פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      היינו מחכים

      יוני נזכר בהודעות האהבה שהיה שולח לאהובותיו, בזכות שיר של ארקייד פייר על הציפייה התמימה של פעם, לפני שהכול השתנה. חושבים שכיום האהבה היא אותו דבר, למרות שהכול מסביב שונה?

      מי ששמע את האלבום האחרון של ארקייד פייד לא היה צריך לחכות לתוצאות סיכומי השנה או לזכייה שלהם בגראמי כדי להבין שמדובר בלהקת הרוק הטובה בעולם. האלבום האחרון שלהם, "The suburbs" ("הפרברים"), הוא יצירת מופת, שמכל צליל וצליל שלו נובע מרגש טהור ומזוקק, וכל משפט בו מדויק עד כאב. גם אם חברי הלהקה התכוונו לכתוב שירים על ילדותם בפרברים האפרוריים של קנדה, יצא להם אלבום שיושב בול גם על חוויות גיל ההתבגרות שלי בגבעתיים.

      כהרגלי בקודש עם מוזיקה שמשפיעה עלי, ניסיתי לתרגם את השיר האהוב עלי מתוך האלבום, "We Used to Wait". השיר מדבר על ציפייה למכתבים שלא תמיד הגיעו ועל ההבטחה המתוקה שיש בשרבוטים על פיסת נייר. הוא מצליח לרגש אותי למרות שאת מכתבי האהבה לאהבות הראשונות שלי, שלחתי דרך אייסיקיו ומסנג'ר.

      איור ארקייד פייר (יוני בן חורין)

      היינו מחכים - ארקייד פייר

      הייתי כותב
      הייתי כותב מכתבים
      הייתי חותם את שמי.

      הייתי ישן בלילות
      לפני שהאורות המהבהבים חדרו אל תוך מוחי.
      ועד שכבר פגשתי בך
      עד שנפגשנו, זמנים השתנו
      אז אף פעם לא כתבתי לך מכתב
      אף פעם לא שפכתי את ליבי, רשמתי אותו על הדף

      אז כשהאורות כבו
      אבדתי, עומד בשממה של מרכז העיר

      עכשיו החיים שלנו משתנים מהר
      מקווה שמשהו טהור יכול להימשך
      מקווה שמשהו טהור יכול להימשך

      עכשיו זה נראה מוזר
      איך שהיינו מחכים למכתבים שיגיעו
      וזה עדיין נראה מוזר
      איך שמשהו כל כך קטן יכול להשאיר אותך חי

      היינו מחכים
      היינו מחכים, ולפעמים הם בכלל לא הגיעו
      היינו מחכים, וזה עדיין כואב

      אז אני הולך לכתוב
      מכתב לאהבת האמת שלי
      לחתום עליו את שמי

      כמו חולה על שולחן הניתוחים
      אני רוצה ללכת שוב, להתעמת עם הכאב
      היינו מחכים
      ולפעמים הם לא הגיעו