פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      סיכומשבוע: אוהלים, רופאים ויאכטות

      עברנו שבוע עצבני עם שתי מחאות גדולות (נגד מחירי הדירות ונגד שכר הרופאים), דרק שארפ פרש ומירי מסיקה עוזבת. ושאלת השבוע בשבילכם: איזו משתי המחאות נגעה לכם יותר ללב?

      חדשות חשובות (מערכת וואלה! NEWS)

      האייטם הדרמטי: צה"ל מצליח להשתלט על עוד משט

      יותר משנה אחרי אירוע המשט הטורקי הטראומטי שהסתיים בקטסטרופה והרוגים, השבוע יצא משט נוסף – כלומר, יאכטה מצרפת - בדרכה לעזה, עם פעילים משורה של מדינות כמו שוודיה, קנדה, צרפת וכו', במטרה "לייצג את כל ספינות 'משט החירות 2' לכיוון עזה". בלי להסתבך, בלי נפגעים ובצורה נקייה למדי הצליחו כוחות צבאיים להשתלט על היאכטה כשהיא עוד במים בינלאומיים, 19 ק"מ ממצרים, והעבירו אותה לנמל אשדוד. הם לא מצאו בה, אגב, שום ציוד הומינטרי שהוא. את המסקנות אתם מוזמנים להסיק לבד.

      במילים פשוטות: יאכטה מצרפת ניסתה להגיע השבוע לעזה. צה"ל עצר אותו בזמן והשתלט עליו בצורה חלקה.

      הספינה כראמה דיגניטה בדרכה לחופי עזה, יולי 2011 (דובר צה"ל)
      היאכטה הצרפתית (צילום: דובר צה"ל)

      האייטם החברתי: רופאים, אוהלים ומה שביניהם

      זה היה שבוע עצבני, מקומם, שהוכיח שהמחאה הישראלית לא דעכה עם הורדת מחירי הקוטג'. שתי זירות מרכזיות, מיוזעות, שונות אבל גם כל-כך דומות ליוו אותו: מהעבר אחד היה זה מחאת הדיור, מאבק אוהלים במחירי הדיור הגבוהים בישראל, אלה שמקשים כל כך על אנשים צעירים למצוא לעצמם מקום לגור בו במחיר סביר. במסגרתו הוקמו שבוע ערי אוהלים של ממש בשדרות רוטשילד בתל אביב, שהתפשטו משם גם לבאר שבע ולקרית שמונה. אתמול (ה') נערכה גם צעדת לפידים המונית של מאות בני אדם מארגון הסטודנטים.

      את הצד השני של הכעס הישראלי בימים האחרונים תפסה השבוע מחאת הרופאים המתמחים. הם מחו על כך שההסכם המתהווה של הסתדרות הרופאים עם משרד האוצר לא משחק לטובתם, ובתגובה החליטו לנטוש את המחלקות שלהם ואף לשבות רעב בתגובה. בינתיים, אגב, הם הספיקו להירגע אחרי שהבינו מיו"ר ההסתדרות הרפואית כי "זה לא ההסכם שיהיה בסוף", ושהם "בעיצומו של משא ומתן ורחוקים מחתימה".

      במילים פשוטות: הסטודנטים מחו על מחירי הדיור, הרופאים על התנאים הגרועים, וכולנו יצאנו מפסידים.

      גם אנחנו, בני הנוער, צריכים להצטרף למחאת הדיור?

      צעדת לפידים במסגרת מאבק הדיור, תל אביב 21.7.2011 יולי 2011 (מגד גוזני)
      מחאת הדיור בלפידים (צילום: מגד גוזני)
      חדשות קצת פחות חשובות (מערכת וואלה! NEWS)

      האייטם הספורטיבי: פרידה מאגדה

      עולם הספורט הישראלי בפרט והעולמי בכלל רווי בפרישות של שחקנים בכל הגילאים. מעטות מהן תהיינה דומות לפרישה של דרק שארפ השבוע, שבגיל 39 תלה את נעלי הקפיץ שהיו לו ברגל לטובת משרת עוזר מאמן שני במכבי ת"א.

      כי דרק שארפ הוא לא עוד שחקן. המספרים שלו מציבים אותו בקודקוד של שחקני הכדורסל ששיחקו כאן בהיסטוריה ( 18 עונות, 15 מהן במכבי ת"א, ושלשה אחת שתיזכר לעד כסל הגדול בכל הזמנים בכדורסל הישראלי). אלא שלדרק שארפ היה את כל מה שהוא לא מספרים: רוח משחק שכל שחקן רוצה, דמות שכל אדם ירצה לידו, לב ענק שהוא שילוב של הכל. ובעצם, זה מה שעושה אותו דרק שארפ.

      רבים אהבו ואוהבים את שארפ, אולי יותר מכל שחקן או קולגה אחרת ששיחק לידם. מבחינתי כאוהד שארפ היה כל מה שקיים בשחקן, בדמות, בסמל שאתה רוצה להעריץ. ועדיין, את האהבה והגדולה של דרק היטיב לנסח הכי טוב קרלוס ארויו, כדורסלן ששיחק במכבי ת"א בשנת 2008-9 (והרוויח סכום מטורף של 2.5 מיליון ד' – הכי הרבה בתולדות המועדון). "כשאגדל", הוא אמר אז, "ארצה להיות כמו דרק שארפ". וזה אומר את הכל.

      במילים פשוטות: רגע לפני שהוא נכנס לעונתו ה-16, פרש דרק שארפ, מגדולי הכדורסלנים בארץ, ממשחק פעיל.

      2006: שחקן מכבי תל אביב דרק שארפ (AP)
      ביוש. שארפ (צילום: AP)

      האייטם התרבותי: פול סיימון, גרסת ההופעה

      אצטדיון רמת גן לא אירח כבר הרבה זמן משחק כדורגל, אבל השבוע הוא זכה פעם נוספת לכבוד גדול ומרשים הרבה יותר עם ההופעה המבטיחה של אגדה חיה ושרה כמו פול סיימון.

      כבר עם הנחיתה שלו בישראל היה אפשר להבין שמדובר באדם שהוא חוויה: בניגוד לשאר כוכבי מוזיקה נוטפי מסתורין, סיימון לא התבייש לנופף לשלום, לא פחד או הסתתר מהפלאשים, דיבר בחופשיות במסיבת עיתונאים שאירגן לפני ואפילו נפגש לקפה ועוגיות עם אחד משלנו, שלמה ארצי.

      אחרי כל זה ובתוספת של הרבה פרומואים והייפ מתוקשר עלה סיימון אמש (ה') לבימת האצטדיון לעיני יותר מ-20 אלף צופים נרגשים שבאו לראות את ההיסטוריה לנגד עיניהם. עוד לפני ההופעה הזאת, שהגיעה כהמשך ישיר להופעה מפורסמת אחרת של בוב דילן נטולת ההיי-ביי לקהל ו/או השירים שהקהל רצה, סיימון עוד הפליא לבקש מהקהל הישראלי את השירים שהוא מבקש ממנו לבצע בהופעה. הוא קיים ובגדול, ואפילו הספיק באותה הזדמנות להכניס רגע של תפילה למופע: "אני לא אדם שנוטה להתפלל, אבל אני רוצה להתפלל: שלום עליכם, ולשכניכם - סאלם עליכום."

      במילים פשוטות: פול סיימון, אחד מהזמרים הגדולים של המוזיקה העולמית, הגיע לישראל, שר ואפילו השתחווה לקהל. די, תמשיך.

      פול סיימון (יח"צ , יוסי צבקר)
      שלום עליך. סיימון (צילום: יוסי צבקר)

      אשת השבוע: מירי מסיקה

      האם הגמר של כוכב נולד הצפוי מחר (שבת) יהיה אקט הסיום הקסום של כבוד השופטת מ.מסיקה בתכנית? זה לפחות מה שמסתמן, לפי הראיון שלה לוואלה! תרבות, ממנו אפשר להבין שמסיקה לא ממשיכה לעונה נוספת של "כוכב נולד". מצד שני לא ברור אם היא מבינה שהיא צריכה לוותר בשביל זה על הדיאלוגים הדו-שבועיים עם מרגול, שזו חתיכת הקרבה בפני עצמה.

      פינת הגאגא

      ליידי גאגא עוד לא התאוששה מהמלחמה עקובת הדם שלה ביוטיוב, והשבוע היא כבר הכניסה את עצמה לחזית תובענית אחרת, הפעם כנראה גם קצת יותר צודקת . "קוקאין הוא השטן", אמרה השבוע בתכנית של הווארד סטרן, וזה אחרי שהתוודתה על חיבתה בעבר אליו: "הייתי כה אומללה, כה בודדה. משהו בסמים שעשיתי גרם לי להרגיש לי שאני לא לבד, שיש לי חבר", אמרה ברגע נוגע של ווידוי לב. אל תנגבו עוד את הדמעות, יש עוד.

      שאלת השבוע:

      בשבוע בו הרופאים מתקוממים והאוהלים ממשיכים לתפוס נפח בשדרות רוטשילד, אין זמן אקטואלי יותר לשאול אתכם: מה היה יותר העסיק אתכם השבוע, מחאת הרופאים או מחאת הדיור?