פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הצו של אורן

      אורן מאיר מספר על הפעם הראשונה שלו (בלשכת גיוס, זה לא המדור של אסף פה). חלק שלישי

      גמר חתימה טובה מלש"בים חטובים, הגענו סוף סוף לחלק המעניין. אחרי כל החתימות על הטופס הסגול (בגלל זה קוראים לזה "גמר חתימה".. אוי, אני שנון..), אחרי שמילאתם את הטופס, קיבלתם את תוצאות הבדיקות וזרקתם בלוני מים על עוברי אורח (זה סתם לכיף) הגיע הזמן לדבר על היום הגדול.

      אז קודם כל, לכל הפרנואידים שביניכם, בלי לחץ. גם אם לא שלחתם את הטופס בדואר לפני ההתייצבות, אף אחד לא יעשה לכם כלום. המשטרה לא עוצרת אנשים שלא מחזירים טפסים בדואר, ומכניסה אותם לכלא. בעצם, המשטרה לא עוצרת אף אחד. תירגעו כבר.

      זה היה יום שלישי, השעה הייתה שש וחצי, והנה הגיע לו יומי הראשון בלשכת הגיוס. חיש מהר התלבשתי בשמלה שקניתי במיוחד לרגל המאורע, ויצאתי אל עבר לשכת הגיוס. רצתי וקפצתי ברחובות העיר, שמח ומאושר, שכן עמדתי בלוח הזמנים וזכרתי לקחת הכל. וכשאני אומר הכל, הכוונה לכך שחוץ מאת המכונת כביסה, לקחתי את כל הבית. מה שהתברר לחלוטין כטעות מרה. אתם בבקשה לימדו מהטיפ הבא

      טיפ #1

      כדי לא להיכנס לפניקות מיותרות של "אוי שיט! שכחתי את תעודת הזהות של סבתא!!", סדרו תיק יום לפני. אל תשכחו לשים בו את תעודת הזהות, צו התייצבות, שאלון רפואי (אם לא שלחתם) וכל מיני ניירת של בדיקות רפואיות מיותרות (תוצאות שתן, משקפיים, בתולים). כמו כן, רשמו לעצמכם את פרטי קופת החולים ופרטים על ההורים שלכם (למי שלא זוכר איך קוראים לאמא שלו וכאלה) וקחו אוכל וכסף. חוץ מזה, נשבע לכם בפוקימון, שאתם לא צריכים כלום. כן, גם לא את התעודה של היסודי.

      בכניסה ללשכת הגיוס, התחלתי להילחץ טיפה. “קיבינימט", חשבתי לעצמי, “כמה אנשים יש כאן!! כל המדינה קיבלה צו ראשון או ששוב הפפראצי רודפים אחריי?!”. אחרי מספר רגעים הבנתי שרוב האנשים באו ללשכה על מנת להתגייס ולכן נרגעתי וצעדתי בשמחה אל הבניין למלש"בים. “טופס, בבקשה", פנה אלי חייל, שתפקידו בצבא הוא לאסוף טפסים (לכל הטוקבקיסטים, שטוענים כי כל חייל תורם למדינה ושיתבייש כל מי שלא מתגייס – לדעתכם מי שעושה שירות לאומי ועוזר לנזקקים או חולים תורם פחות מאותו חייל, נכון?). הגשתי לו את הטופס הסגול, הוא הביט בו וקרע את צו ההתייצבות. מכאן אנו מגיעים לטיפ שחשוב אף יותר מטיפים של "איך לבגוד באחותך”

      טיפ #2

      מסקר שערכתי בקרב עצמי, כ-95% מהמלש"בים מאבדים את הטופס הסגול בתחנה כזו או אחרת. אז אנא מכם, קרעו מבעוד מועד את הכרטיסים לאוטובוסים שנמצאים בשולי הטופס, ושמרו בארנק (!!!!!!!!!). שלא תהיו לי אחר כך כמו הטמבלים האלה שמאבדים אותם ואז נאלצים לפתות נהגי מוניות ולספר להם שהם עובדים ב"וואלה!".

      בכניסה לבניין, קיבלה את פני חיילת נחמדה, שהסבירה לי על המשך יומי בלשכה ונתנה לי כרטיס, אותו יש להעביר בכל תחנה אליה אגיע. עליתי שמח וטוב לב לקומה הראשונה, לתחנה הראשונה – אימות הנתונים. ומה היה שם? בעיקר מצחיק. אבל תאלצו לחכות לפרק הבא. כמובן שלא אעזוב אתכם בלי טיפ אחרון

      טיפ #3

      שמרו על הכרטיס כמו על איבר מינכם בחוף נודיסטים! בלי הכרטיס הזה, אתם יכולים להתחנן שמישהו ישים עליכם זין וגם אם תחכו בתור שמונה שעות, אף אחד לא ישים לב לקיומכם. כמו כן, נסו להקדים. אם תבואו ב-12, כנראה שתאלצו לארוז איתכם גם שק"ש.

      נסיים עם משפט סיני עתיק: פלוגה zone – משוחררים.