פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מישהו מישראל?

      והשבוע – יונתן חדד נכנס לויכוח פומבי עם נאסר, השותף הפלסטיני שלו לחדר בפנימייה. אבל בינתיים הוא לגמרי אופטימי

      מסיבות ברורות בית הספר בוחר שתלמידים מאזורי סכסוך יגורו באותו בית. נאסר, התלמיד הפלסטיני ואני, מסתדרים טוב מאוד בתור ידידים. אבל השבועיים האחרונים היו טעונים פוליטית ומלאים בשאלות כמו, "מה, אתה ונאסר אויבים?".

      הפינה שלי בחדר (אסור להשתמש , יונתן חדד)
      הפינה שלי בחדר עם זיכרונות מהארץ (תמונות שצילם יונתן)

      לפני כמה ימים נאסר שלח אימייל לכל התלמידים בבית ספר על יאסר עראפת, שתיאר אותו באופן מאוד חד-צדדי. מישהו בלי ידע קודם על הסכסוך היה מסיק ממה שהוא כתב שיאסר עראפת הוא מורה דרך צדיק וטהור של העם הפלסטיני, אם לא מושיע ומלאך. החלטתי להגיב, כי לא משנה מה הדעה שלי בנושא, לא יכול להיות שמידע כל כך מסיט יופץ כאן. אז הסברתי בכמה מילים שהרבה אנשים בישראל ובעולם רואים את יאסר עראפת בין היתר כמנהיג של קבוצות טרור שאחראיות לרצח אזרחים ישראלים. הוספתי שאני לא יכול להצדיק פעולות טרור מצד אחד, או פעולות צבאיות חריפות נגד עיר צפופה וללא הגנה מצד שני, שוב, כדי לאזן את הנושא. שני תלמידים פלסטינים החזירו לי מייל שבו הם תקפו אותי אישית והחליטו שאני מפיץ שקרים ושהמדיה הישראלית שוטפת לי את המוח.

      השותף שלי לחדר (אסור להשתמש , יונתן חדד)
      הפינה של בובו עם בובו, השותף שלי לחדר מסלובקיה

      הבנתי שאין מקום לדיון רציני בנושא. בשנה שעברה היה דיבייט פומבי בין ישראל לפלסטין על רקע מבצע "עופרת יצוקה", אבל אני לא חושב שלנסות להצדיק צד אחד או אחר יכול לעזור לפתור את הסכסוך. גם כי שני הצדדים יכולים לשכנע ולהצדיק את הפעולות שלהם באופן מיומן ומושלם, וגם כי זה לא יעזור לפתור את הבעיה. להיפך, הבנה וקבלה של הצד האחר דרך אינטראקציה ידידותית ונורמלית יכולות, בסופו של דבר, להוביל לשיתוף פעולה ושלום. אני מקווה שיהיו לנאסר ולי הזדמנויות יותר רגועות לדבר על החיים שלנו לפני שהגענו לכאן.

      נוף טיפוסי בדרך לבית הספר (אסור להשתמש , יונתן חדד)
      הנוף בדרך לבית ספר. יורד הרבה גשם קל בזמן האחרון אז יש לעיתים קרובות קשת בענן

      בנושא אחר לחלוטין, וונגה, בחור מאוד חכם ושנון מדרום אפריקה, נסע ללונדון לכמה ימים כדי להשתתף בכנס יוקרתי בנושא איכות הסביבה ומנהיגות בינלאומית. הוא אמר שהוא נהנה מאוד והכיר הרבה אנשים מעניינים, אבל הצביעות הנוראית של הגוף המארגן הייתה יוצאת דופן. הם הוציאו סכומי כסף מוגזמים לחלוטין כדי לפנק את התלמידים שהשתתפו, בין היתר כדי לאפשר להם להימנע מאי הנוחות הבלתי נסבלת של נסיעה באוטובוס. כל ארבעה תלמידים נסעו ברכב פרטי, כל תלמיד קיבל חדר נפרד במלון ודמי כיס של 30 פאונד כל יום. אני לא רוצה להמעיט בערך של מטרת הפרויקט, אבל אני לא חושב שהייתי מרגיש בנוח להוציא כל כך הרבה כסף בזמן שאני משתתף בכנס שאמור להועיל לעולם ולאנושות. אני שמח שבית הספר שלי לא מרשה לעצמו להגיע למצבים כאלה, ושרמת החיים שלנו נקבעת לפי החוויות, הפעילויות והיוזמות שלנו.