

      הלינק לא עובד?
      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      "שאלה פתוחה" עם הפסיכולוג ארז - בכל יום חמישי בוואלה! ZONE