פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      עושים CTRL Z

      הגולשת האנונימית איבדה את אהוב ליבה שנהרג בצבא. עכשיו, כבר שנה אחרי, היא עדיין לא חושבת שאי פעם תחזור לאהוב

      הכל התחיל ביום הראשון של כיתה י', בעצם אפילו לפני. בחופש הגדול ביום גיבוש הזה שעושים לכל כיתה לפני שעולים מחט"ב לתיכון, פתאום ראיתי אותך ונדהמתי מהיופי האינסופי שלך, כמובן שגם אתה הבטת בי וחייכת אליי את החיוך הכי מקסים בעולם. בכלל לא הקשבתי לכל מה שהמורה אמרה ורק בהיתי בך (אפילו את המערכת ליום הראשון לא כתבתי) וכל הזמן הזה חשבתי איך יכול להיות שכבר 3 שנים אנחנו באותה שכבה וכן ראיתי אותך כמה פעמים עובר לידי, אבל מעולם לא הסתכלתי עלייך כמו עכשיו, כמו ילדה קטנה ומאוהבת. הייתי ביישנית אז לא אמרתי כלום במשך חצי שנה, ואז חייכת אליי שוב פעם את החיוך המקסים שלך. זה היה באמצע שיעור מתמטיקה ארוך ומשעמם, ואז החלטתי שיהי מה, היום אני מדברת איתך ומשיגה אותך, שתהיה שלי ורק שלי.

      באותו יום כבר ראיתי אותך בהפסקה עם כל החברים שלך, וחברות שלי האיצו בי לגשת ולדבר איתך. ובאמת כך עשיתי, הודיתי בפנייך על רגשותיי ואתה רק הסמקת וחייכת. ואז במעין ביישנות כזאת אמרת לי שגם לך יש רגשות כלפיי (אפילו לא שמנו לב שהיה כבר צלצול) ושם זה קרה, באמצע הדשא בבית ספר, הנשיקה הראשונה שלי וגם הנשיקה האהבה הראשונה שלי.

      היינו ביחד במשך כל תקופת התיכון, היית הכי בשבילי ואני הייתי הכל בשבילך. עשינו הכל ביחד, היית הנשיקה הראשונה שלי, האהבה הראשונה שלי, הפעם הראשונה שלי ששכבתי עם גבר והרגשתי איתך הכי מאושרת ובטוחה בעולם, תמיד אמרת לי שאהבה כמו שלנו אין לאף אחד. סיימנו ביחד את י"ב, אני התגייסתי ממש מוקדם וכל יום דברנו בטלפון והגעגועים אלייך רק התעצמו מיום ליום כמו האהבה שלנו.

      והנה הגיע היום המפחיד ביותר, היום בו אתה התגייסת. לקחתי לי חופש מהבסיס כדי לבוא איתך לבקו"ם ולהיפרד ממך כמו שצריך. לא היית מוכן להתפשר ורצית קרבי אז התגייסת לגולני. סיימת טירונות בתור חייל מצטיין, ולא היה מאושר ממך. כל פעם שחזרת הביתה חווינו את אהבתו מחדש ותמיד הייתי שם מחכה לך, ואתה היית מחכה לי. כוווווולם קינאו בזוג שהיינו וחלמו על הרגע שימצאו אהבה כמו שלנו, ואז הגיע היום הנורא.

      זה היה יום שני. הייתי כהרגלי בבסיס, בעוד יום משעמם, וחיכיתי שתגיע כבר השעה 5 שאני אוכל לעוף מפה וללכת הביתה. ואז המפקד שלי קרא לי ואמר שהוא רוצה לדבר איתי על משהו אישי. בהתחלה לא הבנתי במה מדובר, ואז כשהוא אמר את השם שלך הבנתי הכל. גל של דמעות שטף את ליבי, לא הצלחתי לקלוט שום דבר ממה שאמר, חוץ ממשפט אחד שייחרט בלבי לנצח: "3 חיילי גולני נהרגו בפעולה היום, חבר שלך היה אחד מהם".
      רציתי רק לרוץ הביתה ולהתקשר אלייך, לשמוע את קולך שוב ושתגיד לי שזה לא נכון, שלא באמת קחו לי אותך.

      בלוויה הייתי שבורה, לא יכולתי לשמוע שום דבר מסביב, רק בכיתי וחיפשתי אותך בעיניים. אח"כ בשבעה המשכתי להתפלל שהכול זה חלום והנה עוד רגע תיכנס לבית עם החיוך המקסים שלך ותחבק אותי. אבל שום דבר מזה לא קרה. אתה נהרגת לי, פשוט לקחו לי אותך. איך אפשר לקטוף ככה בן אדם מדהים כמוך, סה"כ בן 19 עם אותם חלומות כמו כולם?

      עברה מאז שנה ואני עדיין מתאבלת, לא מצליחה לעכל הכל ולא מצליחה להתגבר, ובטח שלא לצאת/להכיר בנים. אני עדיין באבל שלי ואני לא מתכוונת לסיים אותו עד מותי, אני נשבעת לך לעולם לא אתאהב יותר, ולעולם לא אצא עם אף אחד אחר. אני עדיין מחכה ליום שניפגש שוב למעלה ועד אז א נשארת רק שלך. אני רוצה לעשות CTRL Z על היום שהתגייסת לקרבי.

      ואיזה סיפורים אתם הייתם מוחקים? ספרו לנו ואולי תזכו באייפוד שאפל מתנה!

      נכון שבכל פעם שאתם לוחצים CTRL+Z אתם ממש מתבאסים שאי אפשר לעשות גם בחיים האמיתיים את אותה הפעולה? כמה מאושרים יותר היינו כולנו אם היה אפשר, בלחיצה אחת, לבטל ולמחוק את כל הדברים הנוראים שעשינו ושעשו לנו.


      זאת הבמה שלכם - שלחנו לנו סיפורים, שירים, ציורים, תמונות או כל מה שיצרתם, שמספר על רגע בחיים שלכם שהייתם מתים למחוק. אנחנו נעלה את המוצלחים ביותר לאתר, ויש לנו גם פרסים! בכל חודש, בחצי השנה הקרובה, היצירה ששמערכת וואלה! zone הכי תאהב, תזכה את השולח באייפוד שאפל מתנה.