פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      היי בנטורל

      נגה היא האחרונה שתגיד לכם מה לעשות או מה לעשן, אבל לא חבל על הכסף והאנרגיה, של לנסוע לאמסטרדם רק בשביל זה?

      הרגע בו מסיימים תיכון הוא רגע מאוד מרגש. עולים על במה מצ'וקמקת, מקבלים את התעודה שמראה שסיימתי שתים עשרה שנות לימוד במערכת החינוך הכושלת ומתחבקים עם המחנכת – כל זה בשביל לחזור הביתה, לאסוף את המזוודות שנארזו שבועות מראש ולעוף לבן-גוריון כדי לעלות על טיסה יקרה להחריד - לאמסטרדם. אותם חבר'ה אשר להוטים ורעבים לחופשת קיץ מלהיבה לפני שהצבא תופס אותם ומשאיר אותם עם שתי רגליים על הקרקע, לא בוחלים באמצעים כדי להשיג את מבוקשם: כיף 'חושרמוטה.

      תכל'ס, מה מצפים יותר מכל ילד בן 17 וחצי – 18 שסיימו את המסגרת הראשונה בחיים שלהם? להשתכר זה קל מדי, זול מדי ופשוט מדי (מה גם שרובם כבר התחילו לשתות באיזו מסיבת גג בגיל 14. הם פשוט לא זוכרים את הפעם הראשונה, ושהם היו שם בכלל) – איזו אופציה נותרה? להתמסטל, דהה!

      מעבדה לשתילי מריחואנה נחשפה בדירת מגורים בחיפה- יוני 2010 (יח"צ)
      האופציה שנותרה? (צילום: יחצנים)

      זה היה יכול להיות אידיאלי בשמש הארץ ישראלית יחד עם כוס ערק צוננת, אבל תפסה אותנו בארץ תקופת יובש רצינית של הסמים הקלים – כן, ממש כמו זאתי בשנות ה20 בארצות הברית – ועכשיו אפילו כל סוגי החגיגת נכנסו לפקודת הסמים והם יותר לא חוקיים בפיצוציות. גז צחוק הוא לא באמת סם, משתמשים בו רק ילדים מתלהבים בני 15 והוא איננו אופציה בכלל, אז מה אפשר לעשות חוץ מללעוס עלי גאת עם סבא תימני? התשובה נמצאת ממש כמה אלפי קילומטרים, ו500 דולר מכאן.

      אמסטרדם (ShutterStock)
      הנה התשובה. ממש פה. בפנים (צילומי אילוסטרציה: Shutterstock)

      אמסטרדם. בהגדרה שלה, סתם עיר נחמדה עם תעלות ומים ופארקים ירוקים, קצת שואה ואנה פרנק וכל מיני מוזיאונים של ציירים גדולים ומפורסמים שמתים כבר הרבה שנים. אה, ואופניים. אבל ההגדרה המקורית של צעירי העולם: המקום להתמסטל תחת בקופי שופס עם תיירים אחרים, ואח"כ לבקר במוזיאון הסקס ולצלם פינים באווירה מסתורית ואדומה.

      אמסטרדם (ShutterStock)
      פינים אדומים או מוזיאונים ותעלות מים?

      אם עוד לא הבנתם עד עכשיו, יש לי בעיה עם זה. אל תבינו אותי לא נכון, אני הבנאדם האחרון שיגיד למישהו לא לעשן, לא לשתות או לא להתמסטל (אלא כן מדובר, כמובן, בלהסניף קוק מבטן של זונה בלי רגל או משהו. למרות שזה קינקי אש ובטוח יקבל אלפי צפיות ביוטיוב – לא מומלץ). כאילו, באמת? זה נראה לכם הגיוני לשלם כל כך הרבה כסף ואשכרה לטוס לחו"ל לשבוע בשביל לבקר בכל קופי שופ אפשרי באמסטרדם והסביבה? תנו להורים קצת נחת, קחו להם את הכסף שהם עבדו בשבילו בארץ ותשיגו לכם כמה אצבעות לבנוניות מוברחות בהרבה עבודה קשה, אם אתם עד כדי כך מוכרחים.

      איזור האורות האדומים באמסטרדם (ShutterStock)
      בשביל זה לנסוע עד לשם? אתם לא תזכרו כלום!

      בקיצור ולסופו של עניין, אם אתם רוצים לנסוע לאמסטרדם עיר האורות האדומים ולעשן את נשמתכם – יאללה בלאגן. מי אני שאמנע מכם. אבל חברה שלי, שעשתה את אותו הדבר בדיוק ועופפה לעישונים ואישונים אדומים, חזרה וסיפרה שהיא גם ככה בקושי זוכרת משהו מהטיול. אז לא חבל? חבל על הכסף, חבל על החוויות שאתם מפספסים, וחבל על העובדה שיום אחד תעבדו במשרד ותהיו ממורמרים, ולא תבינו איך בזבזתם את הטיול הזה על להיות מסובב. אם אתם רוצים לעשן, סעו לאיזו עיר מאיימת ושבו שם. ככה תהיה לכם גם הרפתקה מרתקת לספר לחברים, אם תזכו לחזור הביתה.