פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פרסומת אחת ודי

      סער גיט עדיין לא התאושש מיום העצמאות (אולי קצת יותר מדי ספריי קצף, או וודקה?) לכן החליט לתהות מה בדבר הפרסומות הכי ישראליות

      בנימין נתניהו של ארץ נהדרת הצהיר בתכנית האחרונה שהוא שוקל להפוך את יום העצמאות לשבוע העצמאות. אם ננסה לשקוע בדימיון לחצי שנייה ולראות אם הרעיון הזה בר יישום מעבר לפאנץ', תופתעו לגלות שבהתחשב למצב רוח הלאומי שאחרי כל הנביחות של הכלבים מהזיקוקים, יש בו משהו לא ממש מופרך. כשאף אחד לא ממהר להוריד את הדגלים מהמרפסות ועובדי קבלן מסכנים אוספים את כל בקבוקוני הספריי שנשארו על הדשא אל תוך שקיות זבל ירוקות, חלה אצל האזרח הישראלי הפנמה של ישראליותו.

      המרכיב הלאומי הופך אצלו לדומיננטי וגאה יותר, ואחרי 62 פתאום הרבה יותר נוח ונינוח לו להיות אחד מפה, ולו רק כי זה נהיה אופנתי יותר. הרעב לציונות גדל, אז הוא פתאום מעריך יותר את כל התוצרת כחולבן שמקשטת את חייו, נהנה להתרפק שוב על מטבעות לשון קאלטיים מהגשש ומכיל מחדש את כל מה שהוא התרגל אליו, בערך כמו שמשתתף מהישרדות לומד להעריך מחדש את הקולה כשהוא נוחת פה חזרה. התהליך המסורתי הזה הוא תירוץ מצויין להעיף רגע מבט להבזק הפרסומות הקרוב, ולראות שכמעט כולו נרקם בכותלי התעשייה המקומית, ועצם הרעיון שהוא נושא אופי שמצליח להשתלב בנוף של טקס הדלקת המשואות הוא סתם תוספת ראוייה. מהפרסומות הבאות בכלל קל לזהות את זה.

      המרגשת

      הרבה זמן שפרסומת לא הייתה ראוייה לאייש את הסופרלטיב הזה. "סלקום", לא חברה עם אידיאלוגיה צרכנית מיוחדת, מוכיחה שזה אפשרי אם רק רוצים, והיא גם עושה את זה בדיוק כמו שראוי לעשות. לא ממש ברור איך אף אחד אחר לא חשב קודם לכן על אינטרפטציה נוגעת כל כך ל"מלך העולם", השיר הכי ישראלי והכי מוכר גם יחד, למרות שהלחן שלו בכלל לא מגיע מפה. בתוספת סיפור מסגרת תמציתי ומתקשר וקבוצת כבדי שמיעה וחירשים שעושים טוב את מה שביקשו מהם לעשות, התמהיל הזה מצליח לעבוד כמו שהמון תערובות אחרות לא הצליחו, ולא עזר להן שהן הזיעו הרבה בשביל זה. לרגל יום העצמאות, הוא גם מצליח להיות ישראלי בדיוק במידה המתאימה ולפחות כרגע, זוכה בכבוד בטייטל הפרסומת של השנה. כבוד.

      המצחיקה

      יוסי מרשק ועידו מוסרי הם עוד דוגמא ליכולת שלנו לייצא אנשי תוכן קולעים. הם הוכיחו את זה מספיק בעבר, ולמרות שלא בטוח שאת תשדיר השירות הזה הם ימסגרו בקו"ח שלהם, רק שידעו שהיא עוד הוכחה טובה לטענה הזאת. בפרסומת מראה יוסי לעידו כמה אנשים עובדים אצלו, בניפוח חזה ישראלי פירסט קלאס, רק כי הוא קנה מוצרים כחולבן. המסר לא ממריא לתחכום שיא ולו רק כי הוא מעט תבניתי ושחוק, אבל הביצוע הקליל של שניהם מחפה אפילו על זה שלא היו כוסיות בחוף הים.

      המטומטמת

      רצינו להיחסף לאופוריה, אבל היינו חייבים להיעצר ברגע האחרון. קצת מפתיע שדווקא "צבר", זאת שבדרך-כלל מפציצה בגזרת הפרסומות שלהן, חתומה על הישג. זה לא המקום להגיד מה אנחנו חושבים על תרומתו של ליאור נרקיס לעולם (הכתבה האחרונה עליו ב"אולפן שישי" הראתה שהוא ראוי לנובל מינימום), אז נסתפק רק בלומר שה"סלאם יא סלאםם" המעיק או מה שזה לא יהיה שלו בפרסומת החומוסית הנוכחית שלו... איך נגיד את זה... לא הייתה הברקה. ושיהיה במזל לכולנו.