פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מסתננת תקרא לסבתא שלך

      הממשלה קוראת להם "מסתננים", אבל הם פליטים. פליטים כמו סבא וסבתא שלנו, שמבקשים מקלט אבל אנחנו רוצים לגרש אותם

      הפעם אני רוצה לפתוח בנימה אישית: כחלק מהלימודים שלי לתואר ראשון (אותו אני עושה כעת), לקחתי בסמסטר הקודם את הקורס "ג'נוסייד". חלק מרציחות-העם שנלמדו התרחשו לפני קום המדינה, זה נכון, אבל לאורך הקורס עלתה בי השאלה המתבקשת, פעם אחר פעם – איך יכול להיות שמדינה שהוקמה על ידי קבוצה נרדפת מסרבת לסייע לקבוצות נרדפות אחרות?

      הפגנת פליטים בתל אביב (נמרוד סונדרס)
      הפליטים מפגינים בתל אביב (צילום: נמרוד סונדרס)

      פליטים בסכנת מוות

      מדינת ישראל חתומה על האמנה בדבר מעמדם של פליטים, כבר משנות הקמתה הראשונות. היא אף דחפה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, לכינונה של אמנה זאת. ואכן, הגורם המשמעותי ביותר לכתיבת האמנה מלכתחילה היא בעיית הפליטים שנוצרה בעקבות מלחמת העולם השנייה (כמובן שהאמנה נכתבה בדיעבד, אבל גם זה משהו).

      לפי האמנה, אין לגרש פליט משטחי המדינה אליה הוא ברח (בעיקר לא חזרה למדינתו). יש לנהוג בפליט כבמהגר – להעניק לו זכויות כגון תנועה חופשית או יכולת עבודה, שירותי רווחה (ביניהם חינוך, במידה וקיים חוק חינוך חובה במדינה אליו הוא ברח) וכו'.

      אל מדינת ישראל בורחים פליטים, בעיקר מאריתריאה וסודן, שתי מדינות אפריקאיות ולא-דמוקרטיות בהן מתבצעים טיהורים אתניים ורצח עם. אם נתעלם לרגע מהשאלה איך הגיעו המדינות הללו למצב הכאוטי בו הן נמצאות (התשובה יכולה להסתכם, פחות או יותר, במילה אחת – "קולוניאליזם"), ונתמקד בפליטים – נגלה את האמת הכואבת, לפיה פליט שיוחזר לארץ מוצאו, סיכויי הישרדותו שואפים לאפס.

      מאות הפגינו בת"א נגד מתקן הכליאה לפליטים (יגור מזור)
      הפגנה בתל אביב נגד הצעת מתקן הכליאה לפליטים (צילום: יגור מזור)

      פליט או מסתנן?

      הפליטים בורחים בדרך כלל דרך מצרים. במידה והחיילים המצרים תופסים אותם, הם יכולים לקוות למוות במקרה הטוב. אם התמזל מזלם ולא רק שעברו את הדרך המייגעת מארצות המוצא שלהם אל הגבול המצרי, אלא גם צלחו אותו בלי להילכד, הם עלולים למצוא עצמם בתוך שטחי ישראל.

      נוהל "ההחזרה החמה" היא השיטה על פיה פועלים חיילי צה"ל כעת בגבול המצרי. כאשר פליט עובר את הגבול, על המג"בניק, בן ה-18, כזה שיכול להיות אח שלנו או חבר שלנו או אח של חבר שלנו, חייל מחוצ'קן שרק סיים לכתוב את הבגרות שלו בספרות לפני יומיים ובמבה, לקבוע האם אותו פליט רשאי להמשיך את דרכו אל ישראל, או שמא הוא "מסתנן" אכזר ועל כן יש להסגיר אותו במיידיות לרשויות מצרים (שם, כאמור, הוא יהיה נתון לחסדם של חיילי מצרים הענוגים. כלומר – מוות כמעט בטוח).

      על חייל משמר הגבול הזה מוטלת אחריות כבדה. הוא בורר מוות וחיים ומשחק את אלוהים, בלי לקבל הדרכה מוקדמת, ובלי להבין את חומרת החלטותיו, כאשר הוא נאלץ להחליט על פי קריטריונים שרירותיים ושיחה קצרה ומקוטעת המוגבלת על ידי מחסום השפה. זאת, כמובן, במקום וועדות המורכבות ממומחים, כפי שפועלים ברוב מדינות העולם המערבי.

      הפגנת פליטים בתל אביב (נמרוד סונדרס)
      פליט או מסתנן? הפליטים מפגינים בתל אביב (צילום: נמרוד סונדרס)

      כמו סבא וסבתא שלנו

      מדינת ישראל מתעלמת מחוקי זכויות אדם, ממוסר בסיסי ואף מאמנות עליהן היא חתומה. הדרך שלה לגרום לנו להנהן בשקט בזמן שהיא בונה מחנות מעצר וגוזלת מהפליטים את כל זכויותיהם הטבעיות היא פשוטה מאוד – להצביע עליהם ולומר, "זה הם, זה לא אנחנו". להפריד אותם מאיתנו. לשנות להם מעט את השם, לייפות את המילה הנוראה "פליט", היא הרי מזכירה לנו יותר מדי את סבא וסבתא, ולהפוך אותה ל"מסתנן". הם הרי עברו את הגבול באופן לא חוקי! זה לא חוקי, אתם מבינים? ולא רק שזה לא חוקי, הם גם פושעים מסוכנים ורוצחים. זה בגנים שלהם. אחרת איך אתם מסבירים את העובדה שבני גזעם שרפו להם את הכפר ואנסו להם את הילדה?

      אז יש לי חדשות בשבילכם – הם לא מסתננים, הם פליטים. פרופר פליטים. כאלה שברחו מאש ועופרת, שברחו ממיליציות חמושות, שברחו ממוות כמעט בטוח. והאלימות היא לא בגנים שלהם. יכולתי לכתוב פה את הסטטיסטיקות הנהדרות שמוכיחות שמתוך 4% "אפריקאים" בתל אביב, פחות מאחוז בודד מהתיקים במשטרה נפתחים לאפריקאים. יכולתי להוכיח לכם בקלות ש"אלימים" יותר מאיתנו הם לא. אבל אין לי צורך לעשות את זה, בעיקר בגלל העובדה שזה לא רלוונטי.

      שכונות התקווה (לשכת העיתונות הממשלתית , פריץ כהן 1969)
      שכונת התקווה בדרום תל אביב, פעם פעם, כשעוד היו בה פליטים מסוג אחר (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית)

      הכול באשמתם?

      חייהם של תושבי דרום תל אביב דלים לא בגלל הפליטים. גם אם היו פליטים וגם אם לא, מצבם של התושבים היה נותר בעינו. ואז העירייה והממשלה היו מוצאות להן שעירים לעזאזל אחרים. ערבים למשל. או הומואים. או תימנים. או כל מי שהשם שלו מתחיל ב-נ'. זה לא משנה. תמיד יש קבוצה שאפשר להטיח בה האשמות בדבר העוני, תחושת ההזנחה, הניצול. תמיד יש קבוצה, ממש בצד השני של ההיכל, אליה אפשר להפנות אצבע מאשימה ולומר – "זה הם! פויה!", כך שההמון הזועם יתנפל עליה עם לפידים, בלי לראות בכלל שעל ראש הגנב בוער הכובע.

      אלה לא הפליטים שגוזלים את הכספים, אלה לא הפליטים שמנצלים אתכם, אלה לא הפליטים שמסתכלים עליכם ממגדל השן. מי שגונב לכם את הכסף, מי שמנצל אתכם, הם חברי הכנסת שלכם, שביד ימין מסרבים להעלות את שכר המינימום וביד השנייה מעלים את השכר שלהם עצמם; אלה שמפריטים לכם את כל המוסדות הציבוריים ואז מסיתים אתכם כנגד סודנים ואומרים שהם אשמים במצב הכלכלי הרעוע. הם אלה שאנחנו אמורים לשים בתאי מעצר. לא את האריתריאי התורן.

      הפגנה למען זכויות היהודים ונגד מסתננים בשכונת התקווה בתל אביב, דצמבר 2010 (אורי לנץ)
      הפגנה בשכונת התקווה נגד המסתננים (צילום: אורי לנץ)