פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פרסומת אחת ודי

      מה הסיפור של האישה המוזר הזה מתפוצ'יפס ולמה ברפאלי ונועם לובשים כל כך הרבה בגדים? סער גיט מוציא לפרסומות

      חג הפסח לא היה רק זמן התהילה של המצות, המופלטות והלחמניות הכשרות. זהו גם תור הזהב של הפרסומות. גם אם אף אחד לא מסתכל עליהן כי הוא עסוק בלעכל את הגפילטע, להן זה לא אכפת. הן שם, מנסות לחדש ולא מחדשות כלום, ובהרבה יותר דומיננטיות מביום חול. נכון שמעצם הגדרתן הן ממשיכות להיות אינפנטיליות, כי שום דבר לא נשתנה גם בלילה הזה. מצד שני, אם נהיה כנים עם עצמנו, בין מהדורת חג עם עוד כתבה על המטיילים הישראלים בחול המועד, להופעה חיה של משה פרץ מהיכל התרבות, נראה שהן מצליחות לתת פייט ראוי. לפחות יש אלטרנטיבה.

      המושקעת

      קברינטי פוקס החליטו שנמאס להם מפרסומות שנראות אותו דבר ומופקות באותו סגנון, אז בפרסומת הנוכחית הלוקיישן הוא כבר לא מיטה, הקונספט הוא לא התחרמנות סתמית והנפשות הפעלות קצת יותר אקטיביות. טוב, גם אם הסתמיות נשארת. בפרסומת החדשה שלחו את נועם טור וברפאלי לפסטיבל וודסטוק המיתולוגי כדי לעזור ללקוחות להתרפק על נוסטלגיה רחוקה מדי. הפעם האווירה מצליחה להיות קצת פחות צפויה מכל הטרילוגיה הקודמת (כמות הסקס אפיל יורדת בהתאם), אבל הקשר לבגדים ממשיך להיות מקרי בהחלט. אין שום סיכוי שבלי שתי הנפשות הפועלות הייתם יודעים באיזה לוקש שיווקי מתים להאכיל אתכם הפעם.

      המביכה

      תפו'ציפס מפציצים שוב. זה זמן טוב להודות: השאיפה בדרך כלל היא לא להביא פרסומות של אותה החברה אם היא כבר קיבלה מאיתנו קידום, מתוך ראייה פלורליסטית והמחשבה שיש לתת ביטוי לכל שכבות הקופירייטרים בחברה. הפעם זה היה גדול עלינו, וערימות הרצון הטוב נדחקו לפינה. זה מה שקורה אל מול ההצגה המזעזעת שארגנו לנו הפעם, מינוס דוב נבון. לא צריך להגיד הרבה, פשוט לצפות ב"מה נשתנה" היצירתי (והמביך) של ה...נו...האיש המוזר הזה, ולנסות להתחבר לראש של היוצרים מאחורי. מי ייתן שהפרסומת הבאה של החטיף הלא מי יודע מה אכיל הזה תהיה כשרה יותר.

      המטומטמת

      זה לא שציפינו להרבה מהדיוטי פרי. מופע האימה של רותי עם אוולין הגועל המרגיזה משהו מהפעם הקודמת נחקק היטב בזיכרון הקולקטיבי של כולנו. הם לא ריחמו גם הפעם, והחליטו שרותי צריכה להפציץ שוב בסלוגן מרטיט, ושוב להתלבש על שיר שבהתחלה אהבנו ולעשות ממנו קאבר שגורם לנו לברוח מהארץ כמה שיותר מהר.