פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      בדרכים

      פעם ניסיתם ליצור במקום מבודד, בו האנשים אפילו לא יודעים מה זה מועדון הבארבי? נועם פנחסוב מספר על ילדות בעמק חפר

      לפעמים אני מסתכל קצת לאחור וחושב על המקום שבו גדלתי. אני מרגיש שמשהו התפספס בילדות שלי. לא אגיד 'בכל מקום' כי אני לא יודע בוודאות, אבל אין לי ספק שברוב המקומות בארץ התרבות מפותחת בדרכים שונות, אם זה במתנסים פעילים, סדנאות כאלה ואחרות, אולמי הופעות וכו'... בהיותי ילד ונער מתבגר באחד המושבים בעמק חפר, אני יכול להגיד שמצב התרבות באזור שאף לאפס.

      נועם פנחסוב (יח"צ)
      לא קל ליצור ב, אהההה, חור. נועם פנחסוב (צילומים: יחצ)

      לא זכורים לי מתנסים פעילים, לא זכורות לי הופעות של אמנים, לא זכור לי מקום מסודר שאפשר בכלל להופיע בו ולתת לאמנים ולהקות צעירות באזור לעשות את האמנות שלהם, להופיע ולהתפתח בתחום. חשוב לומר שאני לא מדבר על מה שקורה שם בימים אלו, כי אני מאמין שהמצב די השתפר ודברים קרו מאז. מקווה לפחות.

      את להקתי הראשונה הקמתי בעמק חפר וההרגשה הייתה שאין איפה להופיע ואין איפה להשמיע את עצמנו לקהל באזור ואני יכול לומר את זה גם בשם להקות אחרות שהיו קיימות באותו הזמן.
      היינו צריכים לצאת ולהופיע במקומות רחוקים, מה שהוביל לכך שאף אחד מחברינו לא הגיע.

      נועם פנחסוב (יח"צ)
      המצב משתפר?

      הדבר שהכי היינו חשופים אליו הוא מועדוני מסיבות שגרמו לנו מחוסר ברירה להכיר רק את הסצנה של ריקודים, שתיית וודקה רדבול ומוסיקה שנעשית על ידי מחשב. במקרה נדיר, כשמישהו ארגן ערב הופעות של להקות צעירות, היו צריכים לשווק את זה בצורה כזאת שיש מסיבה כשיסתיימו כל ההופעות, אחרת בני הנוער לא היו מגיעים. אני לא מאשים את הקהל כי רק את זה הם הכירו ורק לזה חינכו אותם, אני לא מאשים אף אחד. אני רק יכול להגיד שהיום, בראייה לאחור, זה מאוד עצוב לי. דמיינו לעצמכם מצב שחבריי לשכבה לא ידעו מזה מועדון הבארבי, ואני חותם לכם שחלק מהם עדיין לא מכירים, תרבות פשוט לא מעניינת אותם.

      נועם פנחסוב (יח"צ)
      בארבי? מה זה בארבי?

      בזמני הפנוי אני מלמד גיטרה בני עשרה מאזור עמק חפר. אשקר אם אגיד לכם שללמד זו האהבה הכי גדולה שלי, אבל אני מרגיש שזו בהחלט שליחות, לראות ילדים לומדים לנגן ולשיר, מקימים לעצמם הרכבים ואפילו מופיעים באזור. זה מחמם את ליבי ואולי גם משלים אצלי את מה שאני אולי פספסתי. הלוואי ויום אחד אוכל לעזור ולפתח יותר את התרבות באזור. אעשה את זה ברצון ואהבה גדולה.