פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הצו של אורן

      לא צריך להיכנס להיסטריה – הרופא בלשכת גיוס כבר מישש למיליון כמוכם את הביצים. אורן מאיר אשך טמיר. חלק רביעי

      שלום מלש”בים. הפעם, בחרתי לפתוח עם טוקבק שקיבלתי בשבוע שעבר. כותב לנו רגישון: “האם יש אמת בכך שהרופא בודק את אשכיי? אני חש בושה וכלימה כשאנוכי מתפשט מול בני אנוש שאיני מכיר. אנא מכם צדיקים, עיזרו ליהודי בשעתו הקשה". אז נכון, זה לא ממש הנוסח, אבל הפחד זהה אצל כל זכר באשר הוא. הפחד שקומוניסט בן 70 יפשפש באשכיך דקות ארוכות. היום נתגבר יחדיו על הפחד והמצוקה, בעזרת מספר טיפים. אתם כמובן מוזמנים לשתף אותנו בפחדים שלכם באמצעות מערכת הטוקבקים, אבל זה לא יעניין אף אחד.

      התחנה הראשונה בלשכת הגיוס היא בדרך כלל אימות הנתונים. מטרת התחנה היא.. אממ.. לאמת את הנתונים. כן כן, מדובר בתחנה הכי מיותרת שיש. יותר מיותרת מהתחנה השלישית במשחק המחניים שהיינו משחקים ביסודי. בתחנת אימות הנתונים יושבת בחורה נחמדה וחייכנית ששואלת אתכם במשך שעות שאלות קיטבק, חופרות ולא אינטליגנטיות, בקיצור – השאלון המורחב של אודטה. איך קוראים לך? איך קוראים להורים שלך? איפה סבתא שלך גרה? מה הולך על ארבע ועושה רעש של חתולה (רמז: חתולה)? והיד עוד נטויה. לאחר השאלות הרבות, שמטרתן לבדוק אם אתם זה באמת אתם (ולא חלילה פושעים מסוכנים, שמתחזים לנערים בצו ראשון), יגיעו שאלות מסוג אחר. בשאלות האלה יבדקו כמה שגיאות כתיב אתם עושים במילה "אבא" ואם אתם יודעים מה זה "גילופין" (אדם בגילופין הוא אדם שיכור – ממש כמוכם בכל סוף שבוע).

      טיפ #1

      למחצית מן השאלות (ואפילו ליותר) שישאלו אתכם, מופיעה התשובה במחשב מולו יושבת החיילת. המטרה, שוב, היא – לראות שאתם זה אתם. לכן, אנא מכם, הזדיינו בסבלות, ענו באיפוק והשתדלו לא לזרוק כיסא על חיילת ולצעוק “אמרתי לך כבר שלסבתא שלי קוראים שושנה". גם את קור הרוח והסובלנות שלכם בודקים.

      לאחר אימות הנתונים, יעבירו אתכם (בדרך כלל) לועדה רפואית. אם חשבתם שהועדה הרפואית זה אולם עם שופטים כמו ב"כוכב נולד" שישאלו אתכם “כן, מה הכנתם לנו?”, טעיתם. הועדה הרפואית היא יותר בכיוון של רופא אחד, ששואל הרבה שאלות. בכניסה יבקשו מכם לעשות בדיקת ראייה קצרה ולאחריה תידרשו להיכנס לתא, לחלוץ נעלים ולחכות עד שיקראו לכם. והנה מה שקרה לי. “אורן?”, קראה לי אחת הרופאות. ניגשתי אליה והיא הפנתה אולי לעמדה מוקפת וילונות. במשך מספר דקות, שאלה אותי הרופאה על דברים שציינתי בשאלון הרפואי. דיברנו ודיברנו כשלפתע (!!) אמרה: “טוב, עכשיו תתפשט. תישאר רק עם תחתונים ותעמוד מאחורי הוילון". התפשטתי. נעמדתי נבוך, כשעל גופי תחתונים בלבד, ורעדתי מקור. “לעזאזל!!”, חשבתי לעצמי "זאת המטרה שלהם! להקפיא לי את כל הגוף כדי שלא יעמוד לי!!”. בעודי ממציא מניפולציות שעושה צה"ל על הזין שלי, נכנסה הרופאה וביקשה ממני להתכופף. היא החלה לבדוק את גבי העליון והתחתון ואז התפנתה לחזה, כשלפתע (!!!!!!) אמרה (יותר בכיוון של מלמלה לעצמה) “אוקיי, עכשיו להוריד תחתונים לגובה ברכיים”.

      מה אגיד לכם? לפני שהספקתי להבין מה קורה, מצאתי את עצמי עירום כביום היוולדי, כשמישהי שאינני מכיר מפשפשת באשכיי. עמדתי נבוך והשתדלתי כל הזמן לא להסתכל למטה. פחדתי להסתכל ולראות את הבושה, את הצימוק, את הדגל שלי יורד לחצי התורן מהפדיחה. פישקתי רגליים (כאילו אני רגיל שבחורות שאיני מכיר מפשפשות באשכיי) וחיכיתי. לפתע!! (אני חייב להפסיק את ההפתעות הדרמטיות האלה), ביקשה ממנה הרופאה להשתעל. “מה להשתעל עכשיו?”, חשבתי לעצמי. "אם אני אשתעל היא תגלה משהו חדש, שהיא לא הבחינה בו במשך החמש דקות שהיד שלה הייתה שם”. נו טוב, השתעלתי. זה המעט שאני יכול לעשות בשביל צה"ל.

      טיפ #2

      ועכשיו ברצינות – זה בסדר להיות נבוכים. נכון, זה לא הכי נעים שמישהו שאתם לא מכירים ממשש לכם איברים אינטימיים. אבל תזכרו שאותו אדם ראה עוד אלף כאלה בחייו, וזה ממש לא יצחיק אותו. תשתחררו, תירגעו והכל יהיה בסדר. אה, בנים – תיבדקו שהרופא שם כפפה לפני שהוא התחיל לבדוק את החבילה. בנות – אף רופא לא מתכוונת לבדוק לכן את הכוס או לבקש מכן להוריד תחתונים. אל תדאגו.

      עד הפעם הבאה – תשמרו את הביצים שלכם לעצמכם ופלוגה zone – משוחררים.