פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה

      מאוהב בילד מהכיתה שלך? לא מסתדרת עם ההורים שלך? להכל יש תשובה. הפסיכולוג עונה

      בן 14 שואל:

      אני ממש מאוהב בילד מהכיתה שלי אבל הבעיה היא שיש לו חברה. אני כל הזמן חושב עליו וכל הזמן הלב שלי פועם חזק כשאני חושב עליו, ולפעמים אני חושב שגם הוא הומו אבל הוא מכחיש את זה בגלל שהוא מהמקובלים. הוא רצה שתהיה לו חברה בשביל להיות יותר מקובל, אבל בשיעורים הוא מסתכל עליי, והוא אמר לי שהוא אוהב לראות אותי צוחק, ואני לא יודע מה לעשות. אשמח אם תעזור.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      השאלה לגבי הנטייה המינית של חברך לכיתתך היא אכן שאלה מורכבת. הסיבה לכך הינה שייתכן ואותו חבר לא מודע לנטייה המינית שלו, שכן שבגילכם לא תמיד הנטייה ברורה כמו שנראה שהיא ברורה לך. בנוסף, מה שיכול להוסיף למורכבות הוא שהרצון העז שלך להיות איתו יכול ולהוביל אותך לחפש אחר סימנים שהנטייה המינית שלו תואמת את שלך. למעשה, הנטייה המינית של חברך אינה חשובה כל כך. הפחד מדחייה הוא רגש משותף לכולם בבואם ליזום קשר בין אם הוא הומוסקסואלי או הטרוסקסואלי. על כן הייתי ממליץ לך לשים את השאלה הזו בצד ולנסות להתקרב לאותו חבר ,לבלות אותו יותר זמן כדי להכיר אותו ולהבין האם באמת הוא מתאים לך ואולי גם להבין טוב יותר אם הוא הומוסקסואל או לא.

      אנונימית שואלת:

      אני ממש לא מסתדרת עם ההורים שלי והם לא איתי, וזה הרבה מעבר לבעיות גיל ההתבגרות. אין שום רגשות ושום מערכת יחסים נורמלית בינינו, למרות ניסיונות רבים של דיבור. רציתי להירשם לפנימייה כי אני בטוחה שזה יעזור ויקל עליי, אמרתי להם את זה ואפילו הצעתי ללכת לפנימייה טובה עם כיתות מופת ועדיין וקיבלתי "לא" חד משמעי מהם.

      מאז עברו כמה חודשים שבהם הרצון הזה הולך וגובר, כי הבנתי שאין דרך אחרת להקל עלי. אמרו לי שיש אפשרות לפנות למשרד הרווחה, אבל אני רוצה לעשות את זה בדרך שלא תלכלך על ההורים שלי יותר מדי. פשוט עדיין לא טוב לי בבית, ואני רוצה לעבור. אתה יכול בבקשה לתת לי מידע על מקומות שיעזרו לי ומספרי טלפון דרכם אמצא אנשים שיכולים לעזור לי ולבוא לטובתי, ולעזור לי לשכנע את ההורים שלי לשלוח אותי לפנימייה?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      ריבים עם ההורים ותחושה ש"כלום לא עובד" איתם, היא תחושה נפוצה בגיל ההתבגרות שמתמתנת עם הזמן. לפעמים הרצון לצאת מהבית הוא סוג של אמירה כלפיי ההורים אחרי שמרגישים שדיבור רגיל עימם כבר לא מניב תוצאות. הדבר נובע מכך שלפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לעשות מעשה דרמאטי ולו רק כדי לשדר לסביבה את עומק המצוקה בה אנחנו נמצאים. יחד עם זאת, לפעמים, כמו אולי במקרה שלך, יש באמת קושי משמעותי במערכות היחסים בתוך הבית והיציאה ממנו ולפעמים אפילו לפרק זמן מוגבל, יכולה לעזור. מכיוון שאת עדיין קטינה האחריות עליך מופקדת אצל ההורים והחוק יכול לאפשר לך לצאת מהבית כנגד הסכמת ההורים רק במקרים של הורות מאוד בעייתית (התעללות פיזית או נפשית, הזנחה וכו') מהמעט שאני מבין מדבריך אני חושב שאת מדברת על מצב בו התקשורת עם ההורים מאוד לא מאפשרת ולא רגשית. במצב כזה שיתוף הפעולה עם ההורים הוא מאוד חשוב.

      האפשרות הטובה ביותר עבורך היא לנסות לערב גורם נוסף שיעזור להבין את מהות המצוקה שאת חווה, יוכל לתת לך משוב אם אכן המצוקה שלך מצריכה צעד של יציאה מהבית ובכל מקרה יתערב כדי לסייע לך ויתווך בינך ובין ההורים במידת הצורך. הגורם הראשון שהייתי מנסה לפנות אליו הוא יועצת בית הספר שמכירה אותך וגם את הוריך (אם לא באופן ישיר, אז דרך המחנכת שלך). החשש לשתף מישהו מחוץ למשפחה הוא מובן אך המטרה היא לעזור לך וגם להורים שלך להבין יותר טוב את הדינאמיקה בניכם ומה ניתן לעשות. בנוסף, חשוב לזכור שהיועצת תוכל לשמור בסוד את הפרטים ששיתפת אותה ותוכל לחשוב איתך אילו פרטים ששיתפת אפשר לחלוק עם ההורים וכיצד לעשות זאת. ומידה ותבחרי לא לשתף את היועצת את יכולה לנסות לפנות לעובדים סוציאליים או מדריכי נוער שיש לדוגמא במועדוני נוער. כמו כן, את יכולה גם לנסות ולקבל עזרה נוספת דרך מגוון קווי סיוע וייעוץ לבני נוער שפועלים 24 שעות ביממה. צירפתי כמה מספרים וקיימים קוים נוספים אותם אפשר למצוא באינטרנט "אוזן קשבת" בטלפון 03-6204999, ער"ן בטלפון 1201 (1-800-24-1201) או קו חירום לנוער במצוקה בטלפון 1-800-353-300. לבסוף, קיימת אפילו אפשרות לקבל ייעוץ עם אנשי מקצוע דרך צ'אט שמפעילה עמותת על"מ. הכתובת מצורפת.

      אנונימית שואלת:

      אני וחבר שלי מכירים כבר המון זמן וחברים כבר שנה וחצי. תחילת הקשר היה מאוד מיני. אבל בחודשים האחרונים יוצא לנו להיות פחות ופחות ביחד. גם כשיש לנו הזדמנויות הוא לא כל כך מחפש את זה, ויש לי תחושה שהוא מעדיף לענג את עצמו לבד. זה די פוגע בי ואני כבר לא יודעת מה לעשות. למה הוא מתנהג ככה? יכול להיות שהוא מעדיף לפנטז על תמונה של מישהי אחרת? שהוא לא נמשך אלי כמו פעם?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      הירידה באינטנסיביות של יחסי המין עם הזמן וההתעוררות שלה בגלים (כלומר יש עליות וירידות בתדירות) היא תהליך טבעי בתוך קשר וזו התמודדות בלתי נמנעת כמעט בין כל בני הזוג. מדבריך עולה שאת הירידה בתדירות קיום יחסי המין את נוטה לייחס לעצמך, למשהו "לא בסדר" בך או בקשר ואז באופן טבעי חשה מצוקה ונפגעת. ייתכן גם שאת משתמשת ביחסי המין כמדד לבחון את מידת האהבה של חברך אליך ולכן כאשר התדירות יורדת את חושבת גם שחברך פחות אוהב אותך וקשור אליך. חשוב לשים לב שלעיתים אנחנו ממהרים להסיק מסקנה אישית לגבי אירוע שבעצם יכולים להיות לו מספר הסברים נוספים ורצוי מאוד לעצור ולשאול את עצמנו האם קיימים הסברים חלופיים לאלה שאנו מספקים לעצמנו.

      לדוגמא, ייתכן והירידה בתדירות קיום יחסי המין בינך ובין חברך קשורה לכך שחברך נמצא בתקופה בה הוא טרוד בדברים שאינם קשורים ליחסים שלכם ולכך השפעה על מידת החשק שיש לו למין איתך.

      התהליך שבו תחווי את הירידה בתדירות יחסי המין פחות כעלבון אישי הוא גם מאוד חשוב לתקשורת שלכם שכן אז תוכלי לדבר איתו על הנושא ולברר בדיוק מה הסיבות לירידה הזו בניכם, וכיצד ניתן להתמודד איתה. התקשורת היא מימד מאוד חשוב בשימור המשיכה המינית שכן בתקשורת פתוחה ניתן ליישב מחלוקות וקשיים שמעוררים בתוך הקשר וגם לחלוק מחשבות ורעיונות כיצד לעורר את אותה משיכה חזקה שנחוותה פעם.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג ומתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב ומטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט.

      ובואו שוב בשבוע הבא כדי לקרוא תשובות נבחרות לשאלות של גולשים