פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אל תקרא לי מותק

      פרשת קצב מעצבנת את יערה לא רק בגלל שהציבור רוצה לוותר לו, אלא כי השפלת נשים זה משהו שאנחנו חווים מסביבנו בכל יום

      בימים האחרונים שמעתי קריאות מכל הסוגים: בין אם הדוברים טענו לחפותו של קצב, או לאשמתו, הרוב המוחלט של הדעות בהן נתקלתי הוביל אותי לקבור את ראשי בין ידיי. הטענה "הוא היה נשיא המדינה ולכן צריכים להפחית בעונשו" עלתה פעמים אינספור בשיחותיי עם אנשים (וזה עוד במקרה הטוב - כמה פעמים שמעתי אנשים הקוראים לניקוי התיק הפלילי של קצב מטעמים "פטריוטיים", כדי שמדינות אחרות "לא יצחקו עלינו"). אני תוהה האם, ומתי, הספקנו לאבד צלם אנוש. "האזרח מספר אחת" שלנו עדיין כפוף למערכת החוק, וכשהוא עובר עליה בכזאת ברוטאליות, הענשתו צריכה להיות בהתאם

      מדוע העונש המקסימלי על אונס - כן, אונס! - כל כך מזערי? הכיצד ייתכן שאדם שאנס והטריד מספר כה גדול של נשים ייכנס לכלא לעשור במקרה הטוב? איך זה מתקבל על הדעת שאדם שצילק נפשית בני אנוש אחרים, לכל החיים, יעזוב את הכלא לאחר זמן קצר כל כך?

      נשיא המדינה לשעבר משה קצב (רויטרס)
      משה קצב בבית המשפט (צילום: רויטרס)

      נשים לכביסה, גברים לבנק

      פרשות של אונס ושל הטרדות מיניות, שלאחרונה אנחנו שומעים כל כך הרבה עליהן, משקפות את הגישה הדורסנית של החברה שלנו כלפי נשים. אפשר לראות אותה גם מסביבנו, בחיי היום יום שלנו. לא רק מעל דוכני נאשמים בבית המשפט. כבר מגיל צעיר נשים מוצגות כפחותות, כנחותות יחסית לגברים. פחות אינטלקטואליות, פחות חכמות, פחות שוות ובעיקר – ככאלה שמסתמכות על הגברים בכל אספקט של חייהן, חוץ מהכנת האוכל והטיפול בילדים (מחיר זעום לשלם על הזכות להימצא בחיקו של גבר, כמובן).

      דוגמא יפה לכך תהייה דבר שאנו מסתכלים עליו כמובן מאליו – פרסומות בטלוויזיה, או אפילו ברדיו. קחו לעצמכם יום אקראי בשבוע ובחרו שעה בה תמפו את כל הפרסומות לפי מין הקריין ומה הוא מפרסם. תתפלאו לראות שהפרסומות היחידות אותן מקריינות נשים הן פרסומות למוצרי היגיינה, מוצרי ניקיון, מאכלים למיניהם, דיאטות ובגדים. בשאר הפרסומות – בנקים, ספרים, כלי עבודה או מקומות עבודה וכו' – מקריינים ברוב מוחלט הגברים. בפרסומות לדאודורנטים או מכוניות כאלה ואחרות תוכלו לראות את האופן בו החברה מסתכלת עלינו, הנשים, בצורה מובהקת אף יותר – הגבר צריך סמל סטטוס (כמו מכונית יקרה) או להשתמש בדאודורנט מסויים על מנת שהנשים, תאבות הבצע, ייפלו לרגליו כך שהוא יוכל להשתמש ולזרוק.

      בר רפאלי בפרסומת של מי עדן (יח"צ , קוקו,יחצנים)
      בר רפאלי מפרסמת מים. או ציצי. נו, העיקר תקנו (צילום: יח"צ)

      יפה, טיפשה וחלשה

      עוד צורת ביטוי מובהקת לדיכוטומיה של נשים-גברים בחברה היא עיתוני הגברים מול עיתוני הנשים. בעיתוני גברים נוכל למצוא בחורות בביקיני ובתנוחות סקסיות (דרך החפצה של האישה), בעוד שבעיתוני הנשים נוכל למצוא... בחורות בביקיני בתנוחות סקסיות (כדי שנדע איך אנחנו צריכות להיראות). לאחרונה אף נתקלתי בעיתון נשים מבית גלובס בו מוצגות "נשים חזקות" – מנהלות, מנכ"ליות וכד'. העיתון הזה רק מדגיש את הפערים – העובדה שיש מספר מזערי של מנהלות ממין נקבה לא אומרת שהחברה שלנו מתוקנת, לא אומרת שאנחנו צריכים לראות בה כזאת. העיתונים מהסוג הזה רק מנציחים את הגישה המזלזלת הזאת.

      כל זה רק מוביל לטענה המרכזית – החברה שלנו מתייחסת לנשים כאל רכוש הגבר. הבחור האסרטיבי, החזק, הוא זה שיגן על הבחורה מחוסרת היכולת, החלשה, העדינה שלא שווה מאום ללא הכסף של בעלה. ניתן לראות בחתונה צורה נוספת להחפצת האישה – יש לחתום על טופס שהוא, במפורש, חוזה לקניית האישה בכסף!

      אילוסטרציה שוויון בין המינים (ShutterStock)
      למרות הכול, עדיין אין שיוויון (צילום אילסוטרציה: shutterstock)

      נאנסת? זו אשמתך!

      בגלל התפישה השגויה הזאת, גברים נולדו לחשוב שהנשים כפופות להם בכל צורה ודרך. אם כך, מאחר ואנו רכושם, זכותם של הגברים לעשות בנו כרצונם. גם אם אנחנו אומרות לא. מי אנחנו בכלל שנאמר לא? הרי בסופו של עניין, זה לטובתנו. בסופו של דבר אנחנו נרוויח מכך שנהיה עם גבר.

      מדוע החברה שלנו מסתכלת על בחורה צעירה שנאנסת ומתריסה כנגדה – "מה היא עשתה לבד ברחוב בארבע לפנות בוקר? מן הסתם יאנסו אותה!"? איך קרה מצב בו כשנערה מוטרדת מינית התגובה הקולקטיבית היא "לא היית צריכה ללבוש חצאית מיני"? למה גבר יכול להסתובב בבגדים שהוא בוחר, בשעות שהוא בוחר, באזורים שהוא בוחר, ולא להיאנס? לא להיות מוטרד?

      זכותי ללבוש מה שאני רוצה כשאני מטיילת באיזו שעה שאני רוצה, איפה שאני רוצה, זכותי לומר "לא" למישהו, וחובתו להקשיב לי. ואם הוא לא עושה זאת, עליו לשלם את מלוא המחיר.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      בואי בובה'לה, תכיני איזה קפה אה? (צילום אילוסטרציה: shutterstock)