פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שבוע פ33ה

      יומולדת לג'ון לנון, גשם (גשם!), אקסל רוז בטייץ ומשחק כושל נגד קרואטיה. סער מסכם שבוע

      במדינה שנעה על גלי אמוציות, אופוריה, דיכאון והתרגשויות, מנסים פה אנשים להאכיל איש את רעהו בסנסציות. בהתאם לאקסיומה הזאת, איפה שלא נסובב את הראש, נגלה דרמות אינסופיות. מירי בוהדנה ילדה בת! יונית לוי מנהלת מגעים עם ה-CNN! אובמה תקע דונאטס! קרלה ברוני חתכה מסרקוזי ועברה לפרלטט עם ביבי! אילנית לוי הופכת למפלצת ביצה בשעת לילה מאוחרת! ג'סטין ביבר חם על רוברט פטינסון?!

      אז בגו'נגל כזה של כותרות, איך לא נלך לאיבוד? בגלל שמדובר במענה לעוד אחד מעשרות הצרכים הקיומיים שלנו כאנשים צעירים (או סתם גמדים), אני נרגש עד צמרורים לפצוח במדור חדש, שינסה להתיימר לעמוד בכבוד באחת המטלות האחראיות ביותר שקיימות פה עלי אדמות. כן, מוטלת עליי יותר אחריות מעל ג'סטין ביבר. לסכם את כל מה שקרה כאן השבוע.

      משחק החיים

      חוץ מג'סטין ביבר, נבחרת ישראל היא ללא ספק אחד מהדברים האלה שגורמים לנו להרגיש מזוכיסטים עם עצמנו לפעמים. כבר 40 שנה מנסים מוחות ומאמנים לסחוב אותנו איתם על הכתפיים הצנומות שלהם כל הדרך למונדיאל, ובצורה עקבית אנחנו והם גורמים לזה להיכשל. פעם במאני טיים, פעם במצב נייח, בפעם במאני טיים במצב נייח, ותמיד המילה הראשונה בשורה התחתונה תהיה כמעט. בפרק של השבוע: לואיס פרננדס, צרפתי דאחקיונר, מגיע לנסות להציל את היקום וללכת הוא והשיער הלבן נגד הסטטיסטיקה שלנו והקרואטים. אז כל המדינה נעמדה על הרגליים האחוריות, יוסי בניון נפצע (די! לא אין מצב!), ושוב הכרזנו שהפעם זה גורלי מאוד (תישבעו). רק אל תגידו שחשבתם שהפורפליי יהיה אחר.

      אקסל רוז?! מה?!

      כאילו משטים לא היו פה מעולם, וכאילו לפני שנייה לא כל העולם היה נגדנו ואלביס קוסטלו- למה-מי-הוא-בכלל החליט לתקוע ברז, יש תחושה באוויר שמשהו חדש מתחיל. לא, לא מאסטר שף.

      איזה אדיר שאנחנו כבר לא יכולים לבכות יותר מדי על זה
      ששונאים אותנו בכל העולם ועל כמה שהדימוי שלנו מחורבן, כי אפילו אקסל רוז הקשיש (הוא קשיש, נו מה) יכול לקמבק לנו את החיוך בשתי הופעות לפני 2011. אחרי הכל, זה גם אינטרס שלהם כדי להוכיח שהשיניים שלהם לא תותבות כמו שאנחנו חושבים. רק שלא ידפקו לנו ברז, ואז באמת נוכל להראות להם מאיפה משתין הג'ונגל.

      פארק היורה

      הרבה זמן עבר מאז כתב אברהם זאב שיר (שיר!) על היורה. עכשיו מבינים שהשיר הזה הוא בעצם חלק ממגמה: ככל שהעולם נהיה יותר לוהט הגשם נעשה מאורע יותר נדיר – וככה היורה הפך להיות אורח יותר רצוי. אולי זה קורה כי במונחים מזרח-תיכוניים, מספיקים קצת מים מהשמיים כדי להיות אחד מהאירועים שעושים את השבוע לישראלי הממוצע. הישראלי הנואש הזה סובל מיובש עגמומי כמעט בכל 365 הימים שלו בשנה, וכשמגיעות קצת טיפות בתוך אי החום הזה שלו, זאת כבר סיבה מספיק טובה בשבילו לצאת החוצה דווקא כדי לשחק כדורגל בשלוליות, או סתם לעמוד ולחייך כמו ילד מפגר. זה מה שקרה בסוף השבוע האחרון בכל רחבי הארץ, ובהסתכלות קצת יותר גבוהה על האבסורד הזה, מגלים שרק בישראל גשם הוא חתיכת שוס שאין מתחרים לו.

      Happy B-day, ג'ון

      מעטות האגדות שזוכות לכבוד בו עולם שלם מדליק להן נרות ליום הולדתן. ג'ון לנון הרוויח את התהילה ההיסטורית ביושר. השבוע הוא חגג שבעים, ונראה כי גם שנים אחרי שנרצח ע"י קריזיונר פסיכופט, אף אחד לא באמת רוצה לשכוח את האחד שהפך את העולם הזה לתרבותי יותר, לענוג יותר ובעיקר למרגש יותר, וחרט עבור כל כך הרבה אנשים פסקול לחיים שלמים גם כשהוא לא נמצא בהם.