פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      החודשיים הארוכים בחיי

      היום יום האיידס הבינלאומי, וכתבנו טלשפר נזכר בחודשיים המפחידים ביותר בחייו, שבהם הוא חשב שיש לו איידס. היה לו מזל, הפעם. כיפאק היי לקונדומים

      זה קרה לפני שנתיים. באינבוקס של הפייסבוק חיכתה לי הודעה מבחורה נחמדה שחשבה שאני חמוד. כן כן, מישהי התחילה איתי. מישהי אמיתית, לשם שינוי, ולא עוד פופ-אפ באתר מפוקפק כזה או אחר של בחורה שנראית אסיאתית, אבל משום מה טוענת שהיא גרה בבאר טוביה ושכדאי לי לבוא אליה כמה שיותר מהר.

      אז עניתי לה. והתחלנו לדבר. והיה כיף. וכמו בכל קשר אינטרנטי שמכבד את עצמו, בסופו של דבר עברנו לדבר בטלפון, לא לפני שכל ששלחנו אחד לשני תמונות מחמיאות. כי נחמדה נחמדה, ניסיון העבר כבר לימד אותי שיש גם גורילות נחמדות.

      סקס בלתי צפוי

      הכול קרה מהר מאוד, עניין של שבוע-שבועיים בודדים, עד שמצאתי את עצמי נוסע אליה. ולמרות שהשיחות הארוכות איתה גרמו לי להרגיש כאילו אני מכיר אותה כבר שנים, כשישבנו אצלה בחדר הייתה אווירה של אי נוחות. פתאום הפנטזיה שלי קיבלה צורה ממשית עם הבעות פנים, שפת גוף, וגם התנהגות ממש מעצבנת. אבל למי אכפת. העיקר שנפגשנו. שנינו היינו עייפים, והחלטנו שנלך לישון. ביחד, כמובן. בתמימותי חשבתי שרק נתכרבל, אבל לה היו תכניות אחרות לגביי. הייתי כל-כך תמים שלא טרחתי אפילו להביא איתי קונדום, לא חשבתי שנעשה יותר מאשר לפטפט על מוזיקה ולהתנשק. אולי חשבתי שזו אהבת אמת טהורה, אולי סתם הייתי נאיבי ואידיוט.

      וככה, לפני שהספקתי לחשוב, זה קרה. העניינים התחממו מהר וכבר שכבנו. רק לכמה שניות, ואז עצרתי. שאלתי אם יש לה קונדום, היא הושיטה יד למגירה, הוציאה אחד ונתנה לי. לא לפני שהיא אמרה שאני חייב לה אחד כי זה האחרון שיש. והיא לא צחקה. עד היום אני חייב לה אחד.

      איידס או לא איידס?

      באותו ערב חזרתי הביתה עם חשש קטן בלב. ובזין. בכלל לא היה כיף אצלה, אבל משום מה נשארתי שם עד הערב. כבר לא דיברנו כל-כך אחרי אותה פגישה, וגם די הדחקתי את התקלה הקטנה ההיא שקרתה לנו. בערך.

      אחרי חודש נהייתי ממש חולה. שמעתי פעם שאיידס פוגע במערכת החיסונית, והתחלתי לפחד. באמת לפחד. כל הסטיגמות וסיפורי האימה שתמיד קשורים במחלה הזאת הדהדו לי בראש. גם כל מה שקראתי בגוגל לא השאיר מקום לספק: יש לי איידס. בטוח. הרי גוגל תמיד צודק. החלטתי לעשות בדיקת איידס, אבל הבנתי שאני איאלץ לחכות חודשיים, כי רק אחרי שלושה חודשים מיום הזיון אפשר לדעת אם נדבקת באיידס או לא. אז חיכיתי חודשיים. ופחדתי. המון.

      ספרתי את הימים כמו שמעולם לא ספרתי, וכשהגיע היום נסעתי לתל-אביב לוועד למלחמה באיידס לעשות בדיקה. שילמתי 120 שקל, חתמתי בשם פיקטיבי, לקחו לי דם, וביקשו ממני לחכות חצי שעה לתוצאות. התיישבתי על הספה שהייתה שם במסדרון, וחיכיתי.

      בסופו של דבר, בעזרת כמה שירים מאוד ארוכים באייפוד, החצי שעה הזאת עברה. קראו לי לחדר, סגרתי את הדלת מאחורי את הדלת, והרגשתי איך כל הקיום שלי תלוי במילים של הבחור שישב מולי ושהולך לחרוץ את גורלי. הכול בסדר, הוא אמר. אתה בריא. אבל תיזהר בפעם הבאה, כן? חייכתי. הלכתי לשירותים לשטוף פנים, ירדתי במדרגות, יצאתי החוצה, קניתי טילון ופשוט ישבתי שם. יותר בחיים אני לא מכניס את הזין שלי למקום לא ידוע בלי כיסוי. זה בטוח.