פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נשיפות נשימות

      ניחוח הנשפים ומסיבות הסיום באוויר, ושני יודעת שלעולם לא נהיה אמריקקים. אז תחסכו את הכסף ותסעו לכינרת, כי הכל אותו חרא

      שני אירועים מכוננים גדולים קיימים בחייהם של כל זוג שמכבד את עצמו (ולא, אני לא מדברת על הפעם הראשונה. אני מקווה בשבילכם שזה לא היה שיא, ומאז אתם בירידה. מאוד מקווה), בעיקר כי אצל האישה מדובר בשיא בכל הקשור לגרדרובה (מלתחה בשפה של זקנים), ואצל הגבר בעובדה ששני הלילות שעוקבים את האירועים הם הלילות הכי מוצפי- הורמונים אצל בת הזוג (ובערסית- היא חרמנית אחושלוקי).

      הראשון, כמובן, חתונה וזה, כלה, חתן, כוס נשברת, עוד כוס נשברת (דוד יעקב שיכור), לבחור מעתה יש פריבילגיה לגדל כרס והאישה יכולה להפסיק להוציא שיערות. אבל כל זאת כאין וכאפס לעומת השיא של חיינו הצעירים, בסוף התיכון, בערב מכונן לחיי הבגרות- הנשף.

      לא נעלת עקבים? תשארי בתולה

      אז דמיינו תופי מארש בוערים בחדווה, דמיינו שמלות בצבעים ססגוניים שאפשר למצוא רק בחופים אקזוטיים שכף רגלו של אדם טרם דרכה בהם (היום הכל בלוויינים), מכוניות מפוארות עוצרות בצד הכביש מול שבילים מקושטים. דמיינו בר פתוח, דמיינו שומר בכניסה שאשכרה מכניס אתכם למקום שיש בו בר פתוח. עניבות בשלל צבעי הקשת (חוץ מורוד. אם זה ורוד- את לא מקבלת כלום הלילה, מתוקה) ושיער מסודר ומושקע שאוגדת ספרים שלמה עבדה עליו במשך חמש שעות, ואנשים מתהלכים בעקבים ונעלי ג'יימס בונד (ושוב- אם לא את נועלת את העקבים, קיבלת סימן ברור שהלילה לא יקרה דבר), מחזיקים כוסות גבוהות שנתמלאו במשקאות מבעבעים. בקיצור, דמיינו שאתם חיים בכל מקום שהוא לא ישראל. כי כאן זה כל כך לא ככה.

      בישראל פיתחו סטארט-אפ כושל שכולו קונצרט מחווה לנשפים שרואים בסרטים, חיקוי עלוב, פפסי סטייל, למקור ההשראה. מקור ההשראה הוא הפרום, נשף באמריקאית קולחת ומסוקסת בעליל. כן, פרום, לא פורום, כמו זה שפתוח בחלון המקביל, עם הפורנו (ואמא שלכם מחטטת בהיסטוריה, תדעו לצנזר).

      הנשף הישראלי הוא בעיקר כאוס שביום רגיל הייתה מתחלקת למזריקי הירואין בצד השמאלי ומשתרללות סדרתיות בצד הימני (או איזה גן אירועים, או חצר אחורית עם נוף לגראז' של מלון באמצע העיר) ממלא חבורה של בני נוער פוחזים שמעולם לא שמעו על נימוסים והליכות, ומרגישים מובכים מהמעמד כאילו היום זה שבת חתן מההתחלה, והם לא זוכרים את הפרשה. כולם משתכרים בלבוש חצי-פורמלי, כי פדיחה לבוא בחליפות מעונבות ושמלות שבאמת יגרמו לך להרגיש כמו נסיכה, ובסוף הערב אין מכוניות יפות שיוצאות מהחנייה אלא גדוד מפורק עם עיניים אדומות וצליעה קלה בצד שמאל של הגוף, נוהר החוצה בבלבול.

      כי נשף עושים באהבה - או לא עושים בכלל!

      כי ככה זה ישראלים. למה אנחנו מתעקשים להעמיד פנים שאנחנו משהו אחר? אנחנו חצופים, חסרי נימוס, צעקנים, חסרי עמוד שדרה, בעלי נטייה לאלכוהוליזם ובקיצור- מועדים לפורענות. בכל מדינה אחרת כבר היו מצמידים אלינו איזה קצין-מבחן ארי מלומד שנראה כמו שיבוט של רב-סמל בצבא אירופאי מאמצע המאה שעברה, מאלה שרואים רק בסרטים.

      הדרך היחידה לעשות את זה נכון היא לשכור אולם נורמלי, כזה עם נברשת מנצנצת למעלה (גם אם זה מפלסטיק, העיקר שבתמונות זה ייצא טוב) ורצפה מבריקה, לסדר כניסה יפה עם שומר בחליפה, להבהיר לבאי הנשף שכאן זה לא רייב אשפתות (לא שאני נגד רייבים, אבל תלמדו להבדיל), ולנסות להחדיר בהם מעט תרבות וקלאסה. אחרי הכל, או שתעשו את זה נכון או שלא תעשו את זה בכלל.

      סופ"ש מגבש באילת עדיף על שמלת ערב מפגרת

      ואם בחרתם לוותר על הרעיון, אני אומרת - תפתחו במבצע להשבת כספיכם מההנהלה (שזה בערך כמו לנסות להוציא החזרי נסיעות מלשכת הגיוס, מבצע סיני דרש פחות כוח רצון והניב פחות קורבנות, תשאלו את אבא), גייסו עוד שקלים מספר מהתלמידים (שזה בכלל קרב דמים רווי זוועות), סעו כולם לסופ"ש מגבש אחרון באילת או בכינרת, ורדו מהעניין של נשף. אתם בכל מקרה תסתכלו בתמונות הללו עוד 20 שנה ותקלטו שאתם נראים כמו בדיחת העשור.