פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה

      מה עושים כשאימא מקיאה כל הזמן ומסתירה את זה? איך מסתדרים בקשר שבו הבחור לא יוזם כלום? ולמה אני חוששת ממגע? הפסיכולוג ארז עונה לשאלות שלכם

      בת 17 שואלת:

      כבר הרבה זמן חשדתי שאימא שלי הולכת ומקיאה לעתים קרובות מיד לאחר שהיא אוכלת (לרוב לאחר בליסות מזון אדירות). לאחרונה קיבלתי מספר הוכחות חותכות לכך, ואני בטוחה שזה המצב. אני דואגת לשלומה אבל לא יודעת מה לעשות, מכיוון שאני הילדה ואני נמצאת בעמדה נחותה ממנה, לכן אני לא יכולה לשלוח אותה למסגרת שתטפל במצב שלה או לכפות עליה טיפול.

      ניסיתי לדבר איתה על זה בעדינות, בלי אפילו לרמוז שאני חושבת שמדובר בבולימיה, אבל היא התגוננה והתחמקה מהנושא. אני ממש מודאגת כי זה כבר נמשך זמן רב ואני מניחה שאפילו יותר זמן משחשבתי. איך אני יכולה לעזור לה?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 17 יקרה,

      כפי שציינת, המצב בו את נתונה הוא בהחלט מורכב. הדאגה שלך לאימך היא מוצדקת ואני משוכנע שאת חשה כאב רב לראות אותה פוגעת בעצמה כך. בולימיה, לא רק שהיא לא מאפשרת באמת לרזות (שכן היא גורמת לשינויים בחילוף החומרים בגוף שמביאים להשמנה), היא גם בעלת השפעות בריאותיות שליליות. יחד עם זאת, את אכן לא בעמדה בה את יכולה לכפות על אימך להגיע לטיפול, ולמעשה איש אינו יכול לכפות עליה טיפול, שכן מוטיבציה פנימית היא תנאי הכרחי לשינוי.

      מלבד זאת, הפרעת האכילה של אימך מעוררת בך חרדה רבה, שכן יש הרבה חוסר וודאות והסתרה סביב הנושא. לכן, השלב הראשון יהיה לבדוק כיצד את יכולה להפחית את החרדה בה את נתונה תוך התמודדות עם נושא הסוד. כפי שכתבת, סביר להניח שדפוס ההקאה נמשך כבר זמן רב, והשינוי לא יתרחש בן רגע. לכן הדבר החשוב ביותר יהיה לראות איך את מכינה את עצמך לתהליך של ההתמודדות.

      לטעמי, השלב הראשון יהיה לדבר עם יועצת בית הספר או איש מקצוע אחר שזמין לך, כדי שיוכל ללוות אותך ולתמוך בך בתהליך. בשלב הבא חשוב שתדברי עם אמך על הנושא באופן גלוי כדי להסיר את מעטה הסודיות שיש כרגע סביבו. את יכולה לפנות אל אימך באופן ישיר ולומר לה שאת יודעת על מצבה, שהיא סובלת מבולימיה ושלדעתך היא זקוקה לטיפול. את יכולה אפילו לכתוב לה מכתב בנושא כדי לפתח שיחה לאחר מכן. המטרה היא להביא לידיעתה שאת מודעת למצבה, וגם את הדאגה הרבה שהדבר מעורר בך. אם בעקבות הדיבור הגלוי עם אימך היא תוכל לשתף אותך במעט פרטים על מצבה (כמה זמן זה נמשך, האם רוצה להפסיק וכו' ) זה יעזור להפחית את החרדה שהסוד מעורר. חשוב להדגיש שהמטרה של השיחה היא לא לטפל באימך אלה לשפר את היחסים שלכם, עליהם הסוד מעיב.

      בשלב הבא, בליווי יועצת בית הספר, חשוב לערב אדם נוסף מהמשפחה או חבר שקרוב לאמך. זה יכול להיות אביך אם הוא נוכח, אחים ואחיות של אימך או את הוריה, או אפילו חברה קרובה שלה. אותם אנשים שקרובים אליה ייקחו עליהם את האחריות להניע אותה להגיע לטיפול (אותו ניתן לקבל כיום בקופות החולים). לעתים מתבגרים מתחילים לפגוע בעצמם בדרכים שונות כדי למשוך תשומת לב לקשיים הנפשיים של הוריהם, וזאת כדי לעזור להם להגיע לטיפול. חשוב שתעשי מאמצים כדי למנוע מעצמך ללכת בנתיב ההרסני הזה, בכך שתגייסי את העזרה לאמך בצורה גלויה, תוך שאת מכירה ביכולת המוגבלת לסייע לה ללא המוטיבציה שלה לעזור לעצמה.

      בת 18 שואלת:

      היחסים שלי עם בנים בדרך כלל הופכים לזה שהבן רוצה אותי מאוד ואני אפילו לא בכיוון שלו. אך זה השתנה לפני כחודש, כשהכרתי מישהו (בן 20) והוא ישר מצא חן בעיניי. הוא היה מצחיק וחמוד ופשוט הייתי מעוניינת בו מאוד, ונראה היה שזה הדדי ביותר. הוא הזמין אותי ליום הולדת שלו אצלו בבית ושם התנשקנו.

      אחר כך הוא היה שולח לי סמסים ואני התחלתי להרגיש אליו משהו, מה שלא קורה לי עם בנים אחרים. אבל לאחר כמה זמן ראיתי שהוא רק מדבר איתי ומסתמס איתי – אבל לא יוזם אף פגישה. וחשבתי לעצמי – איך זה שבן אדם שמגלה בי עניין לא רוצה להיפגש איתי?... אז התחלתי אני ליזום את הפגישות, לנסוע אליו, הייתי שלו מבלי שהוא התאמץ בכלל. עד שיום אחד נמאס לי מזה ופשוט לא יזמתי יותר. אחרי שהחלטתי שאני מפסיקה ליזום פגישות איתו הוא היה פחות ופחות מדבר איתי... אני באמת לא מבינה, איזו מין התנהגות זאת שהבן אדם הזה מראה לי שהוא רוצה אותי דרך סמסים ודיבורים, ולא נותן אפילו רמז קטן לרצון של פגישה? אני כן רוצה להיפגש איתו וכן רוצה להיות איתו, אבל איך אפשר כשרק אני זאת שיוזמת להיפגש ולו אין צד בזה?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 18 יקרה,

      ראשית, יכול להיות שיש משהו באדישות של הבחור הזה שהופכת אותו לאטרקטיבי בענייך. ייתכן שבמידה והוא היה יוזם יותר, הוא היה הופך לעוד אחד מאותם בחורים שאת ?לא בכיוון שלהם?. זהו דפוס מאוד טבעי, שמשהו לא מושג הופך להיות אטרקטיבי בהרבה, אך במידה ואת שמה לב שהדפוס הזה מנהל אותך ואת מערכות היחסים שלך, שווה לתת עליו את הדעת. אם יש צורך חזק ביחסים שאחד מבני הזוג יהיה ?לא מושג? – הקשר לא יכול להתקיים.

      ולשאלתך: כדאי יהיה לעשות שיחה עם אותו בחור כדי להבין טוב יותר מה הסיבה לכך שהוא אינו יוזם פגישות, ובהתאם לכך להחליט כיצד לפעול. אפשרות אחת היא שהוא אינו מעוניין בקשר מחייב כלל, או שאולי חוסר היוזמה היא ביטוי לאמביוולנטיות לגבי הקשר הזה. במקרה כזה כדאי יהיה לאפשר לו את המרחב להתלבט ולא ליזום פגישות, שכן ייתכן שהלחץ להיפגש משמר את המצב בו הוא לא צריך להחליט אם הוא מעוניין או לא. במידה והוא אומר שיש לו עניין בקשר, וחוסר היוזמה נובע מכך שאולי נוח לו שאת מובילה, אזי יהיה מקום למשא ומתן שבו תבטאי את הרצון הלגיטימי שלך שהוא ייזום יותר.

      עדיף לעשות את הבדיקה לגבי הכוונות של אותו בחור דרך שיחה גלויה, ופחות דרך "נסיגה חד צדדית" כפי שעשית, שכן המצב הזה יכול להוביל לבלבול עקב השינוי הפתאומי שנוצר באיזון ביחסים (שאת היוזמת). במצב כזה קשה לדעת אם העובדה שהוא מדבר איתך פחות היא תגובה למה שהוא חווה כדחייה שלך אותו, או שהמרחק מתאים לו כי הוא לא בטוח לגבי הכוונות שלו.

      באופן כללי אין חוקיות לגבי מי צריך ליזום, כל עוד שני הצדדים מרגישים בנוח עם המצב. הרבה פעמים זו לא ההתנהגות עצמה שיוצרת את הקונפליקט, אלא הפרשנות שנותנים לאותה התנהגות. במידה ואותו בחור יביע עניין בקשר, ייתכן והפרשנות שלך אודות הפסיביות שלו תשתנה ופחות יפריע לך להיות היוזמת.

      בת 17 שואלת:

      יש לי חבר טוב, שאני גם מחבבת אותו ויש בינינו משיכה. הבעיה היחידה היא שאנחנו רוצים להתקדם בקשר, ואני לא מצליחה להיות איתו במגע (חיבוק, נשיקה) מפני שאני מרבה לשמור נגיעה. ואני אוהבת אותו בכל זאת.

      איך אני יכולה להיות איתו על אף הקושי שלי לבוא איתו במגע, אם מבחינתו הגיוני שזוג מקיים גם מגע זה בזו?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      בת 17 יקרה,

      קשה להבין משאלתך האם הקושי לבוא במגע הוא מטעמים דתיים או מאיזה חוסר נוחות אחר שיש לך עם מגע. בכל מקרה, הרצון להתקדם בקשר ולהעמיק אותו לא נמדד לפי מידת הקרבה הפיזית שמושגת בתוכו. להפך, לעיתים בגלל מוסכמות ולחצים חברתיים זוגות מוצאים את עצמם במגע פיזי קרוב בהרבה ממה שהקשר יכול באמת להכיל. למעשה, קשרים מעמיקים דרך היכרות הדדית טובה יותר, דרך מחויבות גדולה יותר ודרך חוויות משותפות שיוצרות את העולם המשותף הייחודי שיש בין בני זוג. מגע פיזי בצורה הבריאה שלו הוא בעצם דרך ביטוי של אותם הדברים ואפשרות להעמיק אותם דרכו.

      בהקשר שלך ושל החבר הטוב, במעבר בין מצב של ידידות לזוגיות יש לעיתים תקופה שבה באופן טבעי יש מבוכה עקב המצב החדש, ולכן ייתכן שיהיה צורך בזמן נוסף כדי להרגיש בנוח עם המגע הפיזי. אני חושב שכדאי יהיה לקחת את הזמן ולהתרגל לאופי החדש של היחסים שלכם, ובהמשך ייתכן ותעברי דרך המבוכה הזו ותרגישי יותר בנוח עם המגע.

      חשוב לזכור שהעובדה שאת לא מרגישה בנוח עם המגע עכשיו, לא אומר שתרגישי כך בהמשך. את הדברים הללו את יכולה להסביר לחברך, ולבקש זמן כדי לאפשר התקרבות איטית יותר ברמה הפיזית. אם את מוצאת שגם לאחר זמן נוסף, למרות המשיכה, את מתקשה לבוא איתו במגע (ובהנחה שלא מדובר במניעים דתיים) את יכולה לגשת ולהתייעץ על כך עם איש מקצוע.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב ומטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט.

      .

      הלינק לא עובד?


      שלחו לכתובת המייל zonesupport@walla.net.il

      "שאלה פתוחה" עם הפסיכולוג ארז - בכל יום חמישי בוואלה! zone