פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      יערה נגד העולם: למה בילויים זה עסק כל כך יקר?!

      אנחנו צעירים, אנחנו רוצים לבלות, אנחנו רוצים לגזור את העיר! אז למה הכול תמיד כל כך יקר?! יערה מתעצבנת על הפער בין ההתלהבות והשאיפות שלנו למציאות העגומה של הארנק הריק

      בזמן האחרון הגזמתי באמת. לא הפסקתי להוציא כסף.

      החורף נגמר, ואיתו נגמר גם הרצון להתכרבל בפוך עם כוס חלב חמה ולשמוע שירים עצובים של "בל אנד סבסטיאן" חולף. החיים הופכים לתזזיתיים יותר, מלאי יציאות, מלאי בילויים, מלאי חברים. במיוחד עכשיו, בתקופת בגרויות ומתכונות וחגים וחופשות, והחברים דורשים לצאת לאיזו מסעדה אוברייטד ואוברפרייסד בתל אביב, או בית קפה שמוכר עוגיה מתוקה מדי במחיר גבוה מדי, ואז ברגע אחד אני מגלה ש-200 השקלים שהוצאתי מהחשבון לפני פחות מיום התפוגגו מהארנק כאילו היו גז הליום קליל (מה אתם רוצים, כבר סיכמנו שזאת תקופת בחינות).

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      זאת לא תמונה של יערה. זה גם לא הכסף של יערה. בעצם גנבנו את התמונה בגלל מחסור בתקציב (צילומי אילוסטרציה: shutterstock)

      בלי גרוש על התחת, אבל כן עם ג'ינס חדש על התחת

      בחודשיים האחרונים ביליתי חצי מזמני בתשלום על דברים שהייתי יכולה להשיג באופן זול יותר, רק בגלל שהם היו נגישים יותר. הוצאתי כסף ללא אבחנה, קניתי אינספור דברים לא נחוצים, ומילאתי את הכרס בשלל מיני מאכל במקום לחכות חמש דקות ולאכול בבית.

      זהו פער שרבים חווים, אך בתור בני נוער הוא צובט לנו בכיס עוד יותר. עד שאנחנו מוצאים מעביד מטומטם מספיק בשביל להעסיק גושים מחוצ'קנים כמונו, אחננו לא מוצאים לנכון להתווכח איתו על השכר ומשלימים עם הפרוטות העלובות שאנחנו מקבלים לשעה.

      אנו בני נוער תפרנים גם כך, אבל בני נוער רוקדים על חמש חתונות - גם מחזיקים ביתרה של מינוס 30 שקל בחשבון, וגם לא מפסיקים לצאת לבלות. מה לעשות, אנחנו רוצים לנצל את הימים שלנו בתור צעירים חסרי מנוח, והדרך לעשות זאת היא לא לצפות בטלוויזיה (בצעירים חסרי מנוח אחרים) או להקיש במקלדת ולקוות שננצח בטטריס, אלא לחגוג ביום ובלילה.

      אילוסטרציה (ShutterStock , שאטרסטוק)
      איזה כיף!!! שילמתי על הדרינק הוורוד הזה 7,000 שקל!

      לצערנו, החגיגות האלה חופרות לנו עמוק בארנק ואנחנו לא יכולים לעמוד בהן. לפעמים ההורים שלנו לא יכולים לעמוד בהוצאות גם כן, לפעמים הם פשוט לא מרוצים מהעובדה שהם משלמים לנו על זה שלא נשב ללמוד, אבל בכל מקרה אנחנו יוצאים מופסדים (אפילו כשהם משלמים עלינו בכל זאת). למה הכול חייב להיות כל כך יקר ובלתי מושג?!

      אז אני אומרת - די, נמאס. די להפקרות. אנחנו עניים מדי בשביל לעמוד בכל הטררם הזה. אנחנו עניים מדי בשביל לצאת כל יום וצעירים מדי בשביל להישאר בבית כל לילה.

      ג'סטין ביבר (GettyImages)
      "גם לי בתור בן-נוער קשה להשיג כסף לבילויים" (צילום: אימג’בנק – GettyImages)

      אז איך עושים את זה?

      אחרי מחשבה ארוכה בנושא, הגעתי למסקנה נחרצת - אין דרך לאזן בין השאיפות הבלתי נגמרות שלנו להנאה ובילויים, לבין המצב הכלכלי העגום בו אנחנו נמצאים, בלי לצאת פרייארים לכאן או לכאן. ולכן החלטתי להעביר את החבילה אליכם:

      איך אנחנו יכולים לנצל את ימי נעורינו אבל לא לגרום להורים לקחת משכנתא שלישית? איך אנחנו יכולים להספיק גם לעבוד בכדי לממן לעצמנו את היציאות, גם להוציא ציונים טובים בשביל שנוכל בעתיד לממן לעצמנו את היציאות באופן יעיל יותר, וגם למצוא זמן... לצאת? המידע הזה סמוי מעיניי, אבל אולי חלקכם מצאתם את דרך המלך. אני מאוד מקווה שגם אני אוכל למצוא אותה ביום מן הימים.

      אז מה דעתכם? מה אפשר לעשות?