פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה

      גילית שאמא בוגדת באבא ואתה לא יודע מה לעשות? ואיך מתגברים על החברה לשעבר? הפסיכולוג עונה

      בן 16 שואל:

      יש לי בעיה קשה שמטרידה אותי רבות. גיליתי שאמי בוגדת באבי. הדבר החל לפני קצת יותר משנה כשגיליתי הודעות מייל שהיא קיבלה מבחור - הודעות שהיה להן טון מאוד מוזר. בהתחלה לא בדיוק הבנתי והמשכתי לעקוב, עד שלפני 3 חודשים גיליתי הודעות עם מניע אהבה מאוד ברור, והיה ברור לי שהיא מנהלת רומן. מאז אני מרגיש חצי בנאדם. אני לא יודע מה לעשות ואיך להתייחס אל המצב. ברור לי שאני לא יכול להתעמת איתה - יש לי קשר מאוד חלש שמתבסס על שיחה ורבע ביום איתה. מצד שני ברור לי שאם אחשוף את הדבר אבי ישבר לרסיסים ולא יוכל להתמודד. אני חושב שבגידה זה הדבר הגרוע ביותר שאפשר לעשות לבנאדם למרות שהמצב קשה - והנישואים של ההורים שלי על הפנים כבר תקופה ארוכה מאוד (6-7 שנים).
      אני טרוד 24 שעות ביממה, זה הדבר היחידי שאני חושב עליו, אני כל הזמן בדיכאון, הציונים שלי יורדים ובא לי למות. אני לא יודע בכלל איך להתייחס אליה. אני מרגיש שקשה לי לנשום, שזה מכביד עלי ודוחף אותי לאדמה. אני ממש חייב את עזרתך, אין לי למי לפנות! אני נואש מבולבל ומתוסכל.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      הסיטואציה שאתה נמצא בה היא בהחלט מורכבת. הקושי שאתה מתאר קשור בסוד שאתה מחזיק יחד עם החרדה לאבא ותחושת האחריות כלפיו. לגבי תחושת האחריות, ייתכן מאוד שחיים לצד הסכסוך המתמשך בין הוריך במשך שנים הפכו אותך למעורב מאוד בקשר שלהם. העניין הוא שנראה שהמעורבות הזו אינה מטיבה איתך.

      מצב שבו אתה עוקב אחריי הקשרים של אימך בסתר מעיד עד כמה החרדה ותחושת האחריות לשלום אביך ולקשר שלהם לוקחת אותך למקומות לא בריאים עבורך. יתרה מזאת, מהתיאור שלך נשמע שההזדהות העמוקה עם אביך מביאה אותך לחוות כבר עכשיו את אותה התפרקות נפשית שאתה חרד שהוא יחווה עם גילוי הבגידה. אז ראשית בתור אמירה כללית,הגיע הזמן לקחת צעד אחורה ולהבין שטיב הקשר בין הוריך כמו גם ההשלכות האפשריות של הפירוק שלו הם כלל לא באחריותך.


      לגבי הסוד, שמירת סוד כבד כמו שאתה נושא בקרבך היא מעמסה קשה מדי. ייתכן מאוד שהדיכאון שאתה חש קשור בתחושת חוסר אונים ששמירת סוד כזה כרוכה בו. במצב זה אתה כלוא בין הרצון לספר את הסוד ולהקל על עצמך ובין והחרדה שמה גילויו יפגע באביך. אז כחלק מהתהליך של הפחתת האחריות שאתה נושא, חשוב מאוד שתחלוק את הסוד עם מישהו שאתה בוטח בו ושנוכח בחיים שלך כדי שיכול ללוות אותך ולתמוך בך. זה יכול להיות חבר טוב, ידידה, מורה או יועצת בית הספר עליהם אתה סומך. בהמשך, כדאי שתגיע לפגישות עם איש מקצוע שיעזור לך בהתמודדות עם המשקל הכבד שמונח על כתפיך מזה שנים. לשם כך אתה יכול להיעזר ביועצת או לומר לאחד מההורים שאתה מרגיש בדיכאון, לא מצליח בלימודים וזקוק לעזרה. בהצלחה.

      בת 18 שואלת:

      יש לי חבר כבר כמעט שנה, אנחנו מקיימים יחסיי מין ואוהבים מאד. הבעיה היחידה היא שאני מרגישה שהיצר המיני שלי הרבה יותר גדול משלו... כשהוא יורד לי הוא מאד נהנה ואוהב את זה, אבל בחודשים האחרונים זה כמעט ולא קורה וזה פוגע ומבאס. הוא מאד נמשך אלי ואוהב אותי ורוצה לשכב איתי, אבל העייפות וגורמים אחרים גוברים על הרצון שלו לפעמים. אנחנו לא שוכבים בתדירות גבוהה מאד, הייתי רוצה שנשכב ונגיע למצבים אינטימיים לעיתים תכופות יותר. אני לא יודעת איך לגרום לו להיות יותר יצירתי ומיני. דיברתי אתו על הנושא בפתיחות, הבנה, כנות והייתי מאד ברורה. יש לך עצה בשבילי?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      הנושא שאת מעלה הוא נושא שמעסיק זוגות רבים שחווים הבדל בלתי נמנע בתיאבון המיני של כל אחד מבני הזוג. חשוב לציין שהנושא מאוד מורכב לשני הצדדים, שכן שניהם עשויים לחוש תסכול ואשמה על כמות היצר שהם חווים, תחושות שעשויות לפגוע בקשר ובהכרח גם בפן המיני שלו. הצעד הראשון הוא להבין שמדובר כאן בשוני לגיטימי בין אנשים ושהצורך של שני הצדדים לשכב יותר או פחות הוא מקובל. לאחר מכן מתחיל תהליך שבו עובדים על לאזן ולהתחשב עד כמה שאפשר בצרכים אחד של שני ולהתנסות במגוון פתרונות יצירתיים. במקביל חשוב לפתח סובלנות והבנה לרצונות וגם למגבלות של בן או בת הזוג.


      חשוב לציין שלרוב כאשר מביעים כלפיי מישהו רצון שינהג אחרת, הדבר נחווה כביקורת והרבה פעמים הנכונות של אותו אדם להיענות תלויה במידה שהוא מרגיש נאהב ומוערך. לכן זה טוב שדיברת עם הבן זוג שלך בפתיחות על הנושא, רק שימי לב שאת מאזנת את הבקשה שלך ליותר קירבה מינית יחד עם הערכה על הסיפוק שהוא מסב לך כאשר אתם כן שוכבים. כאמור, ביקורת לא מאוזנת על תפקודו של חברך יכולה לפגוע מאוד ביחסי המין שלכם שכן היא עלולה ליצור אצלו חרדה ובושה סביב המסוגלות המינית שלו.

      באופן פרדוקסאלי (כלומר בצורה של "הפוך על הפוך") את לא יכולה לגרום לו להיות "יותר מיני ויצרתי" מבלי שקודם תקבלי אותו כמות שהוא ותעזרי לו להרגיש טוב עם זה. שינוי אמיתי ביחסים יצמח מהמקום הזה, של ביטחון וקבלה הדדית.

      בן 17 שואל:

      הייתה לי חברה למשך שנתיים וחצי ושכבנו והכל, ונפרדנו לפני חודש פחות או יותר, אבל שמרנו על קשר של ידידים מאוד קרובים. לא הייתה קנאה, והכל היה רגיל. דיברנו על בני זוג אחרים, וברגע האמת היא יצאה לדייט עם מישהו ואני יצאתי למסיבה.

      בדייט שלה עם הבחור היא כבר התנשקה איתו והתחרמנה איתו, ואני לעומת זאת במועדון כל הזמן סירבתי לבנות ולא היה לי חשק לכלום. לא הפסקתי לחשוב עליה, אני כל הזמן מפזר לה רמזים על איך שאני מרגיש והיא מייבשת ולא אומרת כלום. למה אני לא מצליח להתגבר עליה בכלל? אני תקוע עליה ורק עליה. אני תמיד חושב עליה, לא משנה אם אני שיכור או פיכח. מה אפשר לעשות?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      באופן טבעי תהליך הפרידה לאחר קשר של שנתיים וחצי הוא ארוך. חודש אחד בלבד לאחר הפרידה אין ספק שתחווה סערה רגשית ותחוש קינאה כאשר חברתך לשעבר יוצאת עם מישהו אחר. ישנם כמה הסברים אפשריים לחוויה שאתה מתאר. ייתכן מאוד והגעגוע אליה לא התעורר בך כל עוד היא הייתה רווקה ובמובן מסוים הדלת לחזרה לקשר הייתה פתוחה. כעת, כשהיא יצאה עם מישהו ייתכן ואתה נבהל מעצם האפשרות שהיא כבר "לא זמינה" עבורך. בנוסף, ייתכן מאוד שהעובדה שהיא יצאה עם מישהו מעצימה את תחושת הבדידות שלך ובגלל הבדידות הזו אתה מתגעגע אליה כל כך. כלומר במובן מסוים ייתכן ואתה לא מתגעגע אליה כמו שאתה מתגעגע לתחושת ה"ביחד" שחווית איתה,במובן הרגשי והמיני. קורה פעמים רבות שכאשר מוותרים על קשר מסוים תחושת הפספוס על הדברים הטובים שהיו בו מתעצמת, עד כדי כך שזוגות נפרדים וחוזרים מכיוון שכאשר הם בנפרד הקשר שהיה להם נראה טוב בהרבה.

      בגלל שהפרידה כל כך טרייה הייתי ממליץ לך לתת עוד זמן בנפרד כדי לבחון מה מקור הגעגוע. מה שיכול לעזור לך בהתמודדות זה לדבר עם חברים קרובים או אחים על מה שאתה מרגיש. הכי טוב אם תוכל לדבר על זה עם כאלה שהיו מעורבים בפרידה שלכם שכן אלה יוכלו להזכיר לך מה היו הסיבות לפרידה ואולי לעזור לך לראות תמונה מפוכחת יותר של המצב. בקשר אליה, הייתי נותן לה מרחב וזמן כדי לאפשר לה להתגעגע אליך ולהרגיש בחסרונך. דווקא המרחק שתאפשר יפתח פתח להתקרבות נוספת בעתיד. ולבסוף לגבי שתיית אלכוהול, השתייה אכן מסייעת לעמעם כאב נפשי ולהשכיח אותו לזמן מה. הבעיה נוצרת שזמן מה לאחר ההתפכחות עשויים לחוות ירידה עמוקה יותר במצב רוח ומפגש קשה יותר עם המציאות ממנה ברחת. במובן הזה אולי כדאי לשקול אם זו אכן דרך התמודדות טובה בשבילך.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג ומתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב ומטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט.

      ובואו שוב בשבוע הבא כדי לקרוא עוד תשובות לשאלות נבחרות של גולשים!