פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שבוע פ33ה

      השבוע דמי ואשטון אכלו חומוס-צ'יפסלט, היה דרבי תל אביבי בצבעי לבה לוהטת ובר רפאלי גרמה לנו לקנות אייפון

      השבוע נחשו מה קרה? גלעד שליט סוג של חזר לכותרות, בעקבות 24 שנים לחטיפת רון ארד (אתמול). זה לא היה רועש במיוחד, לא חזק במיוחד, לא דומיננטי במיוחד ובאותה מידה כל כך מייאש בהתחשב בעובדה שכל מה שצריך לומר בהקשרו כבר נאמר במשך 4 השנים האחרונות. בתור מדינה מאוכזבת שרק רוצה לראות את הגלעד ששלחה חזרה אצלה, נראה שמלבד להתפלל ולעשות עוד משהו שלא ברור מהו, עשוי להספיק עבורנו לשמוע את מה שאמרה תמי ארד, אחת שהפכה להרבה יותר מאוכזבת מאיתנו: "כמה קל לומר 'לא בכל מחיר' כשזה לא הילד שלך". ונראה שבכל מה שקשור לגלעד, זה כבר נהיה הכל חוץ מקל.

      שולה הזהב

      ל-24 שעות תמימות, תהילת עולם הגיעה לצ'ילה בארטילריה כבדה. היא שוגרה מכל מקום שפוי שאוהב סנסציות דרך אותם צינורות בהם העבירו ל-33 הכורים הלכודים לשעבר אוכל, תמונות וסרטים של בראד פיט. אם עצמתם עיניים מול השידור האינסופי של כמה מרשתות הטלוויזיה בעולם, הייתם יכולים לדמיין שאתם באמצע טרילוגיה נמרחת של סטיבן שפילברג.

      כמה עשרות שעות אחרי שהכוך המוזהב בעומק של 700 מטר נשאר מיותם והכורים שהיו בו במשך 68 יום חזרו לחיים בלי שום דבר מוזהב, לא כדאי לכם להתפלא במיוחד אם יום יבוא ואת הסיפור שלהם תראו על המסכים בלוס אנג'לס. אולי זה כי אחרי שנושמים שנייה ורואים איך ההרואיות והפשטות מתערבבים, מבינים שהסיפור של הצ'יליאנים האלה עשוי בדיוק מהחומרים שסטיבן שואב מהם את הסרטים שלו: דמעות, גאוות יחידה, ועוד קצת דרמה, גם אם אחרי שעתיים וחצי הכול נגמר בחבורת כורים שנתקעו באיזה בור.

      מראה מראה שעל הקיר, מי השולטת בעיר?

      במדינה עם כל כך מעט ספורט איכותי, הדרבי התל אביבי הוא אחד מהנכסים שאוהבים להתרגש מהם כל פעם מחדש, גם אם הוא קורה במחזוריות של 3 פעמים בשנה. הפעם, כאילו רצינו להתנחם בזרועותיו אחרי זוועות הנבחרת, הוא קיבל מימד הרבה יותר דרמטי והפך לאירוע שמתיימר להכריע מי הולכת לשלוט בעיר לא רק למשך השבוע הקרוב, אלא לכל השנה. הרבה כסף וציפיות יצרו מוצר מנצח עם הרבה קונפטי והרבה מאד צהוב אדום. אני בעד.

      אפקט העדר

      טבעי מאד שאשטון קוצ'ר ובת זוגתו שתחיה דמי מור יבקרו בארץ הקדושה, הרי הם כאלה חסידי קבלה מתוקים, פוצ'י מוצ'י עליהם. בראשון האחרון הם נחתו בארץ לביקור עם הרבה מטרות, לפחות מצידו.

      א. לדאוג להגיד משהו על ראש השנה ויהדות, כי חייבים.

      ב. לדאוג להוסיף הארה רוחנית על אהבה לקבלה, כי בארץ הקודש אי אפשר בלי.

      ג. להשתתף בכנס של איזו חברה גדולה כדי להשוויץ בו שיש לך 6 מיליון חברים בטוויטר (ואח"כ גם לספר איך עשית את זה). בזמן הזה, אגב, דמי החליטה להראות יעילות מהי וצילמה אותו בזמן הספיץ', בפעולה. איזו חמודה, אין עלייך. רוצה לצלם גם אותי עושה שיעורים בהיסטוריה?

      פוראבר יאנג

      סביר להניח שהיא יודעת את זה, אבל בר רפאלי היא כבר מזמן לא רק אישה יפה (או כוסית הורסת, בסדר). היא הפכה לאייקון שמטביע את חותמו בערך באותה מהירות שהיא ממיסה גברים, ו, אהההה, ממצמצת בצורה מהממת. רפאלי מצליחה לחצות תחומים ויעדים כדי להמחיש כמה היא הורסת. השבוע, לדוגמא, היא הוציאה אפליקציית איפון בינלאומית (?!) עם קטעי וידאו שאף אחד לא ראה קודם ושערי מגזינים שלה מכל העולם, וכל זה תמורת סכום סמלי של 4 דולר בלבד (14 שקל וקצת). תהיו בטוחים שהכסף הולך למקומות שצריכים אותו, כמו מייבש שיער חדש, או כובע לליאונרדו, למשל. איזה כיף להיות בר רפאלי.