פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      בדרכים

      נועם מגלה לנו שני סודות בבת אחת - עד גיל 15 הוא לא ממש דיבר, ואולי עוד נראה אותו באחת הסדרות בטלויזיה

      לפני כמה שנים פנה אליי בחור שטען שבמקרה הוא הגיע להופעה שלי ומאוד התרשם מהשירים ומהאווירה. לאחר כמה ימים, הוא שלח לי מייל שבו הוא כתב שהוא מעוניין שאבוא לאודישן לפרסומת שאליה הוא מלהק שחקנים. האינסטינקט הראשוני שלי היה לסרב, הרי מה לי ולמשחק? מעט זמן עבר, והגיעו עוד הצעות ובקשות, גם מצד סדרות טלוויזיה, להגיע לאודישנים בטענה שאני מתאים להם לפי המראה החיצוני. האמת שהייתי קצת מהוסס בנוגע להצעות האלה. הרי למה שילהקו סתם מישהו שלעולם לא התנסה במשחק, ובכלל בטלוויזיה, ויתנו לו תפקיד בסדרה או פרסומת?

      נועם פנחסוב (יח"צ)
      הייתם לוקחים אותו? נועם פנחסוב (צילומים: יחצ)

      בעקבות ההצעות פניתי למספר אנשים מהתחום והתעניינתי קצת. אחד מהם המליץ לי לקחת קורס למשחק מול מצלמה וכבדרך אגב הוסיף שזה יכול לתרום לי בעוד הרבה תחומים נוספים. והוא צדק. אתחיל מהסוף ואגיד לכם שקורס משחק מול מצלמה עשה לי פלאים. היינו קבוצה של 10,12 אנשים, בנות ובנים שכל אחד בא ממקצוע אחר בחיים, ולכולם היה חלום - להיות שחקנים בסדרת טלוויזיה.

      אני הגעתי לשם בידיעה שלא אשקיע יותר מדי בחלומות על סדרת טלוויזיה, אבל הסקרנות ניצחה אותי וזרמתי עם ההזדמנות.
      בקורס עבדנו על מונולוגים ודיאלוגים בעזרתו של אחד המורים שמשובץ לאותו יום של הקורס וב'לייב' המורה עובר עם כל אחד על הדקויות, ומוציא ממנו את הטוב ביותר שאפשר. לאט לאט עולם המשחק התחבר לי בצורה טבעית לעולם המוזיקה ומשם גם לחיי היומיום.

      נועם פנחסוב (יח"צ)
      רגע, זה אומר שנראה אותך בטלנובלה בקרוב?

      הבנתי כמה חשוב להיות קשוב למי שעומד ממולך, להסתכל בעיניים ולגלות סבלנות כדי שכל הצדדים יצאו מרוצים ויאמרו את מה שברצונם. רמת האלתור שלי השתפרה פלאים בתרגילים שעשו לנו, שבהם צריך להיות ממוקדים בעדשת המצלמה והמורה אומר מילה כמו למשל, דאודורנט או אגס, ומהמילה הזו צריך לתת דיאלוג במשך דקה מבלי להוריד את העיניים מהמצלמה.

      רמת ההגשה שלי לטקסט השתפרה כשהבנתי שכל מילה ואפילו כל אות אפשר לבטא באינסוף אפשרויות, ושכל אחת תישמע אחרת מהשנייה.

      נועם פנחסוב (יח"צ)
      הידעתם? כל אות אפשר לבטא אחרת

      עד גיל 15 הייתי "אילם". לא הוצאתי מילה מהפה והמופנמות שלי העלתה לאנשים הרבה תהיות. אפילו חלק התעצבנו. הייתי מאוד מאוד ביישן ומה שקצת גרם לי להיפתח זו העובדה שיום אחד עליתי על במה והתחלתי לשיר שירים שלי. זה לא מה שעשה אותי לפחות ביישן, כי ברגע שיורדים מהבמה המופנמות שבה למקומה, אבל אין ספק שזה עזר לי להתחיל באיזושהי תקשורת עם אנשים.
      קורס משחק מול מצלמה גילה לי צדדים חדשים שלא ידעתי שקיימים בי, לא דמיינתי אף פעם שאעמוד מול קבוצה של אנשים, אכנס לתפקיד ואבכה בסוף המונולוג.

      אני ממליץ למי שרוצה להיכנס לעולם הזה, לפני שהוא מתחיל ללכת לתורים האינסופיים באודישנים המביכים, תעשו קורס משחק מול מצלמה או תיאטרון, קצר או ארוך. זה לא משנה.
      אני מבטיח לכם שמעבר לכיף שתחוו שם ומפגש עם אנשים מיוחדים, זו חוויה אישית שמבגרת ומעצבת את האישיות.

      שחקן קולנוע וטלנובלות לא יצא ממני, אבל אני שמח על כל רגע שהעברתי בקורס הזה. בהצלחה גם לכם.