פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      החצי השני

      אולי, אחרי הרבה זמן של ציפייה, זה קרה? האם יוני פגש סוף סוף את הבחורה המושלמת?

      כבר מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בבחורה מיוחדת. היא הגיעה עם חברים של חברים למסיבת יום ההולדת של אחד מהם, ישבה בפינה עם פרצוף לא מרוצה, עישנה הרבה ושתתה לאט. היא הייתה לא חברתית בדיוק במידה הנכונה, והיה משהו בהבעת הפנים הקרה שלה שריסק אותי מבפנים. אהבתי את הדרך שבה היא שתקה והתעופפה לה לעולם אחר כשכל האנשים הרגילים סביבנו דיברו על סקס, סמים ומונדיאל. אהבתי את הדרך שבה היא סירבה למשקה שהצעתי לה, ואת ההתעלמות המוחלטת מהמבטים ששגרתי לעברה. אבל אולי היו אלה דווקא האדום הבוהק בשפתיה, הלובן החיוור בצווארה ותהומות הירוק בעיניה שבזכותם נשביתי בקסמיה. היא לא עשתה שום דבר מיוחד, רק ישבה על הספה ההיא כמו גוש קרח, והלב שלי נמס טיפה אחר טיפה. אולי הבנתי מה שונה בה - כבר לא ילדה, אפילו לא בחורה. פשוט אישה.

      לאט לאט היא נפתחה, הסכימה לשלב ידה בידי ולצאת איתי לטיול לילי קצר. בניגוד לדייט הממוצע, הפעם הייתי אני ששאל יותר מדי שאלות, והיא זו שנתנה פחות מדי תשובות. מחצאי המשפטים שלה למדתי שהיא לא אוהבת את המוזיקה המזרחית של הרדיו, אבל לפעמים שומעת קלטות של זוהר ונזכרת בסבתא. שהיא אוהבת חומוס, שיש לה קעקוע של שחף בכתף שמאל, שהיא תפרה את השמלה שלה בעצמה. שהשיר האהוב עליה בעולם הוא הקאבר של סוניק יות' ל'סופרסטאר', ושמרוב עצבים על ביטול ההופעה של דבנדרה היא מחקה את כל השירים שלו מהאייפוד. שהיא לא מגדירה את עצמה כאמנית, אבל לקחה לפני כמה שנים קורס צילום ומאז היא מבלה את רוב זמנה מאחורי העדשה.

      שהיא עזבה את הבית 'מהסיבות הכי גרועות', דילגה על הצבא ועכשיו היא גרה בדירת חדר קטנה בפאתי פלורנטין, עובדת משמרות כפולות בחנות בגדים בסנטר. לשני חתולי הרחוב האפורים והמאוהבים שלה היא קראה ג'וני וג'ון, על שם ג'וני קאש ואהובתו, ג'ון קארטר. לג'וני חסרה עין ולג'ון חסרה רגל, וזה מזכיר לה ש'לאהבה אין גוף ואין צורה'. לאורך כל אותו ערב היא סירבה לתת לי את מספר הטלפון שלה, ככה שליוויתי אותה הביתה מתוך הרגל, בלי יותר מדי תקוות. לא היה אדם מופתע ומאושר ממני כשהיא הציעה לי בביישנות לעלות לשתות איתה קפה, להכיר מקרוב את זוג החתולים.

      הקפה שלה היה קצת שרוף, מלא גרגירים, אבל צחקנו על זה וישבנו על המיטה ודיברנו עוד, ועוד. עם הדיבורים הגיעו נשיקות עדינות ורכות, ואיתן ידיים מגששות, לא בטוחות. הלוואי ויכולתי לכתוב גם על הצלקות שציירו חורי העגילים הנשכחים על תנוכי אוזניה, על שני המכתשים הענוגים שהוטבעו לה ביד אמן על הגב התחתון. הלוואי ויכולתי לכתוב יותר על השפתיים הדקות שלה, שלחשו לי להפסיק בדיוק כשהעניינים התחילו להתחמם. על הצללים שהטיל על גופה אורו המרצד של הנר. כן, הייתי כותב עוד על הלילה ההוא, אם הוא רק היה אמיתי. הייתי כותב עוד על הבחורה הנפלאה ההיא, אם היא רק הייתה קיימת.

      ציור שצייר יוני בן חורין (מערכת וואלה! NEWS , יוני בן חורין)