פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מישהו מישראל?

      בין להיות קנדי ללהיות ישראלי, בין כנסייה אנגליקנית ובית כנסת, יונתן חדד גילה שקארדיף לא מחכה לו

      נתחיל בטיול מאולתר לקארדיף, בירת ויילס. אני חושב שקארדיף בערך בגודל של תל אביב. אייליש (מויילס), הזמינה אותי לקארדיף כדי להראות לי את התרבות המקומית (כמובן שמצאנו שם ישראלים אורבים בכל פינה בקניונים עם עגלות של מוצרי ים המלח, אבל לא משנה). עשינו את הדברים הרגילים שתיירים עושים – מסעדות, מוזיאונים, חנויות, הטירה של קרדיף.

      יונתן חדד מבית הספר באנגליה (סלקום , יונתן חדד)
      אייליש מויילס וג'וש מארצות הברית (שהצטרף אלינו מאוחר יותר) ברחובות קארדיף

      מול הטירה יש את "אצטדיון המילניום" ובאותו יום היה שם משחק מאוד חשוב של הקבוצה הוולשית נגד הקבוצה של ניו-זילנד ברגבי. אני יודע על רגבי רק מה שראיתי בפרק בחברים כשרוס מנסה להרשים את החברה הבריטית שלו, אז לא היה לי מושג מה הולך שם. כל הרחובות היו מלאים לגמרי באנשים עם הצבעים של הקבוצה על הבגדים, הפנים והתינוקות שלהם. הבריטים מאוד אוהבים לשתות אז כל הפאבים היו מלאים עד הרחובות. היה נחמד לראות באחד הפאבים חבורה של גברים בגיל המעבר עם כרס בירה שרים מול מסך ענק שמראה את המשחק. זה הזכיר לי את קניון מלחה בירושלים לפני משחק של בית"ר.

      אייליש הראתה לי את השכונה שהיא גרה בה כשהיא הייתה קטנה וגילינו שהרבה מהגרים מוסלמים עברו לשם ופתחו מסעדות חלל (כשרות מוסלמית שדומה ליהדות). גם זה הזכיר לי את השנתיים שגרתי בירושלים וכמה היה קשה למצוא שם צ'יזבורגר. כשעשינו קניות ניסיתי לשלוט בעצמי ולא לבזבז יותר מדי כסף. אפילו קניתי חגורה ומטריה שבאמת הייתי צריך בחנות צדקה, ושתיהן נהרסו בערך שעתיים אחרי שקניתי אותן. עשינו גם שיחה עמוקה עם מיסיונר נוצרי ברחוב על משמעות החיים ואיך שאנחנו צריכים שישו יציל אותנו.

      יונתן חדד מבית הספר באנגליה (אסור להשתמש , יונתן חדד)
      קישוטים בקניון לקראת חג המולד

      התחלתי להשתתף בפעילויות של באקטואליה ועיתונות. עשיתי שני ראיונות לעיתון הקולג'ים אבל הם עדיין לא עלו על האתר אז אני אודיע בהזדמנות מתי כן. התחלתי להשתתף במועצת תלמידים ולהלחם למען זכויות הצמחונים בבית הספר לאכול מנה צמחונית חמה לפני שהקרניבורים גוזלים את הכול. מה שהפתיע אותי זה חלוקת האחריות של האנשים בשנה השנייה. אפשר ממש לראות שיש אנשים שאחראים על הרבה פעילויות ועדיין יש להם זמן לחיי חברה, לשינה ולציונים לא שפויים בתעודה. יש פה מודלים לחיקוי אמיתיים.

      היום יש לי עוד ערב לאומי, הפעם צפון אמריקאי. אני צריך לייצג את הקנדיות שבי (אמא שלי מקנדה, עברה לישראל בגיל 25).

      חוץ מזה, סוף סוף הצגתי את "מופע האימים של רוקי" לבית שלי ורובם נהנו. הם לא היו מוכנים לקבל את העובדה שחייבים לראות את הסרט לפחות ארבע פעמים כדי להבין מה לעזאזל רוצים ממך.

      ביקרתי ביום ראשון בכנסייה האנגליקנית שלנו ואני מתכנן בפורים ללכת לבית הכנסת המקומי. הייתה אווירה מאוד נחמדה בכנסיה באופן כללי – המוזיקה, האוכל, והאנשים המחויכים, אבל התוכן עצמו היה קצת רדוד. הרבה דיבורים על כמה שישו נהדר והוא מת בשבילנו בלי משמעות או מוסר השכל. אני מגדיר את עצמי כאתיאיסט חסר דת, אבל אני עדיין מצפה לערך כלשהו מהפולחן הדתי, בכל דת. לא מצאתי הפעם.