פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ידידות נפש

      התאהבת בידידה הכי טובה שלך? פתאום את חשה רגשות משונים כלפי החבר הטוב? הגעתם למקום הנכון. דנה אכלה אותה

      אף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי. אם הייתם שואלים אותי, אולי הייתי אומרת לכם שאני בכלל הייתי מעדיפה שזה לא היה קורה. אבל נו טוב, כבר ממזמן הבנתי שאותי אף אחד אף פעם לא שואל. זה לא שאני מתלוננת או משהו, אל תתפסו אותי כקוטרית סדרתית, פשוט פעם אחת הייתי רוצה לשלוט בשטות הזאת שגורמת לי לאבד עשתונות, להתנהג כמו פסיכית ולאבד כל כיוון שהיה לי, ואם לא הבנתם, העניין ה"קטן" הזה הוא בעצם אני, או יותר נכון הרגשות האידיוטיים שלי.

      הסיפור שלי מתחיל בשנה שעברה, כשהגעתי לתיכון והכרתי אדם מדהים שמהר מאוד תפס אצלי את התואר: "הידיד הכי טוב". במשך השנתיים האחרונות הקשר שלנו רק הלך והתחזק: אני מרגישה איתו הכי נוח בעולם, כל דבר אנחנו מספרים אחד לשני, אם זה סיפורים על האקס המיתולוגי או סתם שיחות נפש אל תוך הלילה. אני אפילו נשארת לישון אצלו מדי פעם וגם עם המשפחה שלו התפתח קשר לא רגיל. עבר זמן, וראיתי שמשהו בקשר שלנו משתנה. הערות כמו "כוסית שלי!" נזרקו וביקורת על התחת שלי הועברה באופן תמידי. באחת המסיבות הוא שאל אם הוא יכול לנשק אותי, באחת אחרת הוא פשוט עשה את זה בלי לשאול (מזל שנשארתי שפויה מספיק כדי להעיף אותו ממני).

      מה פה קורה פה?

      מתואר "הידיד הכי טוב" הוא זכה לקבל גם את התואר של זה שתמיד מתחיל איתי אבל יודע שאין לו סיכוי (יופי, אז עכשיו יש לי גם ידיד הכי טוב וגם מטריד סדרתי וזה בעצם אותו אדם, נהדר) .העניינים התחילו להסתבך קצת ואז החברה הכי טובה נכנסה לתמונה. באחת השיחות שלנו היא פתאום זרקה לי את ההערה שהצליחה להרגיז אותי ולהגעיל אותי בו זמנית: "אתם עוד תהיו ביחד... אני יודעת את זה". אני חושבת שבאותו רגע היא הבינה שכדאי שהיא תסתום את הפה, כיוון שכל ארון הנעליים שלי נזרק לעברה בזעם.

      למען האמת להגיד שסבלתי מכל העניין הזה אני לא יכולה להגיד, הסתדרתי עם זה. לא, אפילו אהבתי את זה. איזה בחורה לא אוהבת שיש גבר שכל יום אומר לה כמה טוב היא נראית וכמה הוא מת להיות איתה? אם כי אני מסכימה לגמרי עם זה שתגידו שזה חולני, העובדה שהגבר הזה הוא הידיד הכי טוב שלי שרואה אותי עם שיערות בבית שחי ואפילו יודע מתי אני במחזור.

      עברו כמה חודשים, והמצב לא השתנה. הידיד המשיך להיות ידיד, ההערות המשיכו להיזרק, החברה המשיכה בשלה בטענה ש"יום אחד אתם תהיו ביחד", ואני המשכתי לא להבין מה הולך פה ואיפה אני עומדת בכל הסיפור. עד שיום אחד זה תפס אותי, והתחלתי לרגע לחשוב מה היה קורה אם הייתי נענית לו. התחלתי לשאול את עצמי אם יש בכלל מצב שמשהו מפה יתפתח. הבנתי שבאיזשהו מקום יוצא שאני תמיד חושבת עליו, וכשהוא מדבר איתי על בנות אחרות (דבר רגיל כחלק מהשיחות שלנו), פתאום זה מתחיל לעצבן אותי ולהפריע לי. כנראה שהבנתי שאני מרגישה אליו משהו.

      הישמרו

      אתם בטח שואלים את עצמכם מה כ"כ בעייתי בזה שאני אהיה בקשר איתו? אז זהו - בעיה.
      החלטתי שאני צריכה לדבר איתו ושאי אפשר להמשיך בקשר המעוות הזה. בקושי רב סיפרתי לו את הכול, והסתבר לי שיש לו מישהי חדשה שהוא בונה עליה, ובכלל הוא אמר ש"הוא לא רואה אותנו כזוג". אני נותרתי בפה פעור, לחיים אדומות מבושה, וחונקת היטב את הדמעות שעוד שניה עומדות לפרוץ. לא ידעתי מה לעשות באותו רגע, ועד עכשיו אני לא באמת יודעת. לסיכום, אפשר בהחלט לומר שהשאלה האם לאהוב ולהיפגע או לא לאהוב בכלל עדיין נשארת פתוחה, וביום שאני אדע מה לעשות עם עצמי אני אהיה אדם מאושר. כרגע נשארתי בלי אהבה, ובעיקר בלי הידיד הכי טוב. ראו הוזהרתם!

      קרה לכם פעם? יש דבר כזה בכלל, ידידות אפלטונית בין בנים לבנות?