פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      דברים יומיומיים כאלה

      יוני מספרעל שלושה מוזיקאים ישראליים חדשים ומרגשים, שבוערים ממש עכשיו מתחת לאף שלנו

      מישהו שאל אותי השבוע איך אני מצליח לכתוב את הטור כבר יותר משנתיים מבלי שנגמרים לי הנושאים לכתוב עליהם. עניתי לו שאני כותב על דברים יום יומיים שמרגשים אותי, על חוויות שאני לא יכול להישאר אדיש אליהן. לכן היום בו יגמרו לי הנושאים לכתוב עליהם, הוא כנראה היום בו אפסיק לצאת מהמיטה בבוקר. השבוע, כשהתיישבתי לכתוב את הטור, התנגן ברקע האלבום החדש של יהוא ירון, 'דברים יומיומיים כאלה'. חשבתי שזו יכולה להיות התחלה טובה.

      יש משהו תמים ביהוא ירון, בצעקה שלו. משהו שאני לא יכול להישאר אדיש אליו. יש משהו כנה בכתיבה שלו, בהגשה שלו, בגישה שלו. יש משהו יפה בדרך שהוא עשה, מנגינה על בס בהרכבים של רונה קינן, גלעד כהנא ואביב גדג' אל עבר קדמת הבמה, לעמדת הכותב והיוצר המרכזי. כמו ילד שטעם את הקצה של האצבע, וגדל לאטו עד שהצליח לנגוס את כל היד. מאז שיצא, האלבום שלו מתנגן לי בחיים ללא הפסקה. כי כשיהוא ירון צועק 'קחי אותי, ותעשי אותי שלך', אני מאמין לו שזה כל מה שהוא רצה באותו רגע. וזה עד כדי כך משכנע, שזה הופך להיות כל מה שאני רוצה באותו רגע.

      אבל המילים הטובות ששפכתי כאן על יהוא לא הופכות אותו לצדיק היחיד בסדום. ממש בשבוע שעבר נגררתי אחרי חבר להופעה מעולה של שניים מהמוזיקאים הכי לוהטים בסצנה. הראשון שהופיע היה דיגיטל_מי, מאש אפיסט תל אביבי צנום וצעיר. הקטע הנושא את שם אחד האלבומים שלו, 'מתעלם מהצרכים', הוא ההמנון שמלווה התקופה האחרונה בחיי. גם בתוך כל הפעלולים האלקטרוניים שלו, אי אפשר להישאר אדיש לשורה כמו 'מחפש פוסטר, לתקן את הקיר'. ושמישהו ינסה לשכנע אותי שהדרך הטובה ביותר לתקן סדקים היא לא לכסות אותם באופן זמני.

      המוזיקאי השני הוא רייסקינדר, ובשמו האמיתי אסף עדן, סולן הלהקה הירושלמית 'אשכרה מתים' ויוצר מצוין בפני עצמו. יודעי דבר אומרים עליו שהוא היה יכול להיות נביא של דור, אם רק היה כאן איזה דור להתנבא עליו. השירים שלו מצליחים להיות פשוטים וקליטים, ובאותה נשימה עוקצניים ועוקצניים. הוא יכול לשיר על בחורה ש'מפטמת אווזים, עם גוף מהסרטים' ובאותה נשימה להתוודות ש'אתמול הרגשתי יפה כמו פרח'. מי שיבקר בהופעות שלו בתל אביב, יתקשה להבין אם רייסקינדר הוא ראש הממשלה של ההיפסטרים או דווקא מבקר המדינה שלהם. האמת היא, שכשהמוזיקה טובה, כל זה לא באמת משנה.

      יהוא ירון, דיגיטל_מי ורייסקינדר הם רק חלק קטן מסצנת מוזיקה עצמאית שהולכת ומבעבעת לנו ממש מתחת לאף. גם להקות ויוצרים כמו האחים רמירז, לורנה בי, לפט, אומללה, שני/אחרון/אוקטובר, אבי עדאקי, בני בשן ובום פם מופיעים כמעט מדי שבוע במועדונים קטנים ברחבי הארץ. אם קראתם את כל זה ונתקלתם באחד השמות בפעם הראשונה, הקלידו אותו בגוגל או ביוטיוב ונסו להקדיש כמה דקות לשיריו, ולהאזין בצורה אובייקטיבית לגמרי. כי אם לא ננסה להפתיע את עצמנו לפעמים, אז למה לנו בכלל לצאת מהמיטה.

      דיגי, יהוא ורייס (יוני בן חורין)