פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      בדרכים

      נועם פנחסוב סוגר את הטור של "אני וכל המחשבות", האלבום הראשון - ונפרד. כל סוף הוא התחלה חדשה

      אחרי 4 שנים שעלה המופע האקוסטי "אני וכל המחשבות" הגיע הזמן לסכם תקופה חשובה בחיי שמסתיימת. אני לא בנאדם של סיכומים ויהיה לי קצת קשה לכתוב את כל מה שעברתי בסיבוב ההופעות הזה על דף אחד, אבל אנסה להוציא את המיטב.לפני כ- 4 שנים החלטתי לקחת גיטרה ולהופיע עם שיריי ממש כמו שהם נכתבו, הכי חשוף, בלי מסיכות. בהתחלה זה היה קשה, הרגשתי שאני משעמם את הקהל, משעמם את עצמי ומשעמם, באופן כללי. יש משהו מאוד מפחיד בלנגן ולשיר מול אנשים זרים כשאתה לבד עם גיטרה, בלי אף אחד להיאחז בו ולמשוך איתו הופעה מלאה. אתה צריך לסמוך רק על עצמך, לקחת את כל האחריות ולגרום לאנשים להיות מרותקים למשך שעה- שעה וחצי עם שירים שיותר ממחצית הקהל שנמצא בהופעה עדיין לא מכיר. ככל שהיו עוד ועוד הופעות שעברו בשלום או ממש לא בשלום, גיליתי בעצמי המון תכונות שאני לא יודע אם הייתי מגלה בדרך אחרת.

      נועם פנחסוב (יח"צ)
      גילה על עצמו דברים. נועם פנחסוב (צילומים: יחצ)

      דרך הביטוי שלי עם הקהל עלתה ב- 1000 רמות. דמיינו לעצמכם הופעה בפאב מלא באנשים עם הגברה שלא עולה על הדיבורים של הקהל, מה שיוצר חוסר תקשורת מוחלט בין הקהל למופיע.
      הדבר היחיד שיכול לעזור במצב כזה ולגרום לקהל להיות מרוכז בך זה התקשורת, סיפורים שאתה מספר, הערות מצחיקות, תשובות לשאלות שמישהו זורק פתאום. זה דברים שלמדתי אך ורק מהופעה להופעה, מקהל לקהל, מרעש לרעש, מרגעים שבהם הרגשתי הכי אבוד ובודד בעולם.

      היו הופעות שהרגשתי שככל שאני מתקרב יותר לקהל, ככה הוא מתקרב אליי. בשונה מהופעות עם ההרכב, בהופעות האינטימיות ראיתי איך אנשים מסתכלים עליי ומקשיבים לכל מילה ולכל תו, ראיתי דמעות זולגות לאנשים מהעיניים, צחקוקים קטנים כשלפעמים אני מתלוצץ, חצי חיוך כשאני משנה איזו מילה בשיר שהם מכירים ממש טוב, זוגות מתנשקים בשיר רומנטי (יש לי כאלה), בחור בודד שמתחבר למילותיי ומרגיש הכי מחובר שיש. יצא לי לא מעט לחזור אחרי הופעה כזו הביתה ולהגיד תודה למי שנתן לי את הכישרון והיכולת לגרום לאנשים להתרגש ולהתחבר.

      נועם פנחסוב (יח"צ)
      ללמוד איך ליצור עניין

      ב4 שנים האלה הגעתי עם "אני וכל המחשבות" להרבה מקומות בארץ. את החוויות מהנסיעות להופעות לא אחווה בשום מקום אחר, באנשים שבאו ולחצו את ידי אחרי ההופעה לא הייתי נתקל בשום מקום אחר ואין דבר יותר כיף מלצאת מהבית להופעה במקום שלא מכירים, בלי לדעת למה לצפות. הציפיות לא נגמרות.

      לא מעט יצאתי מהבית לכיוון ההופעה ושאלתי את נירק'ה, הקלידן שלי או כל נגן וחבר אחר שנסעו איתי , "מעניין אם בכלל יבואו אנשים". ופתאום להגיע לאיזשהו חור בצפון או דרום הארץ ולגלות שיש אנשים שמחכים כבר כמה חודשים להופעה הזו. זה סיפוק שאין לתאר במילים.

      נועם פנחסוב (יח"צ)
      מחכים רק לי?

      אז אחרי משהו כמו 300 הופעות, אני יכול להרשות לעצמי לסגור את הסיבוב, עם חיוך וסיפוק גדול והרגשה של הגשמה עצמית. מבחינתי השיא של סיבוב ההופעות הזה היה בהופעה מיוחדת בפסטיבל הפסנתר האחרון, וכמובן שאי אפשר לשכוח את כל המקומות שאירחו אותי בכל הארץ ונתנו לי את הבמה. מכאן אני פותח סיבוב חדש עם שירים חדשים, אלבום חדש וכמה שיותר אנשים חדשים שמגיעים עם הותיקים.

      נתראה.