פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פרסומת אחת ודי

      והשבוע, למה YES לא חושבים על משהו קצת יותר מתוחכם ומה קרה למתי כספי? סער גיט מפורסם

      זו תקופת בצורת עצובה לפרסומות. בימים בהם שום גמר ריאליטי עתיר בצרכנים לא נראה באופק, האח הגדול והרווק רחוקות מהסוף (למרות שמבקרה של הרווק, ספק אם יישארו צופים עד שיגיע הרגע הזה), נשארות הפרסומות מיותמות ואפרוריות, ולא באמת מצליחות לעניין מישהו. בלעדיהן הן פועלות בנוהל שגרה מיובש ומתחננות וצועקות לתשומת לב, מנסות להמציא את עצמן מחדש כדי שנראה שהן קיימות, מתחפשות ומנגנות ופורטות לנו על הרגש, רק כדי שלא נזפזפ לערוץ הכנסת. אנחנו נורא אנושיים וכהרגלנו נוטים להעריך את המאמצים האלה למרות שמבקרה של השבוע – לא בטוח שזה באמת היה שווה את זה.

      המצחיקה

      מה שיפה בפרסומת החדשה של בנק מזרחי טפחות, זה שהיא מסתכלת לנו בגובה העיניים. היא לא מתאמצת שנאהב אותה ולא מוגשת עם תסריט צעקני מדי – אלא עושה את זה פשוט, ובעיקר מצחיק. דביר בנדק, הקירח עם הכרס, ממשיך בתפקידו מהפרסומת הקודמת ובאמצע ארוחה משפחתית קורא לחמותו (נכון?) דוחה, כשהיא בעצם רק דוחה את המעבר לבנק ההוא. הבכי המחוייך בסוף והקונספט הקולע מוכיחים את עצמם, כי אנחנו אהבנו וצחקנו כמו אחרי פאנץ' טוב. בלי הרבה תחכום או קלישאות מנצחות אבל עם מנות של נונשלנט מצליח הקמפיין הזה להבריק ולגרום לנו לזכור אותו. כמה חבל שאנחנו לא קהל היעד של "טפחות".

      המטומטמת

      לYES יש מספיק כסף ומקום פנוי בעוגת התקציב כדי להרים הפקות בפרסומות שרוצות שיסתכלו עליהן. בארכיון שוכבות פרסומות מושקעות עם יעל פוליאקוב כפרזנטורית, כשלרוב זה נעשה באלגנטיות ולא הופך למגוחך מדי. הפעם הניסיון לא היה מהמוצלחים. הפורמט של להקות רקדנים ששרות סלוגן שנון כזה לא זר לנו, אבל בפרסומת הנוכחית – בניגוד לחלק מהמקרים הקודמים - משהו לא מצליח לעבוד עלינו. במשך דקה וחצי מראה יס איך הצליחה למצוא כפילים מדוייקים אבל מעצבים לברק ומישל אובאמה, כשהזוג הנשיאותי מפזז בחוסר נוחות על מדשאות הבית הלבן. הפסקול קליט, אבל כמה אפשר לחזור כל פעם על אותו טריק?

      המביכה

      למתי כספי לא לקח פעם חלק בדברים שלא באו טוב עם הפילוספיה שלו, והעליבו את הקו האיכותי שלו. פרסומות נכללו בהגדרה הזאת, אבל זה היה פעם. בתחילת 2010 מתי כספי היה מוכן למכור את אחת היצירות הגדולות והקצת מונוטיניות שלו ("לא ידעתי שתלכי ממני") לפרסומת לחברת ביטוח שגם במקרה הטוב, לא מצליחה לשכנע אותנו לקנות שטיח. עם צילומים מושקעים שלא עובדים ושיר שגם ברדיו לא ממריא למחוזות מדהימים, התוצאה נבוכה ועגומה ומשאירה אותנו קצת אדומים. עדיף שיחזור להופיע במקום הראוי לו. הבמה.

      המתוחכמת

      אין הרבה מה להגיד על הפרסומת המעולה של HOT למג'יק שלהם. כשמשה איבגי בתפקיד הבורר משווק מוצר זה כבר סיפור אחר לגמרי. בתוך ים הסיסמאות הריקות והרעיונות השחוקים, רק על אפקט ה"זלצמן" מגיע למקלט הזה תשואות. הניחוח שאופף את הפרסומת – הקצרה יש לומר - מתוחכם ומדוייק, ופוגע בדיוק איפה שצריך כדי לגרום לנו להגיד שהצליח להם. רק תעשו טובה, ותשאירו להם פתק.