פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      עושים CTRL Z

      הגולשת האנונימית היתה מוחקת את הפעם הראשונה שראתה אותו. מבוגר ממנה ב10 שנים, ומנצל אותה

      אני יורדת בתחנה שנראית לי מוכרת, בכל מרצפת שעוברת תחת רגליי הנשימה חוזרת לקצב אחיד. העקבים המוגזמים שהחלטתי ללבוש אתמול לוחצים לי בעקב, ושמלת המיני השחורה מאיימת לחשוף פיסות עור בכל צעד, לא מאמינה שחשבתי שהוא ישים לב למה שאני לובשת. איך שהוא סגר את הדלת הוא הפשיט אותי ותוך דקה כבר היינו על המיטה. בהתחלה
      התלהבתי מזה, אמרתי לעצמי: "הוא כל כך התגעגע אלייך, הוא לא יכול בלעדייך". אבל אחרי שהוא גמר והלך לעשן, בלי לשחק לי בשיער או ללטף לי את הבטן, הרגשתי את האשליה מתנפצת. אני שוכבת אצלו במיטה, מרגישה כמו זונה שהוא זקוק לה לפי יום ושעה. השעה 4:00, אני רוצה ללכת.

      תצרבי את הפנים שלו בזיכרון שלך, את הריח שלו, את המגע שלו, כי זה הפעם האחרונה שאת רואה אותו, אני מבטיחה לעצמי. אני נזכרת בפעם הראשונה שפגשתי אותו. הידיים הענקיות שלו זה מה שכל כך הדהים אותי בו, ולאו דווקא העניים הירוקות הענקיות או השיער הארוך. העובדה שהוא גדול ממני כמעט ב10 שנים לא שינתה לי כלום, רציתי אותו, רציתי להיות איתו כל רגע בחיי. בהתחלה הוא צחק עליי, אמר שאין סיכוי שהוא יוצא עם קטינות ושזה ממש פדופילי בעיניו, והוא לא מבין איך אנשים עושים את זה. הוא לא
      הבין כמה אני עקשנית, ואני הבנתי שהנה, אחרי כמעט שנה, אני מוצאת מטרה כמעט בלתי אפשרית לביצוע. אחרי חודשיים של חיזורים חד צדדים, הוא הסכים לצאת איתי.

      כשיצאנו התנהגתי כמו חלומו של כל בחור, טיפשה וחרמנית, וזה הצליח. החודשיים שבאו אחרי זה היו החודשיים היפים בחיי. בילינו כל שנייה ביחד. הרגשתי בת ה-16 הכי ברת מזל בעולם,לא היה אכפת לי שחברות שלי אמרו שהוא רק מנצל אותי, שההורים מאוכזבים ממני, היה לי אותו וזה הספיק. כשחגגנו חודשיים הייתה לנו את השיחה הרצינית הראשונה שלנו,התווכחנו על הכל, צרחנו וקיללנו, בסוף הוא הלך והשאיר אותי לבד בדירה שלו.

      אחרי השיחה הכל השתנה, הוא התקשר פעם בשבוע במקרה הטוב, ובמקרה הרע לא התקשר חודש. כל שיחה שלו הייתה הצלה מהחיים המשעממים שלי, שהפכו חסרי תוכן בלעדיו. נעניתי לכל בקשה שלו. זה התחיל מלהבריז מבית ספר ולבוא אליו כי הוא חרמן, ונגמר בזה שברמנית מתקשרת אליי בשלוש לפנות בוקר ושואלת אותי אם אני יכולה לבוא לקחת אותו כי הוא שוכב שיכור באיזה בר באלנבי.

      את כל מה שהוא ביקש עשיתי, עם כל כך הרבה אהבה והערכה אליו. הייתי בטוחה שכל התקופה הרעה הזאת היא רק הקדמה לתקופה המדהימה שהולכת לעבור עלינו. עבר חודש ועוד חודש, כל כך חיכיתי ליחס ממנו, לסימן שהוא עדיין חושב עליי. עברה חצי שנה, כבר הספקתי לצאת עם תומר פעמיים ולחשוב שהוא חמוד, ושאולי הוא יכול לעשות לי טוב. ובדיוק אז הוא התקשר, אומר שהוא משתגע מגעגועים ושהוא פשוט חייב לראות אותי. לא הצלחתי להשתלט על עצמי ועל הגעגועים אליו, והבטחתי לו שאני מגיעה היום בערב. הלכתי לקנות שמלה חדשה, הייתי מאושרת, חשבתי שהוא יחבק ויגיד שהוא
      אוהב אותי ו..."את פתטית", לחשתי לעצמי בחושך והרגשתי דמעות לחות זולגות על שפתיי. עצמתי עיניים וכעבור חצי דקה אני והוא נרדמים, גב אל גב.

      אני קמה ב-5:00, לובשת את השמלה ואת העקבים בשקט מוחלט, הוא עדיין ישן. אני יוצאת מהבית שלו בלי להגיד לו כלום, מתחילה להתקדם לכיוון התחנה. הלוואי ויכולתי למחוק את הרגע בו ראיתי אותך לראשונה.

      ואיזה סיפורים אתם הייתם מוחקים? ספרו לנו ואולי תזכו באייפוד שאפל מתנה!

      נכון שבכל פעם שאתם לוחצים CTRL+Z אתם ממש מתבאסים שאי אפשר לעשות גם בחיים האמיתיים את אותה הפעולה? כמה מאושרים יותר היינו כולנו אם היה אפשר, בלחיצה אחת, לבטל ולמחוק את כל הדברים הנוראים שעשינו ושעשו לנו.


      זאת הבמה שלכם - שלחנו לנו סיפורים, שירים, ציורים, תמונות או כל מה שיצרתם, שמספר על רגע בחיים שלכם שהייתם מתים למחוק. אנחנו נעלה את המוצלחים ביותר לאתר, ויש לנו גם פרסים! בכל חודש, בחצי השנה הקרובה, היצירה ששמערכת וואלה! zone הכי תאהב, תזכה את השולח באייפוד שאפל מתנה.