פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שידוך קטלני: אפשר למצוא אהבה כשמשדכים לך אותה?

      החבר הטוב שלך אומר "יש לי מישהי מדהימה בשבילך", או אמא שלך אומרת "את חייבת להכיר את הבן של שושי". יש בכלל מצב לאהבת אמת כשמשדכים לך מישהו? אייל ושיר ראש בראש, ואתם מחליטים

      (צילום: shutterstock, יח"צ)

      בעד שידוכים!

      מי לא חושב על זה לפעמים? אתה מצ'וטט עם חברי הפייסבוק שלך על הגשת התרגיל ואיך בודקים התבדרות של טורים (עזבו, לא תבינו!), ומתחיל להשתעשע ברעיון שזו שבצד השני של הצ'אט - תציע לי לצאת איתה לדייט. מפה לשם תירקם לה חברות מופלאה, ומשם והלאה – כינורות רומנטיים. הסיטואציה הזאת מפחידה אותי.

      כטינאייג'ר, שמעולם לא הגיע להחלטות גדולות יותר מ"מה אני הולך לעשות במהלך השבוע הזה", אני לא יכול לנהל זמן רב כל כך עם מישהי רק בגלל הרושם הראשוני שלה.

      רובנו פוסלים את הרעיון של שידוכים בטענה ש"זה מלאכותי, אנחנו אלה שצריכים להתאהב", אך האם זה באמת נורא כל כך? שימו לב לכמה דברים שזה פותר לנו:

      זה חוסך זמן. בואו נודה באמת: יצאת לדייט, הלך זוועה. היא שונאת אותך ואתה אותה, וכאן זה ייגמר - או שלא. אתם הולכים להמשיך לנסות בטענה שדייט ראשון לא משקף דבר, ולאחר כמה חודשים של קשר שניכם יצאתם מאוכזבים. כמובן, הפסדת את הזמן שלך לשחק מייפל סטורי, לרבוץ מול הפייסבוק, ואיך לא: להכין שיעורי בית.

      אנחנו גם ממש מתים על קלישאות כמו "אנחנו יודעים הכי טוב מה מתאים לנו". אבל האמת היא שאם אנחנו יכולים לקנות מוצר רק בגלל העיצוב המושך שלו, אנחנו יכולים לבחור סרטים גרועים בקולנוע רק בגלל השם של השחקן הראשי, אז כן - גם את בן או בת הזוג שלנו, אנחנו יכולים לבחור לפי שיקולים שגויים. החברים שלנו, לעומת זאת, מכירים אותנו היטב, וגם יכולים לראות דברים מנקודת מבט אובייקטיבית יותר. כן, גם בליינד דייט בהמלצת חברים זה סוג של שידוך (ולא פרי ההתאהבות המדהימה שלך).

      וזה בעיקר חוסך אי נעימויות. כמו בהמון סרטים רומנטיים, אחרי חצי שנה של קשר, צד אחד מגלה שהצד השני אינו מעוניין בכלל בקשר רציני. כשמגיעים לבליינד דייט בהמלצת חברים או הורים, חוסר הנעימות של סוג הפגישה נעלם: לשני הצדדים ברור למה הם נפגשים.

      בסך הכול, למרות הקלישאות, להורים ולחברים יש המון ניסיון. אנחנו, לעומת זאת לא תמיד חושבים עם הראש, לפעמים הולכים שולל אחרי החיצוניות של הבחור/ה ובכלל – מועדים להרבה טעויות.

      (אייל סגל)

      נגד שידוכים!

      מה זה השטויות האלה שידוכים? נו באמת, זה מה שאתם רוצים?!

      לפגוש איזה בחור מכוער לדייט, ולדעת שאת חייבת לסבול אותו עכשיו שעה שלמה מבלי שאת יודעת מיהו בכלל? לפגוש בחורה חפרנית כשהחברים שלך הבטיחו שזאת הבחורה המושלמת עבורך?

      האם זה נכון לתת להורים שלך, שגם ככה הכתיבו לך את כל החיים, לבחור לך גם את הדייט השבועי כי הם מתים שכבר תהיה לך חברה? או לתת לחברים חסרי האחריות שלך לעשות אן דן דינו, ולבחור לך מישהי שתבלה אתה את הערב?

      איפה האהבה? הרומנטיקה? ההשקעה? לעשות הכול למען הבחורה שאתה באמת רוצה? לרדוף אחרי הגבר שאת בטוחה שהוא האחד? אסור לדלג על זה. צריך לתת לדברים לזרום מעצמם, לקרות כשהם צריכים לקרות, לבחור כשצריך לבחור, ולאהוב כשבאמת רוצים לאהוב.

      יש משהו מופלא בלמצוא לך את אהבת חייך. להכיר, לריב, להיפרד ולחזור, ולדעת כל הזמן שזאת לגמרי הבחירה שלך לאורך כל הדרך, שאת זה שהובלת את הזוגיות כראות עינייך, כפי שאת רואה לנכון.

      מי יודע יותר טוב ממך מה טוב בשבילך? מי מכיר אותך יותר טוב מאתה עצמך? עברנו את השלב הזה שאמא ואבא בוחרים לך את החבר. התקדמנו מימי "חגיגה בסנוקר". מהימים שבהם יונה צריכה לצאת עם מושון המכוער עם שן הזהב ולא עם בחיר ליבה עזריאל רק כי זה מה שאבא'לה רצה.

      אנחנו חיים בעידן אחר. המציאות היא אחרת. אנשים דורשים לעצמם את עצמאותם מגיל יותר ויותר צעיר, רוצים את חופש הבחירה וההחלטה שלהם, להצליח ליפול ולקום בעצמם.

      אין רע בלשתף את ההורים אם יש לך בן בת זוג חדשה, להתייעץ, לשמוע חוות דעת של מישהו מבוגר או של החברים, שלפעמים יודעים משהו מהחיים שלהם. אבל מפה ועד לתת להם לבחור את מי תצטרך לסבול במשך ערב שלם במועדון – יש הבדל.

      בקיצור, פשוט תעשו לעצמכם טובה ואל תתנו לחברים שלכם לבחור לכם בת זוג - ולרדת עליכם אחר כך על זה כל השנה.

      (שיר שלום)