פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שאלה פתוחה

      לא מצליחה לאהוב את עצמך במראה? דואגת לחברה שלך שמזניחה את הלימודים לטובת כסף? הפסיכולוג ארז עונה

      בת 16 שואלת:

      אני לא מצליחה להתמודד עם הגוף שלי. בכל פעם שאני מסתכלת במראה, אני נגעלת עד עמקי נשמתי, ולא מצליחה שלא למצוא פגמים נוראיים. כולם מסביב אומרים לי שאני מדהימה ויפהפייה, יפה מן הממוצע ומהממת. לצערי אני ממש לא רואה את זה. הביטחון העצמי שלי מגיע רק מדברים שאמרו לי, ולא כי אני חווה אותו מבפנים בכלל. מבחינתי אני באמת שמנה ומכוערת. אני לא מצליחה להפסיק להתעסק בזה, וזה גורם לי לדיכאון נוראי. איך מקבלים דימוי עצמי יותר גבוה?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      לאופן בו אנו תופסים את המראה החיצוני שלנו יש בהחלט השפעה על הדימוי העצמי שאנו חשים. עם זאת, חשוב להדגיש שזו היא הדרך שבה אנו תופסים את המראה שלנו שמשפיעה, ולא המראה החיצוני עצמו. ישנם אנשים שהמראה החיצוני שלהם לא דומה למה שמוגדר לנו כאידיאל היופי על ידי התקשורת- ועדיין חשים מאוד בנוח עם עצמם. לכן, במצב שאת מתארת חשוב לבדוק מספר דברים. ראשית, כאשר תשומת הלב שלך מכווננת למצוא פגמים בעצמך זה בלתי נמנע שאכן תמצאי אותם.

      "הפגמים" שלנו הם חלק טבעי ובלתי נמנע מהאנושיות שלנו מה גם שעם הזמן הגוף הולך ומזקין ומתווספים בו "פגמים" נוספים שלא היו בעבר. בנוסף, חשוב להבדיל בין תשומת לב למראה החיצוני שאכן תורמת לו (ללכת להסתפר שיש צורך, או להתעמל כדי לחזק את הגוף) ובין תשומת לב מוגזמת לפרטים קטנים שגוררת בעקבותיה רגשות של שנאה עצמית ודיכאון שבנוסף להיותם מצבים רגשיים מאוד לא נעימים, גם בוודאי לא תורמים למראה החיצוני ("כשאת בוכה את לא יפה" כתב יהונתן גפן). כדאי לשים לב האם חוסר שביעות הרצון נובע מכך שהמודל שאליו את שואפת להידמות הוא לא מציאותי.

      ייתכן והאידיאל שלך הוא כזה שבהכרח ההשוואה תגרום לך להרגיש רע עם עצמך כמו במצב בו את משווה את עצמך לדוגמנית או שחקנית כזו או אחרת (שאגב, רבות מהתמונות שאנו רואים מעובדות על ידי מחשב כדי להעלים את אותם "פגמים" שאנו רואים כל בוקר במראה). ייתכן גם שההשוואה היא למישהי בסביבתך (אולי אחות גדולה, או חברה) שבהכרח הצורה שבה היופי שלכן מתבטא שונה אחת מהשנייה. אפשרות נוספת היא שייתכן ואת נוטה לשאוף לשלמות בתחומים רבים בחיים שלך (נטייה לפרפקציוניזם) וגם במקרה של הגוף את מתקשה לקבל את חוסר השלמות שלו ואת העדר השליטה על כך. כדי להתמודד עם המצב הייתי ממליץ מספר דברים: להגביל את הזמן בו את מאפשרת לעצמך להשתהות מול המראה או אפילו להוציא את המראה מהחדר שלך, אם יש בו כזו. בנוסף, אם כבר את מסתכלת במראה נסי לאמן את עצמך לראות דברים חיוביים שאת אוהבת בעצמך. על כל דבר שלילי נסי למצוא גם חיובי, אפילו אם הוא קטן.

      לבסוף, כדאי גם להתייעץ עם איש מקצוע כדי לבחון אלו מהסיבות שהועלו או אחרות מובילות אותך לחוש תחושה של דיכאון וחוסר סיפוק מגופך.

      אנונימית שואלת:

      יש לי חברה טובה מאד שהתחילה לעבוד במקום כלשהו, עם הזמן היא התלהבה מהמקום והביאה יותר מ10 חברים, כולל אותי, לעבוד שם איתה. מאז שהיא עובדת שם היא הכירה המון אנשים, מתלהבת מהעבודה ומהחברים ולא מפסיקה לדבר על כמה היא אוהבת את העבודה, נהנית בה, ומה בעצם לא. אנחנו בדיוק מתחילים את שנת הלימודים האחרונה, ולהפתעתי, גיליתי שהיא מתכוונת לעבוד כל השבוע (יש לה בית במצב כלכלי מצוין, היא לא צריכה לממן שום דבר חוץ מדברי מותרות לעצמה).
      ניסיתי לדבר איתה ולהסביר לה שלא יכול להיות שהעבודה תבוא לפני בית הספר, אבל לא הצלחתי.

      עד עכשיו היא הייתה תלמידה טובה, והגישה החדשה הזו שלה, שלא שמה קצוץ על הלימודים ומעריכה יותר את העבודה מלחיצה אותי. מה עלי לעשות למענה?

      הפסיכולוג ארז עונה:

      ממה שאת מספרת, נראה שניסית כבר לדבר עם אותה חברה לגביי ההחלטה שלה אך גילית שהיא נחושה בדעתה להמשיך לעבוד. מהשאלה אני מבין שאת שוקלת האם יש דבר נוסף שעליך לעשות כדי לנסות מלמנוע ממנה לעשות את מה שנראה לך כטעות (לדוגמא לערב את ההורים שלה, או אולי גורם בבית ספר). מכיוון שמדובר פה בהחלטה הפיכה, כלומר היא תמיד יכולה לעזוב את העבודה הזו או להתחיל לעבוד פחות אם תגלה שהיא מדרדרת בלימודים, ומכיוון שאני מניח שיש לה הורים ומורים שדואגים לה, כך שלא כל עתידה הלימודי מונח על כתפיך, הייתי ממליץ לך כרגע להניח את הנושא בצד. נראה שאותה חברה לא מחוברת לחשש שאת מעלה ואם תתעקשי יותר מדי או תערבי גורם נוסף הדבר עלול לפגוע בחברות שלכן.

      ישנם מקרים רבים בהם שווה ואפילו חובה לסכן את החברות כדי לנסות לעזור לחבר או חברה שעומדים לעשות טעות מרה, או הסתבכו מאוד אך חוששים לפנות לעזרה (כמו לדוגמא במקרים של התעללות בבית, דיווח על פגיעה מינית או שימוש בסמים). הדאגה שלך לחברה ראויה לציון אך עם זאת נראה שהדבר החברי כרגע הוא להניח לה ללמוד מהניסיון שלה ואולי בהמשך תהייה פנויה יותר לשמוע את מה שיש לך לומר.

      דבר נוסף שאולי שווה לקחת בחשבון הוא שייתכן שחלק מהדאגה שאת חשה מקורה גם בתחושה שהעבודה החדשה של חברתך אולי הרחיקה בניכם ואת חוששת ושאם תמשיך לעבוד שם גם בזמן הלימודים הדבר עלול לסכן את החברות שלכם. במקרה כזה את יכולה לנסות לדבר איתה גם על התחושות הללו ואולי תגלי שלמרות שהעבודה החדשה שלה מסעירה אותה מאוד, יש עדיין מקום בלב שלה ששמור רק לך.

      בת 18 שואלת:

      מערכות היחסים שלי לא נמשכות הרבה זמן, ואני חושבת שאולי הסיבה היא שאני נרתעת מאינטימיות, ולא בגלל שאני לא רוצה אלא בגלל שאני לא מרגישה בנוח עם הגוף שלי. אז קודם כל, איך אפשר לשנות את זה? מאוד לא נוח לי במצב הזה וגם אין לי ממש סיבה להיות ככה.

      דבר שני, לאחרונה יצא לי לדבר עם אמא שלי על יחסי מין וגיליתי שהיא רוצה שאני אתנסה רק אחרי החתונה – דעה שממש נוגדת את שלי! היא אמרה שאני צריכה לשמור על עצמי וככה כל המשפחה שלי נוהגת, ושבינתיים גם לא נתעסק בזה עד שיגיע הזמן שאני ארצה, אבל זה מאוד מפריע לי בכל זאת שלא פתוחה בפני האפשרות, איך אני יכולה להגיע איתה לפשרה מה אני אוכל להגיד לה? והאם זה נכון אולי לא לספר לה פשוט? או לספר לה אחרי? תודה מראש.

      הפסיכולוג ארז עונה:

      לגבי תחושת חוסר הנוחות עם גופך, מעבר למה שנכתב כבר במדור השבוע ובשבועות קודמים לגבי הנושא, ישנה אפשרות נוספת שאפשר לבדוק. לפעמים מסרים שמועברים אלינו מהסביבה הקרובה יכולים להשפיע על הדרך בה אנחנו תופסים את עצמנו ולפעמים הדברים הללו מתרחשים באופן לא מודע. ממה שאני מבין מדבריך המשפחה שלך היא יחסית מסורתית בעמדותיה כלפיי מין ולעיתים עמדות כאלה מכילות גם בתוכן מסר שהמיניות היא נושא שעדיף להצניע אותו ובעיקר אם הוא לא מתרחש בתוך הקשר של נישואים. הקושי מתחיל לפעמים כאשר בתהליך ההתבגרות באופן מודע אנחנו מעוניינים לאמץ השקפה אחרת מזו שחונכנו על פיה אך ברמה עמוקה יותר חשים מחויבות לאותה מסורת ואולי פחד ואשמה מול הרצון להתנגד לה. ייתכן ולמרות שבאופן מודע את מעוניינת בסוג כזה של אינטימיות, חששות שקשורים לאופי של המשפחה שלך יוצרים קונפליקט פנימי שבא לידי ביטוי בחשש מאינטימיות.

      כדי לעזור להתמודד עם הקונפליקט הזה (שנפוץ מאוד כיום) כדאי לחלוק את רגשותיך עם מי שעשוי להתמודד עם קשיים דומים לשלך. את יכולה לנסות להתייעץ עם קרובות משפחה שאולי עברו תהליך דומה או עם חברות שגם הם באות ממשפחות עם רקע מסורתי. את יכולה גם לעשות שימוש נוסף באינטרנט בפורומים שעוסקים בנושאי מיניות.

      לגבי התקשורת עם אימך, ייתכן מאוד והקושי שאת מתארת באינטימיות קשור גם לכך שהקונפליקט בעמדות שלך ושלה בצעם מסמל את אותו הקונפליקט שציינתי בין קולות שונים בעצמך. הייתי ממליץ לך לגשש ולראות האם הנושא פתוח לדיון נוסף איתה. את יכולה בהתחלה רק לציין שיש לך שאלה עם עצמך לגבי הנושא של יחסי מין לפני החתונה ושהיית רוצה להתייעץ איתה עוד על הנושא (חשוב לבחור תזמון מתאים לשיחה כזו בה את במצב רוח נינוח וגם היא ושיש לכם את הזמן והמרחב ולדבר באינטימיות וברוגע על הנושא). במידה ואכן יתאפשר דיבור איתה על כך, אני מאמין שזה יכול לעזור לך ליישב בהדרגה את אותם קולות. בהמשך תוכלי לבחון כמה עצמאות את יכולה לקבל על עצמך תוך דיבור איתה וכמה מהעצמאות שלך יכול להתאפשר ללא אישורה. במידה והשיח איתה לא מתאפשר, או במקרה ואת חשה שאת זקוקה לייעוץ נוסף, את יכולה גם להיעזר באיש מקצוע שיעזור לך לברר בצורה מעמיקה יותר את מקור הקשיים שאת חווה.

      ארז קרנר הוא פסיכולוג ומתמחה בפסיכולוגיה קלינית. עובד עם נוער בסיכון בתל אביב ומטפל ביחידת המתבגרים של מכון סאמיט.

      ובואו שוב בשבוע הבא כדי לקרוא תשובות נבחרות לשאלות של גולשים