פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אתגר המאה: מה הייתם עושים עם 100 שקל? פרק 2

      נתנו לשני כתבים שלנו שטר של 100 שקל, עם אתגר קשה במיוחד: להרים בעזרתו את ערב הבילוי המושלם. הם ניסו לקרוע את העיר, בסוף העיפו אותם מפאב

      מה הייתם עושים אם הייתם מוצאים 100 שקל? איך הייתם מעבירים את הערב? אין לנו כוח לנחש - הרבה יותר קל לתת 100 שקל לכתבי ה-ZONE, בכל שבוע לשני כתבים אחרים, ולראות מה הם יעשו איתו!

      והשבוע: חיי החטא המזעזעים של העיר הגדולה.
      המקום: תל אביב.
      נבחרו למשימה: אחד דתי, אחת חילונית. זה הדיווח שלהם.

      אתגר המאה - למקומות, היכון, צא!

      תחנה ראשונה: רומנטיקה מזויפת על חוף הים

      נפגשנו בתל-אביב, עיר החטאים, האורות והבילויים. אחרי הרהורים רבים מה לעשות עם כל כך מעט כסף ועל האפשרות לקנות כרטיס למצפה של קניון עזריאלי ולקפוץ ממנו, החלטנו לנסוע לים. כי צריך לנצל את הטבות העיר וכי ים עדיין לא עולה כסף בישראל. קנינו כרטיס אוטובוס יומי-חופשי שעלה 13.80 ¤ לכל אחד, ובסופו של דבר הגענו אל החוף.

      ישבנו על החול כדי לצפות בשקיעה, ממש כמו זוג דביק, רק בלי הזוג ובלי הדביק. אלאור דתי.

      מה: חוף הים.
      למה: כי זה בחינם.
      כמה: 0 ¤ (החופשי-יומי ישרת אותנו בכל הערב, אז הוא לא נחשב).
      היה שווה: חילוקי דעות. אלאור התלהב לראות ים וכל מה שכלול. נועה בעיקר סבלה מהחול.

      תחנה שניה: אוכל אוכל אוכל

      אחרי הליכה לא בנאלית בתל אביב (תנסו ללכת חצי עיר כשכל השאר נוסעים באופניים), לקחנו אוטובוס לכיוון הדיזינגוף סנטר כי השתוקקנו לראות חבורות של ילדים לבושים שחור, עם שיער שמכסה את הפנים, מחוברים כולם בשרשראות ניטים. באמת שהשתדלנו לחפש, כנראה יש להם מקום סודי ליודעי דבר בסנטר, אז החיפושים כשלו, אבל מצאנו פיצריה! אחרי הליכה מיגעת במיוחד, גם פיצה עם פטריות נראתה ממש טוב, אז אכלנו.

      מה: פיצה.
      למה: כי התרוצצנו שעות על קיבה ריקה.
      כמה: 34 ¤.
      היה שווה: כן, אבל גם נשאר מקום לעוד.

      תחנה שלישית: iDigital - כי אינטרנט במקום ציבורי זה מרגש

      עוד לא ניגבנו את רוטב העגבניות מהפנים, וכבר נכנסו לחנות "איי-דיגיטל", נציגת אפל בישראל. נכון, לא קנינו שם כלום, אבל ניצלנו את ההזדמנות לקרוא את הכתבות של עצמנו בוואלה ZONE במסך ענק!

      מה: מסך ענק של אפל.
      למה: כי רצינו להראות את התמונה שלנו בעמוד הכתבים מרוחה על מסך ענקי.
      כמה: 0 ¤, כי התקציב שלנו לא היה מספיק אפילו לברקוד שעל העכבר.
      היה שווה: בטח! ביקשו מאיתנו להיות כתבים לענייני אנגרי בירדס.


      .

      תחנה רביעית: האוטו שלנו קטן וצהוב

      נכון שיש לנו רישון, אבל זה לא עוזר לאף אחד, כשלמצוא חנייה בתל-אביב זה יותר קשה מלבלות עם מאה שקלים(חמישים לכל אחד, שלא יהיה ספק).

      מהסיבה הזו, אלאור קיפץ לתוך מכונית צהובה, שעמדה לה ללא השגחה, עם המפתחות בפנים, והחנה אותה בחופשיות ובנוחיות, כמו שלא קרה בתל-אביב מעולם. הרגע ההיסטורי הזה עלה לנו רק 3¤.

      מה: אוטו צהוב שמתנועע קדימה-אחורה-ימינה-אחורה.
      למה: כי חנייה בתל-אביב זה דבר לא נפוץ.
      כמה: 3 ש"ח.
      היה שווה: חנייה, ועוד בתוך קניון, תמורת 3 ¤? ברור.

      תחנה חמישית: הופעת רחוב

      ביציאה מהסנטר נזכרנו שהאוזןבר מספיק מגניב בשביל המדור, ובעיקר כי בא לנו להיות באיזו הופעה טובה, אז קפצנו לשם. מאבטח מפחיד שחשב שהבקבוק מים של נועה מכיל משהו שאנחנו יותר מדי חנונים מכדי לכתוב עליו, צעק עלינו, אך עם הרצון הרב שלנו הגענו לכניסה של מתחם ההופעות. האישה בכניסה אמרה שכדי להיכנס נצטרך להשאיר אצלה 80 ¤ (לאדם), אז נסנו משם בבושת פנים.

      אז במקום להתפרע בהופעה, הצטלמנו בחנות הדיסקים. מספיק קרוב. נועה חיפשה איזה דיסק מגניב בתקציב אבל מוזיקת המטאל העצבנית שהתנגנה ברקע עשתה את שלה ואלאור רצה לצאת, ממאורת החטאים הזאת כזה תמים. ראינו במבט קצר הופעה של נגן סקסופון ברחוב. עפנו על ההופעה הזאת.

      מה: הופעת מוזיקה, אבל ברחוב.
      למה: כי אנחנו מעריכים הופעות רחוב.
      כמה: 8 ¤ (שלא יחשבו שאנחנו קמצנים).
      היה שווה: בעיקר לנגן.

      תחנה שישית: מתפרעים בפאב אפל ומסוכן. טוב, לא

      בהגיענו לפאב אפל וחשוך, ביקשנו אישור מאחד הברמנים שיצלם אותנו שם, אחרת מי יאמין לנו שדרכנו בפיסת החטאים הזאת?! אבל הוא היה גס רוח ובעל מבטא משונה, וכנראה חשב שהכיפה של אלאור הייתה מאוד לא אופנתית, אז הוא לא הסכים וגירש אותנו מהמקום.

      בפרצוף זועף, לקחנו את עצמנו ויצאנו לכיוון סופר-מקרט קרוב. קנינו שני בקבוקי שנדי, 2 ב-11 ¤,(כי אחוז אחד של אלכוהול עוד לא קלקל עף נער עם כיפה) וחזרנו אל אותו פאב אפל, הזכור לנו לרעה.

      הישיבה על הספסל הסמוך, עם בקבוקי השנדי, היה הדבר הכי קרוב לישיבה בפאב, שהצלחנו להשיג. אז מה, גם ככה לא באמת רצינו להכנס.

      מה: בקבוקי שנדי.
      למה: כי רצינו לצלם, וכי אלכוהול בפאב יקר פי 7000.
      כמה: 11 ¤.
      היה שווה: האמת שכן. לגמרי.

      תחנה שמינית: טלפון הביתה

      אחרי חיפושים חוזרים ונשנים אחרי הבילוי התל-אביבי הבא, היינו ממוטטים נפשית ופיזית. נועה הרגישה שהיא חייבת להתקשר לאמא ולפרוק את העול. הזלנו דמעה והמשכנו אל תחנת הסיום.

      מה: שיחת בטלפון ציבורי.
      למה: כי אנחנו ילדים של אמא.
      כמה: 2 ¤.
      היה שווה: לא בדיוק, בהתחשב בעובדה שהיו עלינו גם פלאפונים.

      תחנה תשיעית ואחרונה: קינוח קיצי

      בפיצוציה הקרובה, עצרנו לקנות קרטיב שירענן לנו את הערב. ומה יותר מרענן מארטיק אבטיח? טוב, נו, הרבה דברים, אבל בכל זאת הצלחנו ליהנות ממנו.

      בעודנו ישובים על ספסל מרכזי ראינו שהוא מקושט בכיתוב "מותר להשתטות לפעמים", אז הרשנו לעצמנו להשתטות וצילמנו את עצמנו עשרות פעמים באייפון של אלאור.


      מה: ארטיק אבטיח.
      למה: כי לא מצאנו אבטיח אמיתי.
      כמה: 16 ¤ על האבטיחים.
      היה שווה: ככה ככה. הטעם של הארטיק השתנה. אולי אנחנו פשוט התבגרנו.

      הנהלת חשבונות:

      אז מומלץ להסתובב בתל-אביב עם קצת יותר כסף, ורצוי בלי מצלמה, כי מה שהיה בתל אביב נשאר בתל אביב, לא עולה לפייסבוק או ל-ZONE.

      אבל בכל זאת אפשר להעביר אחלה של ערב, אם באים במצב-רוח הנכון.

      סיכום הוצאות:
      101.60 ¤. חרגנו בשקל ושישים אגורות, כמעט שתי בזוקות. עלינו.

      ומה אתם הייתם עושים עם 100 שקלים שמצאתם?

      .