פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אפשר שאכטה?

      הולנד רוצה להגביל את מכירת המריחואנה לתיירים, ויערה מתעצבנת: תנו לנו לקנות סמים קלים בהולנד, אם בארץ אסור! הרי זה פחות מסוכן מהסיגריות שמוכרים לנו בפיצוצייה

      אני לא חושבת שיש הרבה מאיתנו שלא חוו אי פעם אחד ממוצרי הקנאביס - על בשרם, או בישיבה עם חברים, או בהליכה נרגזת בדרום תל אביב על פני פריקים עם עיניים אדומות ששרים בקולי קולות. מי שכן חווה את זה, יודע שה"סם" הזה אינו נורא כמו שעושים ממנו. למען האמת, העובדה שהוא גורם לאנשים לצחקק וליהנות מהחיים שלהם, לא הופך אותו לדבר מלחיץ שיש להתרחק ממנו כמו מאש.

      סיגריות הן הרבה יותר מסוכנות

      לצמח הקנאביס יש חסרונות ויתרונות - כמו לכל דבר שאנחנו מכניסים לגופנו; בין אם שוקולד, עגבניות או לחם. למרות זאת, ההתייחסות הגורפת אליו היא כאל סם לכל דבר. התייחסות זו שגויה מהיסוד - סמים "קשים" יותר, כמו סיגריות או אלכוהול, מעוגנים בחוק וזוכים להכרה כנורמה חברתית מוצהרת.

      החסרונות של סיגריות או אלכוהול, כסמים, עולים בהרבה על חסרונותיה של המריחואנה. הסיגריות הוכחו כבר כממכרות, כרעילות, כמסוכנות לבריאות, כמסרטנות; הניקוטין (החומר הפעיל בסיגריות) מקטין את אספקת החמצן לדם, גורם לקוצר נשימה ולסחרחורות, ומזיק ללב ולכלי הדם. באופן כללי, מעריכים כי 20% ממקרי המוות בכל שנה נובעים מעישון סיגריות. למרות כל זה, הסיגריות חוקיות להפליא בעוד שסם עם נזקים מינימליים, כמו קנאביס על צורותיו, נחשב כטאבו.

      ההולנדים הבינו את היתרונות שבמכירת גראס באופן חוקי כבר לפני עידנים, אך בזמן האחרון נשמעות קריאות נרגשות ממשלת הולנד לבטל את זכותם של תיירים להשתמש במריחואנה. על הקופי-שופס ההולנדיות, אשר מוכרות גראס באופן חוקי (כרגע), כולנו שמענו. מתואר כי 4 מיליון תיירים מבקרים באמסטרדם, בירת הולנד, מדי שנה, וכי לפחות רבע מהם מבקרים בקופי-שופ לפחות פעם אחת במהלך הביקור. ההכנסות ממכירת הסם ומהתיירות שנגזרת ממנו עולות על גדותיהן, והן ממשלת הולנד והן עיריית אמסטרדם (ובכך - תושבי המדינה) נהנים ממנה כל הזמן. לכן, עיריית אמסטרדם מתנגדת נחרצות להצעת החוק הזו. ההפסדים יהיו כבדים מדי - כלכליים ובטחוניים.

      תיירת מעשנת ג'וינט ב"קופי-שופ", אמסטרדם, ספטמבר 2004 (AP , Peter Dejong, FILE)
      כיף בקופי שופ (צילום: AP, Peter Dejong, FILE)

      אם כבר מעשנים, אז שהמדינה תרוויח מזה משהו

      בישראל, מריחואנה אסורה לשימוש, חוץ מבמקרים מסויימים של חולי סרטן סופניים. המשפט הזה לבדו מעלה זיק של אירוניה - מדוע תרופה נאסרת על פי חוק מאנשים אשר רוצים להשתמש בה? למה בעצם ישראל, ועוד רבות ממדינות העולם, לא מאשרות לגליזציה של מריחואנה?

      הרי אנשים מעשנים במילא, וזה לא באמת פוגע בהם, בנפשם או בגופם. הגוף היחיד שזה פוגע בו הוא המדינה (ובכך, בעצם, תושביה - המעשנים והלא מעשנים), שמפסידה על כך מסים רבים (בהולנד לבדה מרוויחה המדינה כ-110 מיליון יורו בשנה רק ממסים על סמים קלים!). בנוסף, הקרטלים שמייבאים את המריחואנה שייכים לעבריינים (אמיתיים. לא כאלה שלקחו שאכטה לריאות), ובכך הסחר הלא חוקי בסמים קלים מזין את הפשיעה בארץ.

      כמובן שאתם יכולים לטעון, "אבל הי, צריך לצאת כנגד המריחואנה ולא להשלים איתה! כך אף אחד לא ימכור אותה!", אבל אתם יודעים שאתם טועים. תמיד כשנאסרים חומרים, אנשים משתמשים בהם בכל זאת, ואנשים מוכרים אותם בכל זאת. אז למה שהמדינה לא תרוויח מזה? למה שהמעשנים, אשר משתמשים במריחואנה שאינה עוברת פיקוח (אין לדעת אילו חומרים עלומים נכנסים לתערובת, או באיזה חומרים רעלניים משתמשים כדי לדשן את האדמה), לא ירוויחו מזה?

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      מה, אלה חזזיות מצויות! (צילום אילוסטרציה: ShutterStock)

      לא רוצים - אל תעשנו

      יתר על כן, עם הלגליזציה של סמים קלים, משאבים משטרתיים ומשפטיים יופנו כנגד פושעים אמיתיים (משתמשי סמים כבדים, או אפילו רוצחים ואנסים). הפניית התקציבים של הרשויות למלחמה בסמים, שכיום מוקדשות בחלקן הגדול למלחמה העקרה והמבישה במריחואנה, יוכלו לעבור למלחמה בסמים הפוגעים באמת, בנוסף לטיפול במכורים האמיתיים לסמים קשים.

      אז למה להיתמם? אדם שרוצה לעשן, שיעשן. אדם שרוצה לשתות, שישתה. אדם שרוצה לאכול שוקולד, שיאכל. מי אנחנו שנאמר לו לא, ויותר מכך, מי אנחנו שלא נדאג לכיס שלו ולבריאות שלו אם אנחנו יכולים להרוויח מכך גם?


      כתבנו מירון תוהה אם בכלל מספרים לנו את האמת על הסכנות שבסמים קלים

      הכנסת תבחן אפשרות ללגליזציה של מריחואנה

      יוזמה בכנסת: "להשוות מעמד הסמים הקלים לזה של האלכוהול"