פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      באיזו זכות?

      ח"כ עינת וילף מציעה לבטל את חוק זכויות התלמיד בטענה שהוא פוגע בנו. תמיר זוהר דיבר איתה, ו(באופן מפתיע) דווקא בעד

      מי היה מאמין שיבוא היום בו אני, תמיר זוהר, שוחר זכויות תלמידים מובהק ומי שמוכן לתלות עצמו בחדר מורים למען תלמידי ישראל, אתמוך בהצעת החוק של ח"כ ד"ר עינת וילף (העבודה) לביטול חוק זכויות התלמיד. הרי אחרי הכל, אין דבר שיותר מרגיז אותי מאדם שדורס אדם אחר, תחת מעטה של עזרה מזויפת. האם יתכן שישנו אדם המאמין שביטול זכויות של אדם אחר, יעזור לאותו בסופו של יום? "אני דוגלת גדולה בזכויות תלמידים", מבקשת ח"כ וילף להבהיר ומסבירה, "אני רק חושבת שהחוק חתר בדיוק תחת זכויות התלמיד".

      איך בדיוק?

      החוק, שהיו לו המון כוונות טובות, הפך בפועל לחוק זכויות התלמיד האלים, והתלמידים, שהוא בפועל מגן עליהם, זה קומץ התלמידים הבריונים, שמשליטים טרור בבית הספר. המערכת מעדיפה להגן על ילד אחד אלים ולא על אלף אחרים. צריך להבין - ביטול חוק זכויות התלמיד, אין פירושו ביטול זכויות התלמיד עצמן. החוק מכיל בתוכו קומץ חוקים, שבעייני רבים (ואני ביניהם) ריקים מתוכן, אינם מפורטים כהלכה, ואין הם עוזרים לאותו תלמיד לא בעייתי ממוצע שעליו נשלח החוק להגן.

      וזה לא הכי קל לבטל כליל את החוק?

      עברתי על כל סעיפי החוק, יש סעיף אחד ששווה משהו - הסעיף לאיסור הפלייה. סעיף חשוב. אבל, כשעשיתי קצת מחקר, התברר שהסעיף הזה היה קיים עוד קודם בחוק חינוך חובה. כדי לתת לחוק זכויות התלמיד משקל הוציאו אותו מחוק חינוך חובה והעבירו לחוק הזה. אני ממליצה פשוט להוסיף אותו בחזרה. שאר הסעיפים מיותרים. החוק כבר הפך לסמל, קיבל נפח ויצא מכלל פרופרציות, שאפילו אם דברים אינם כתובים בחוק, מתנהגים כאילו הם כתובים בחוק.

      דבר שיכול להימנע במצב בו משנים את החוק..

      חקיקה זה לא כלי לתווך בין יחסי מורים – תלמידים. אז יש אנשים שאומרים תוסיפי חובות או את זכויות המורה. אוקיי, אני אכתוב בחוק שתלמיד צריך להכין שיעורי בית, עכשיו מה - תלמיד ומורה יתדיינו שבע שנים בבית משפט, אם הוא הכין שיעורי בית או לא?! ברגע שאתה מעגן דברים בחקיקה, אתה מכניס את עורכי הדין ואת בתי המשפט ליחסים שדורשים מענה מיידי, כמו חינוך. חוק זכויות התלמידים בנוי על דגם לא מציאותי של תלמידים נאיבים מול מורה שתלטן. החוק הוא נורא יפה, נורא מתקדם, עם המון כוונות טובות אבל בפועל הוא קטסרופה.

      וביטול החוק הזה, מיותר ככל שיהיה, באמת יביא לפיתרון מיידי לבעיות החינוך האינסופיות?

      ממש לא. כתבתי ספר שלם, יש לי בערך 70 אלף דברים שאני רוצה לעשות. אבל התפקיד שלי כמחוקקת מזכיר לי את שבועות הרופאים - להישבע שהדבר הראשון שאני אעשה זה לא לעשות נזק. ברור, אני לא מצפה להבריא את המערכת, אבל אני כן מצפה שזה יסיר מכשול מרכזי שמנע את הבראת המערכת בשנים האחרונות.

      אותי מטריד שאת תעוררי אנטגוניזם ותסיסה מיותרת מצד ההורים והתלמידים, שלא יידעו לשים את האצבע על ההבדל (המשמעותי) שבין זכויות התלמיד לחוק

      צריך להתחיל ולהעביר את המסר, שלא מדובר בביטול הזכויות שלכם. נהפוך הוא - הזכויות שלכם מאוד חשובות, אבל החוק הזה פגע ברוב התלמידים, שכיום, מופקרים בידי מעטים ומורים ללא סמכות, שלא יכולים לסייע להם. החוק הזה פגע בכולם!

      אז למעשה, עם או בלי החוק, עדיין לא פתרנו את בעית זכויות התלמיד. התלמידים שבאמת זקוקים לזכויותיהם, נשארים ללא גיבוי.

      יש מקום אדיר לכתיבת מסמך של חובות וזכויות, אני בעד יוזמה כזאת. שילוב של הורים ותלמידים שיגבשו אמנה של זכויות וחובות המורים והתלמידים. אך כמסמך, לא כחקיקה.

      אם אתם שואלים אותי, תמיר, ח"כ וילף אולי עושה מעשה נכון, אבל חבל שאיש לא דואג ליישם את אותו פיתרון מיוחל. כמה זה כבר קשה לכתוב תקנון מורים-תלמידים? תשאלו את מועצת התלמידים של כיתה ו'.