פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ילדים בגירים

      אלוהים ישמור - בגרויות! תרגעו, תניחו את בקבוק הערק ותלבשו משהו, למען השם. שני צור תעזור לכם לצלוח את התקופה הנוראה הזאת

      שוב הגיעו הימים השחורים בשנה. אלו שכבר דיברתי עליהם לא פעם, שרואים בהם את קו הסיום, מזיעים ומקיזים דם- והשריקה הנועלת את המרוץ לא מגיעה. כן, אני מדברת על תקופת הבגרויות, יימח שמה, שכולאת אותנו בין ארבעה קירות עם אנשים מאוד לא אטרקטיביים דוגמת בני גורן ופלורה ויניצקי, שעושים לנו כיף-כיף עם הרצון לשרוף את כל התאים במוח.

      תרגיעו, בסדר?

      ואללי, מדוע שארצה ללמוד בכלל? הרי שאנחנו, בני הטיפש-עשרה, ידועים כבעלי סדר עדיפויות נכון שכולל רוקנרול, אלכוהול ומעשי זימה בשעות בהן טרם זרחה השמש, לא? סתם, נו, אנחנו פשוט היחידים שמוכנים להודות בזה. אבל לנו, עם הזבב"מ (לפרטים- מילון הסקס השווה בעליל) ושות', יש גם מטלה שכוללת רכישת השכלה וכמיהה (של ההורים, בעיקר) לתעודת בגרות מלאה ומספקת את הדעת. אז בואו ניתן פוש אחרון ונתחיל לצלול, לאט ובטוח, בתוך הספרים, במקום לשבת בבטלה ולירות טוקבקים לכל עבר, או להתמכר ל"עספור" ולעשות שיואו-איזה-חתיך-איציק אחת לדקה, כי לטווח הארוך אין בזה באמת תועלת (ותהרגו אותי, אני לא מבינה את הסלנג הירושלמי אפילו טיפה)

      אז קודם כל, וגם את זה כבר ציינתי, צריך לנשום עמוק ולהירגע. התקופה המחרידה הזו מגיעה אלינו בין אם נרצה או לא. יש משהו שמשדר היסטריה בלהתחפר מתחת לשמיכות ולפתוח בשביתה כללית עד שמערכת החינוך לא תתיחס אליי יפה. קיימת עוד אופציה, מוטעית מיסודה, שרובנו נוטים לאמץ, ביניהם אני- להגיד "יאללה, בית-ספר זה לא החיים, למה אני לא משקיע קצת בעצמי? לא צריך לחרוש כל היום". האמת היא שעם המנטרה הזו מצאתי את עצמי בעיקר במועדי ב', או מתרתחת מעצבים על החומר באזרחות, כי מה זה לעזאזל השסע-הדתי-לאומי-חרדי-חילוני-מסורתי בכלל.

      "מחר אקרא את כל התנ"ך פעמיים! אהה, בערך"

      אז מה כן עושים? מניחים את ישבננו החטוב וההיפראקטיבי על כיסא נוח, פורשים דף בחינות ויומן ומצטיידים בעט שחור. סמנו את כל התאריכים של הבגרויות שלכם, ותזינו ביומן (למהדרים והעשירים, מצידי תתפנקו ביומן אלקטרוני. ואם אתם ממש עשירים- צרו איתי קשר, המכשיר שלי מתחנן לשדרוג). אחרי זה, תקבעו עם עצמכם שעות וימים- אה, פה חופש שבועות, אני לומד ביום הזה והזה, ונוסע למלחמת מים מטורפת ביום הפנוי שלי. ביום שישי הזה אני יוצא, ובשבת אקום ללמוד 4 שעות, וכו' וכו'. הכי חשוב כאן זה איזון- אל תלעיטו את עצמכם בשקידה, כי אחרת תאבדו כיוון. אל תחגגו יותר מידי, כי זה מועד לפורענות.

      השלב האחרון- לקיים את ההבטחות שלכם לעצמכם. זה אולי נשמע אידיוטי לחלוטין לסמן לעצמכם ביומן כמו ראש ממשלה תאריכים ושעות, אבל זה כבר הוכיח את עצמו מספר לא מבוטל של פעמים. אם תעמדו בהבטחות של עצמכם, תצליחו גם בבגרויות וגם בלהתבגר על אמת. תשתדלו לישון טוב, אל תלמדו כשאתם עייפים. עדיף להתחיל שעתיים מאוחר יותר מאשר ללמוד בצורה לא אפקטיבית. חוץ מזה, תהיו מרוכזים. אם יושבים לכם מתחת לחלון ומשמיעים מוזיקה בקולי קולות, רדו לבקש מהם לתפוס מרחק. ואם השיר שהם מנגנים מתחיל במילים "תגידו לה שיש, בחור שמבקש", אתם מוזמנים להשתמש בנשק, אתם תעשו למדינה טובה גדולה מאוד.

      אתם לא באמת בוגרים, זה בסדר

      ועוד הערה לסיום, מעין תובנה קטנה שצמחה במעמקי מוחי הפצפון בשנה האחרונה. העובדה שקוראים לזה "מבחן בגרות" לא מעידה על כלום. ילדים בני 16 לא באמת מתבגרים בהסתמך על מבחנים בהיסטוריה. רבשקה והיטלר לא באמת יספרו לכם בני כמה אתם מנטלית. זה התהליך שבדרך שמעיד על בגרות. היכולת לעזור לחברים, ללמוד, להתמודד עם לחץ, לעמוד באחריות. כל תקופת התיכון היא מבחן בגרות אחד גדול, ואין כזה דבר לא לעבור, כי זה פשוט קורה, אצל כל אחד במידה אחרת.מבחן הבגרות הזה הוא המבחן האמיתי שבו צריך להצטיין.