פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שפיות במבחן

      איך אנחנו אמורים להצליח במבחן אם הסינוס והקוסינוס רוקדים לנו הורה במוח? יערה חוטפת קדחת מבחנים

      היום: ראשון. השעה: שעת ערב מאוחרת. אני שרועה על שלושה כיסאות באופן מאונך, אוזניות תחובות לאוזניי ומנגנות קלאש בפול ווליום, שאריות פיצה מלפני שבוע מקיפות את השולחן. אני מבלה כבר חמש שעות (ושבועיים) בהקלדות קדחתניות אל תוך מחשבון מדעי מטורלל ושרבוט התוצאות אל סופה של מחברת חשבון גדולה. אני דופקת את ראשי באופן טקסי בשולחן המזוהם מגירודי מחק. במוחי הסינוסים והקוסינוסים מסרבים להתחבר, ותופסים את מקומם משפטים המכילים שמות של מספר מורים נרחב מביה"ס, בני המשפחה שלהם עד לדרגה חמישית, ומספר מקצועות מכובדים ביותר.

      היום: ראשון. השעה: שעת לילה מאוחרת במיוחד. אני מתעוררת מחלום בלהות, על מצחי אגלי זיעה קרה. כדי שלא להביך את עצמי אומר רק שמשולש ישר זווית עצום מימדים רדף אחרי במורד הרחוב הראשי בפתח תקווה. אני מניחה את הראש על הכרית הרכה ומנסה לשוב לישון, רק כדי להתעורר בשנית בבכי שמא שכחתי את הנוסחא לחישוב דיסטנס.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      הצילו, שכחתי כמה זה שלוש פחות אמנסיפציה! (צילומי אילוסטרציה: shutterstock)

      מתקפת המבחנים 2: אימת הפנטום

      היום: שני. השעה: שעת בוקר מוקדמת. אני נמצאת בדרכי אל ביה"ס, כוססת ציפורניים ונרדמת תוך כדי. כשאני פותחת את דלת הכיתה מחכים לי 25 פרצופים חיוורים השוקדים על דף בחינה. אני נושמת עמוק, מובילה אל תוך הכיתה שולחן, ופוצחת במלאכת הפתירה.

      אין דבר נורא יותר ממבחנים. אני אדם חרדתי גם ככה, ומבחנים לא עוזרים לי במרוץ החיים הנצחי. בין אם הם בבית הספר או באוניברסיטה, בין אם הם במתמטיקה, בהיסטוריה או בפיזיקה גרעינית, בין אם המורה סחבק או קשוח – אני לא עומדת בהם. שבועיים לפני המבחן אני מתחילה לזלול כמו מטורפת (נשבעת שבתקופת מבחנים אני עולה כ-10 קילו), ובתור העצלנית שאני – אני גם נמנעת מלהתחיל לחזור על החומר, עד שאני נתקעת יום לפני ובצרחות נאלצת ללמוד חומר של סמסטר שלם. "לא עוד!" אמרתי לעצמי, והתחלתי לשקוד על החומר – רק כדי לגלות שאיני מבינה כלום. המבחן הלך זוועה, כרגיל, אבל אין דבר טוב יותר מהרגשת החופש העילאית, השלווה והנהדרת שאני מרגישה כעת, כשאני כבר אחרי.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      אם אני אלעס את העט בסקסיות זה בטח יעזור

      ציוני מוח

      לחץ לפני בחינות הוא גורם מכריע לציונים נמוכים. גם חוסר לחץ מוחלט גורם לציונים נמוכים. על בשרי למדתי שלא משנה עד כמה החומר חלחל פנימה, אני אקבל ציון בהתאם למצב הרוח שלי באותו היום. למרבה הפליאה, דווקא במקצועות בהם אני טובה יותר מעמיתיי לכיתה ציוניי נמוכים, ובמקצועות בהם איני יודעת כלום, ציוניי עולים על החברים. משהו כאן מוזר. מערכת הניקוד הזו משונה. איך ייתכן שאדם שיודע את החומר באופן מופתי יקבל ציון נמוך יותר מחבר לו הוא עזר להתכונן למבחן?

      התיאוריה שלי בעניין הזה היא שפשוט מצפים מאיתנו להיות בינוניים. המטרה במבחן היא לענות על שאלה בגבולות מסוגרים, ולהתייחס בתשובה אך ורק למה שנלמד. אין מקום להעשרה. אין מקום להכנסת מידע שולי. אין מקום לדעה. יש מקום למה שהמורה אמר, וזהו. הפגנת ידע אישי לא נתפשת כמבורכת, אלא כחסרת פשר, ועלולה אף לעלות בנקודות.

      בוגרי אוניברסיטה (ShutterStock)
      הידד, קיבלנו 87 בתושב"ע!

      מבחנים, קיבלתם בלתי מספיק!

      לסיכום, חוץ מחרדות המבחנים שלי, אני שונאת את מה שהם מייצגים. אני שונאת את תהליך ההתכוננות אליהם, שונאת את הישיבה בסיטואציה של מבחן, שונאת את השיחות אחריהם, שונאת את סדר היום שלי לפניהם ואחריהם. מבחנים הם השטן. אם הייתי יכולה לוותר על הבגרויות ופשוט להגיש עבודה בכל נושא – לא הייתה מאושרת ממני. הרי אי אפשר להשוות בין הישיבה הרגועה מול המחשב וכתיבה בלתי פוסקת של עבודה מהוקצעת, לבין מבחן שמעלה לנו את החום.